1

1.         בפניי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

2.         המבקש והמשיבה הם שכנים וככל הנראה קיים סכסוך ארוך שנים ביניהם, לרבות הליכים קודמים של צו למניעת הטרדה מאיימת ושל תביעה כספית בבית המשפט לתביעות קטנות.

3.         בבקשה הנדונה נטען כי במועד הרלוונטי לבקשה זרקה המשיבה לעבר החצר של המבקש סלעים, אשר במקרה לא פגעו בבנו הפעוט בן 3 שנכח בחצר במועד האירוע.

4.         ניתן צו במעמד צד אחד והתקיים היום דיון במעמד הצדדים.

5.         שמעתי את הערותיה באריכות של המשיבה אשר פירטה לטענתה את הסבל וההטרדות מצד המבקש ובני משפחתו, את ההתגרות היומית בה ובבעלה, ואת מידת האיפוק בה היא נקטה במשך השנים לטענתה, עד שבאירוע האחרון היא ככל הנראה איבדה שליטה וזרקה אבנים לעבר חצר של המבקש כדי להרחיקו מהגבול שלה.

6.         לאחר ששמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי יש מקום להשאיר את הצו על כנו.

2

            אומנם המדובר בסכסוך מתמשך, ככל הנראה בתרומה הדדית של שתי המשפחות, אך עד לשלב זה ההטרדות היו במישור המילולי בלבד ללא נקיטת אלימות פיזית, ואילו במקרה האחרון אירעה עליית מדרגה מסוכנת לאחר שהמשיבה לפי הודאתה זרקה אבנים גדולות, סלעים, לעבר חצר ביתו של המבקש, שם נכח בנו הפעוט בן 3.

            בנס לא היו פגיעות באדם ולא נגרם נזק פיזי למי מבני משפחתו של המבקש, אך נוכח ההתפתחות המסוכנת ורמת האלימות, מתעורר צורך בהתערבותו של בית המשפט על ידי מתן צו כאמור.

7.         אין מקום לקבל את טענתה של המשיבה שהיא חסרת אונים, וכי לא נותרו בידה אמצעים כדי להרתיע את המבקש מלהטריד אותה ואת בעלה, ואין מקום לסבול מצב שבו אדם ייקח את החוק לידיים וינקוט באלימות פיזית, קשה כלפי משנהו, לפיכך, אני קובעת כי הצו שניתן במעמד צד אחד ביום 29.9.15 יעמוד בתוקפו עד ליום 28.12.15.

8.         המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט בסך 500 ₪.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ו, 06 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.