1.      המבקשות הן בת ואם, והמשיבות הן בת ואם. מבקשת מס' 1 ככל הנראה הייתה חברה של משיבה מס' 1. ביום 17.1.23 ניתן צו במעמד צד אחד למניעת הטרדה מאיימת, והיום התקיים דיון במעמד בעלות הדין.

2.      בבקשתן טוענות המבקשות כי המשיבות מנצלות את מבקשת מס' 1 ולוקחות ממנה כסף, כי ביום 15.1.23 הגיעו המשיבות לבית מבקשת מס' 2, שם שהו שתי המבקשות, דפקו בדלת, איימו וקללו את המבקשות. המבקשות הזמינו משטרה לטענתן, והגישו תלונה נגד המשיבות.

3.      המשיבות טוענות כי מבקשת מס' 1 ומשיבה מס' 1 היו חברות טובות למשך 3 שנים, ומבקשת מס' 1 הייתה גרה ולנה בביתן של המשיבות משך תקופה ארוכה, ואף התחייבה לשלם למשיבות סכום של כ- 15,000 ₪ עבור חמצן רפואי, אך לא שילמה בהשפעת אמה מבקשת מס' 2. הן טוענות כי מבקשת מס' 1 לקחה טלפון של משיבה מס' 1 וכן את בגדיה, ולכן הגיעו שתי המשיבות לבית המבקשות באירוע הנ"ל כדי לבקש את קניינה בחזרה, דפקו בדלת, ולאחר שהמבקשות סירבו לפתוח את הדלת, הזמינו המשיבות משטרה, והמשטרה הורתה למבקשת להחזיר למשיבה מס' 1 את הטלפון שלה ואת בגדיה. המשיבות הכחישו כל הטרדה כלפי המבקשות או איום מצדן או לקיחת כספים מהמבקשת.

4.      מבקשת מס' 1 מסרה כי היא אומנם שהתה בבית המשיבות אך מחוסר ברירה וכי הרגישה חסרת אונים, וכי היא לא רוצה להיות חברה יותר עם המשיבה.

5.      לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את עדויות הצדדים שוכנעתי כי יש להשאיר את הצו על כנו.

6.      באשר לטענה בדבר נטילת כספי המבקשות ע"י המשיבות, טענה זו לא הוכחה, והמדובר בגרסה מול גרסה. יצויין כי כל מחלוקת קניינית או כספית בין הצדדים מקומה להיפתר בהליך המשפטי הנכון ולא במסגרת ההליך של מניעת הטרדה מאיימת.

7.      באשר לטענה בדבר איומים באירוע מיום 15.1.23, אני מקבלת את טענת המבקשות לפיה המשיבות הגיעו לבית מבקשת מס' 2 ודפקו בדלת ודרשו כי הן יפתחו את הדלת בניגוד לרצונן של המבקשות. יש במעשה זה כדי להוות הטרדה מאיימת המצדיק את קבלת הצו, מעבר לצורך בניתוק מוחלט בין הצדדים כדי לאפשר חיים נורמליים לשתי המשפחות בנפרד.

8.      לפיכך אני קובעת כי הצו שניתן ביום 17.1.23 ימשיך להיות בתוקף עד יום 16.7.23.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים, ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' שבט תשפ"ג, 26 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.