1

הצדדים לבקשה זו הם (ברובם) שכנים וקרובי משפחה המתגוררים יחדיו במשק -- במושב ----, בחלקים שונים של הבית, כשלכל חלק כניסה נפרדת משלו.

בין הצדדים (או קרוביהם) התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים ביחס לזכויות במשק. במסגרת זו נקבע כי הזכויות במשק היו שייכות לאמה המנוחה של המבקשת 1, שהיא גם סבתן של המשיבות. עתה מתנהלים בין הצדדים הליכים באשר לקיום צוואתה של האם (והסבתא) המנוחה.

לטענת המבקשים בבקשתם, מיום פטירת המנוחה המשיבים או מי מטעמם החלו לאיים, להטריד או להסיג את גבולם של המבקשים לרבות על ידי כניסה לביתם, מעבר (מכוון) מול פתח ביתם בליווי כלבים ואף תקיפה של מי שנמצא בדרכם והכל אף שקיימות דרכי גישה אחרות ואף נוחות יותר למעבר.

לטענת המבקשים הם מצויים בפחד ואיום תמידי מצד המשיבים ולפיכך עתרו הם ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המבקשים האוסר עליהם לאיים, להטריד או ליצר קשר עימם וכן ליתן צו הרחקה האוסר עליהם להתקרב לאזור פתח ביתם או שביל הגישה לביתם של המבקשים.

2

המשיבים מצידם הגישו תצהיר תשובה לפיו המבקשים עברו להתגורר במשק רק לאחרונה וכי מאז הם מציקים למשיבים, חוסמים את דרכם במשק (במספר מקומות) ומתנהלים כלפיהם בבוטות ובבריונות ותוך השמעת גידופים לרוב. לטענתם, המבקשים חוסמים בכוונה את המעבר המדובר בכיסאות, עובדה שהובילה לעימותים בין הצדדים, ביוזמת המבקשים ואף תקיפה מצידם. עוד טוענים המשיבים, כי עברו במקום מאז ומתמיד וכי אף שוטר הקהילה אליו פנו הבהיר כי על הסטטוס קוו להישמר עד להכרעה אחרת בדבר הזכויות במשק. לטענת המשיבים כל רצונם הוא לעבור בשלום במעבר (עם כלביהם הקשורים ברצועה) מבלי שתחסם דרכם תוך שמירה על הסטטוס קוו בענין.

בהמשך הגישו שני הצדים תצהירים משלימים מטעמם. כמו כן הגישו שני הצדדים סרטונים לתמיכה בטענותיהם. בנוסף, הוצג תצ"א בו סומנו דרכי גישה שונות של מי מההצדדים לביתם, לרבות השביל המדובר, העובר מול פתח ביתם של המבקשים, שהתברר שהוא עיקר הבקשה.

לאחר שנסיון להגיע להסכמה לא צלח, התקיים דיון בבקשה בו עלו שני הצדדים לטונים גבוהים וצורמים, עובדה שאף הצריכה את הפסקת הדיון.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. המבקשים חזרו על בקשתם לאסור על המשיבים לעבור בשביל מול פתח ביתם, תוך שהם מציעים הצעות כאלה ואחרות היכולות לטעמם לשמש למשיבים תחליף מעבר ואילו המשיבים חזרו על טענתם כי למבקשים אין זכות למנוע מהם לעשות כן ולעבור במקום כפי שעברו שנים רבות.

בדיון הבהירו המבקשים כי הם מסכימים שאם יינתן צו הוא יינתן באופן הדדי כך שיאסור על שני הצדדים להתקרב זה לזה. המשיבים מצידם, הפרידו בין משיבים 1 ו-4 המתגוררים במקום ואשר לטענתם עוברים בשביל המדובר עם שני כלביהם מזה שנים, לבין המשיבים 2 ו-3 שאינם מתגוררים במקום, תוך שהם מסכימים כי ינתן צו לפיו המשיבים 2 ו-3 לא יעברו במקום.

לאחר שקראתי את התצהירים שהוגשו, שמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה ולאחר שמפיתו בסרטונים שהוגשו לי, הגעתי למסקנה כי אכן יש מקום ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת הדדי לפיו יאסר על כל אחד מהצדדים ליצור קשר אחד עם השני, במישרין או בעקיפין, לאיים אחד על השני או לפגוע בפרטיות האחד של השני בכל דרך אחרת.

בהתאם למוסכם ומאחר שממילא אין הם מתגוררים במקום הרי שעל המשיבים 2 ו-3 נאסר לעבור בשביל החולף על פני פתח ביתם של המבקשים.

3

לא מצאתי בסיסי עובדתי או משפטי, במסגרת הבקשה דנן לאסור גם על המשיבים 1 ו-4 לעשות כן. למותר לציין כי הבקשה דנן אינה עוסקת בשאלות של הזכויות במקרקעין, לרבות זכויות המעבר של המשיבים 1 ו-4 בשביל המדובר. המשיבים 1 ו-4 העידו, והדבר לא נסתר, כי הם נוהגים לעשות כן מזה זמן רב וממילא לא מצאתי שיש מקום לשנות את המצב הקיים בענין, או לנסות ולאתר למשיבים 1 ו-4 דרכי מעבר חלופיות, במסגרת הבקשה דנן. עוד יצוין, כי מצפיה בסרטונים עלה כי המבקשים אכן ביקשו להקשות על נסיונם של המשיבים לעבור במקום, באמצעות כסאות, שולחנות או ישיבה באופן שאינו מאפשר מעבר, פעולות הגורמות לחיכוך בין הצדדים.

דומה שאם יותירו המבקשים מעבר מספיק במקום, בכל עת, באופן שיתאפשר מעברם של המשיבים 1 ו-4 ללא צורך בחילופי דברים או בהזזת חפצים (או אנשים חלילה), לא יווצר כל חיכוך בין הצדדים, שממילא גם נאסר עליהם ליצור קשר אחד עם השני, כאמור לעיל.

מאידך, כאשר מבקשים המשיבים 1 ו-4 לחלוף במקום, עליהם לעשות כן מבלי לעצור או להתעכב, מבלי ליצור קשר עם המבקשים וכאשר הכלבים קשורים ברצועה.

תוקף הצווים שניתנו - 6 חודשים מהיום.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשפ"ג, 13 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.