1

הבקשה שלפניי היא לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

אני דוחה את הבקשה, ואנמק:

מהבקשה עולה כי המחלוקת בין המבקש למשיב נוגעת לנכס מקרקעין המושכר למבקש, כאשר המבקש טוען כי המנעול בנכס הוחלף על ידי המשיב.

בנסיבות אלו הבקשה כפי שהיא מנוסחת אינה מעלה חשש להטרדה מאיימת עתידית שיש למנוע, אלא בקשה לשוב ולהיכנס למושכר.

זאת ועוד, הבקשה שהוגשה אינה הליך ראוי ומתאים מבחינה דיונית.

סכסוכים בין בעל דירה לבין שוכר דירה אינם קשורים כעקרון לצווים לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, ר' הט (ת"א) 8242-04-13 ניתי שאול נ' ארז ויקטור בוכניק (פורסם במאגר נבו).

הדרך להתמודד עם טענות בין משכיר לשוכר הוא בהגשת תביעה אזרחית (ככל שיש לה הצדקה - דבר שאיני מחווה דעתי לגביו), ולא בבקשת צו מניעת הטרדה מאיימת, שיאסור בעל הבית ליצור קשר כלשהו עם המבקש, שוכר הדירה. בפרט, כאשר לא ברורה מהבקשה מהות ההטרדה, אלא מבוקש סעד אחר.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת.

2

אבהיר כי היה ומעשי המשיב, לטענת המבקש, יהוו בעתיד "הטרדה מאיימת" כמשמעותה בחוק, יוכל המבקש לשוב ולהגיש בקשה בדרך זו.

אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע למבקש.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ו, 20 מאי 2016, בהעדר הצדדים.