1

ביום 29.6.21 התקיים דיון בבקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב- 2001, שהגיש המבקש נגד המשיב ובסופו של דיון נדחתה הבקשה.

לא זו בלבד שעובר לדיון הגישו הצדדים בקשות מיותרות שהכבידו על ניהול ההליך, גם לאחר שניתנה החלטה והתיק הסתיים, המשיכו לעשות כן. הפעם המשיב הגיש בקשה בה מבוקש מבית המשפט ליתן החלטה "שמדובר במעשה בית דין", בה נטען כי אביו של המבקש הגיש נגד המשיב תביעה, בה העלה את אותן טענות שהעלה בהליך הנוכחי.

המשיב חזר על הבקשה, בבקשה נוספת שהוגשה באותו יום, ובה התייחס גם לסוגיה נוספת: כי החלטה שניתנה על ידי ביום 6.7.21 בה הוריתי למשיב להעביר למשיב דיסק שהוצג על ידו במהלך הדיון של יום 29.6.2021, זאת לאור טענות המבקש כי הוא לא קיבל דיסק תקין בהתאם להחלטתי.

דין הבקשות להידחות, משאין להן כל בסיס. לגבי הדיסק ניתנה החלטתי ביום 6.7.21 ואין צורך לעסוק בעניין פעם נוספת; לגבי הבקשה לקבוע שההליך הנוכחי יצר "מעשה בית דין", הגם שהבקשה עטופה בטיעונים משפטיים - אין בה ממש. ההליך בן נקט המשיב איננו מקובל כלל וכלל, וכלל שלמשיב טענות, עליו להעלותן בהליך הנוסף שנפתח (ואין בכך כדי לקבוע עמדה כלשהי לגוף הטעות).

לפיכך אני דוחה את הבקשות.

שקלתי בכבוד ראש אם לחייב את המשיב בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אך הפעם אימנע מכך ואסתפק באזהרה כי ככל הצדדים ימשיכו בהתנהלותם יהיו צפויים לחיוב בהוצאות.

2

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, ב' אב תשפ"א, 11 יולי 2021, בהעדר הצדדים.