1

1.         בפניי בקשה למניעת הטרדה מאיימת. ביום 31.10.16 ניתן צו במעמד צד אחד ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 7.11.16. אתמול התקיים דיון בו שמעתי את עדויות הצדדים.

2.         המבקשת טענה בבקשתה כי המשיב הוא שכן שלה, הוא מקלל אותה, מאחל לה רע, תוקף אותה מילולית ללא כל סיבה, ודופק בדלת ביתה בשעה מוקדמת של הבוקר.

3.         המשיב טוען כי קיים סכסוך בעניין הבית בין המבקשת לבין הוריו מלפני שנים רבות, סכסוך שאינו מעורב בו, וכי הוא שכן טוב שדואג למבקשת ועוזר לה, ואף לאחרונה ביקשה ממנו המבקשת להוציא לה חתול מת מהבית והוא נעתר לבקשתה והיא נתנה לו 50 ₪ וחפיסת וופלים לאחר שהוא הוציא את החתול. הוא הכחיש כל טענה לגבי קללות או תקיפות מילוליות וכי אין לו כל סיבה לעשות כן. הוא הודה כי ביום מסוים הוא דפק בדלת ביתה של המבקשת עפ"י בקשת אמו לאור העובדה שהמבקשת שהיא אישה מבוגרת, לא נראתה מחוץ לביתה במשך מספר ימים, ומתוך דאגה לשלומה ובריאותה.

4.         לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, לא שוכנעתי כי המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה בהוכחת טענותיה כנגד המשיב, במיוחד כשהודתה בכך שהמשיב עזר לה לאחרונה בהוצאת החתול המת מביתה, לפי טענת המשיב, וכן אישרה את דבר קיום הסכסוך בינה לבין משפחת המשיב.

2

5.         לא מצאתי כל נימוק מדוע יש להעדיף את גרסת המבקשת על פני גרסת המשיב, כשמדובר בגרסה מול גרסה.

6.         לפיכך, ולאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

7.         בנסיבות העניין ולאור גילה המבוגר של המבקשת ומצבה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ז, 08 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.