1

העניין שבפני, בקשת המבקשת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת המופנה כלפי המשיב.

לטענת המבקשת, היא מנהלת מלון הפועל ברח' הנמל 40, כאשר מזה כשלושה חודשים שוהה המבקש כאורח בבית המלון, מבלי שהוא משלם, תוך שהוא מפריע להתנהלות השוטפת של בית המלון, מטריד את העובדים ועוברי אורח, יוצר מפגעים שונים (רעש, ריח, תברואה) ועוד.

הואיל והמשיב שוהה בחדרי המלון כאורח (או לפחות כך הגיע למלון בתחילת הדרך, לפני כשלושה חודשים לפי המתואר), מתן צו למניעת הטרדה מאיימת מהווה הלכה למעשה, צו פינוי; לא ברור מדוע נדרשת פעולת לוליינות משפטית שכזאת, ומדוע לא פועלת המבקשת לפינוי המשיב מהחדר במלון לפי זכותה, בין כחלק מזכותה לסעד עצמי (ככל שזה הובהר במסגרת ההתקשרות שבין הצדדים), או בכל מקרה, מדוע ננקט דווקא הליך זה ולא הליך של צו עשה זמני/צו מניעה זמני, המתאים לנסיבות העניין.

2

ההליך אשר ננקט על ידי המבקשת אינו ההליך הנכון, גם אם מדובר בפעילות שניתן לראותה משום הטרדה, וגם אם ההתנהגות עונה על הגדרת "הטרדה מאיימת", מקום שהסעד הסופי מהווה פינוי הלכה למעשה, ואינו כולל אך ורק הימנעות ממגע, זהו אינו ההליך הנכון והראוי בנסיבות העניין.

לאור האמור, אני מורה על מחיקת ההליך, מבלי שהדבר יכיל כל קביעה לגופו של עניין, על המבקשת לנקוט בהליך הנכון המיועד לסייע לה לעמוד על זכויותיה.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ו, 17 מאי 2016, בהעדר הצדדים.