1

לפניי בקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001. מטענות המבקש עולה כי בינו לבין המשיב מערכת יחסים חוזית בקשר עם הסכם שכירות, וכי נתגלע בין השניים סכסוך בין היתר על רקע זה.

ממילא מובן כי ההליך כאן לא נועד לבירור המחלוקת שבין הצדדים בקשר עם הסכם זה ובקשר עם חיוביהם ההדיים של הצדדים בנוגע לאותו הסכם ו/או בנוגע למערכות יחסים חוזיול שנערכו, ככל שנערכו, בין הצדדים מעבר לכך.

בנוסף לאמור טוען המבקש כי המשיב מרים עליו את קולו, מאיים עליו ובכך מטריד אותו, כהגדרת המונח בחוק.

לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי בין הצדדים סכסוך אשר במסגרתו נהג המשיב, בין היתר, בפעולות העולות כדי הטרדה על פי החוק, וכי קיים בסיס לסברה לפיה אלו עשויות לחזור על עצמן.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי יש מקום ליתן צו האוסר על המשיב לבצע את הפעולות שלהלן -

(1)   להטריד את המבקש, בכל דרך ובכל מקום בין בעצמו ובין ובאמצעות אחרים מטעמו;

(2)   לאיים על המבקש, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים מטעמו;

2

עוד התרשמתי כי ריחוק בין הצדדים ייטיב עמם וימנע נקודת חיכוך נוספת, וכי בהתאמה זימונם לדיון כאן עלול להעצים את הסכסוך וללבותו, תחת שיידעך.

משכך פני הדברים איני קובעת לפי שעה דיון במעמד הצדדים בבקשה, ויובהר כי אין בהחלטה זו כדי לגרוע מזכותו של המשיב לעתור לקביעת דיון בבקשה בתוך 7 ימים ממועד קבלת הצו בידיו. דיון ייקבע אם תונח לפניי בקשה כאמור.

לפי שעה ועד החלטה אחרת אני קובעת כי הצו שניתן כאן יעמוד בתקפו למשך 90 ימים מהיום.

למעלה מן הצורך אבהיר כי אין באמור כאן כדי לגרוע מזכותם של הצדדים לנקוט בהליכים משפטיים לצורך הסדרת יתרת המחלוקות שביניהם בהליכים המתאימים לכך.

המזכירות תמציא העתק מהבקשה על נספחיה ומהחלטה זו למשיב, באמצעות שליח מסירות.

ניתנה היום, ט"ז אדר א' תשפ"ב, 17 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.