1

1)               מונחת לפנַי בקשה למתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת" או "החוק").

2)               דיון במעמד צד אחד התקיים ביום 21.2.2021 ודיון במעמד שני הצדדים התקיים ביום 23.2.2021.

3)               ברקע מערכת היחסים שבין הצדדים, קיים חוזה לביצוע עבודות שיפוצים.

4)               המבקשת טוענת בין השאר, כי המשיב ביצע עבודות שיפוצים במבנה שלה (להלן: "האתר"). המשיב דרש ממנה כספים למרות שלא סיים את העבודות ובניגוד לחוזה. הוא גם נטש את העבודה. ביום 14.2.2021 הגיע המשיב לאתר ואמר לשני בניה כי הגיע לצלם את האתר בהתאם להנחיות של בא-כוחו. לטענתה, אחד מבניה ביקשו לעזוב את האתר, אך זה סירב ונכנס ללא רשות תוך שהוא מאיים על הבן. ביני לביני, המשיב התכופף להרים ברזל מהרצפה והבן שלה דחף אותו. בעקבות אירוע זה, בנה סבל מחרדה והתחיל לצעוק. המשיב גם זרק על בנה אבנים שפגעו לו ביד וברגל, ולכן היא הזמינה את המשטרה שהגיעה לאתר. למחרת האירוע, הגיעו בניו לאתר ושברו דברים. היא לא יודעת איזה נזק הם גרמו. המבקשת מרגישה מאוימת מצד המשיב ובניו ולכן היא עותרת לקבלת הצו כאמור.

2

5)               המשיב טוען מנגד, כי הוא הקורבן ולא התוקף. לדבריו, הוא הותקף על-ידי בניה של המבקשת מאחור. בינו לבין המבקשת קיים סכסוך כספי על רקע עבודות שהוא ביצע במבנה שלה. הוא הגיע לאתר בהנחיית בא-כוחו כדי לצלם את הפיגום שלו שנמצא שם, וגם ציוד רב שלו אשר המבקשת עושה בהם שימוש ללא רשותו. לדבריו, הוא צילם מבחוץ ואז נכנס לצלם גם בפנים, אך כאשר היה בדרכו חזרה, הוא התכופף והבנים של המבקשת תקפו אותו. אמבולנס הגיע ופינה אותו לשם טיפול רפואי בבית החולים. מאוחר יותר הוא הגיש תלונה במשטרה. לטענת המשיב, כאשר בניה של המבקשת תקפו אותו הם קרעו לו שרשרת שקיבל בירושה מאמו, ולכן שלח את בנו כדי לחפש אחר השרשרת ולקחת את הרכב שלו שנותר ליד האתר. המשיב לא גרם נזק למבקשת ולא הייתה לו כל כוונה לפגוע בה.

6)               לאחר ששמעתי את דברי הצדדים ונתתי את דעתי לטענותיהם, הגעתי לכלל דעה, כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

7)               המבקשת מתארת אירוע תקיפה. עצם המגע הפיזי בין המשיב לבין אחד מבניה אינו במחלוקת. המשיב הציג בדיון סרטון שמעיד על כך. ברם, כעולה מהסרטון, נראה המשיב מתכופף ואז הוא מותקף מאחור על-ידי אדם אחר, שככל הנראה הוא אחד מבניה של המבקשת. כפי שהיה ניתן להבין, בני המבקשת שהיו נוכחים באתר הם בגירים בני 30 ומעלה. המבקשת לא העידה אף אחד מהם, בין בדיון הראשון וודאי שלא בשני, על מנת להעיד על השתלשלות האירועים המלאה (שכן לדבריה הסרטון הוא חלקי בלבד) ובכדי להבין מי החל בהפעלת אלימות כנגד השני. נזכיר, הנטל בנדון דנן, מוטל על המבקשת, זאת כנגזר מהכלל שלפיו "המוציא מחברו - עליו הראיה".

3

8)               אכן, אין זה בלתי נמנע כי בין המשיב לבין בניה של המבקשת התלהטו הרוחות עקב כניסתו לאתר ללא הרשות שלהם לכאורה. ככל שאכן הוא הסיג גבול ללא רשות בעליו, לא ברור מדוע לא הוזמנה המשטרה לאלתר על-ידי בעלי האתר או המחזיקים בו כדין וכי אז כל החיכוך הפיזי היה נחסך. אומר גם, כי לצדדים שמורות טענותיהם הן לעניין הסכסוך הכספי, הן לעניין שאלת הפלישה וסילוק היד, והן לעניין אירוע התקיפה, אשר יש להניח כי נחקר על-ידי משטרת ישראל. הליך זה אינו חלף החקירה המשטרתית וחזקה שזו תמוצה תך זמן סביר, הכל בהתאם לסמכויות המשטרה שבדין.

9)               טענות הצדדים, הכספיות והאזרחיות מקומן להתברר בהליך המשפטי המתאים, וסלולה הדרך לפניהם לעשות כן, הכל לפי הוראות כל דין. ברם, בהינתן התשתית הראייתית שהונחה לפנַי כאמור, לא הוכיחה המבקשת כדבעי כי המשיב הוא הצד המאיים או המטריד, וממילא לא סתרה כדבעי את העולה לכאורה מהסרטון לפיו הוא הצד המותקף.

10)            מכאן, דין הבקשה להידחות. עם זאת, מתוך צפיית פני העתיד, אעיר כי מוטב אם הצדדים ילבנו את המחלוקות שביניהם בצורה מכבדת ובכל מקרה לנהוג באופן מאופק ומרוסן. הואיל והמשיב מיוצג, טוב יעשו הצדדים אם השיג ושיח שביניהם יתנהל באמצעות בא-כוח המשיב ולא באופן ישיר.

11)            בשים לב לטיב ההליך ומהותו, כל צד יישא בהוצאותיו.

12)            שימת לבם של הצדדים מופנית לכך שניתן להשיג על החלטה זו בהליך ערעורי לפני בית המשפט המחוזי בירושלים.

המזכירות - להודיע לצדדים בהתאם.

ניתנה היום, י"ג אדר תשפ"א, 25 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.