1

לאחר עיון בבקשה ובחומר הרב שצורף לה, לא מצאתי מקום לתת צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת.

לא מדובר בעניין הנכנס לגדר העניינים שבהם מטפל החוק למניעת הטרדה מאיימת, ספק אם יש כאן הטרדה, בוודאי שהיא לא מאיימת ונראה כי המבקשת לקחה את הדברים רחוק מדי.

ספק רב אם ניתן לתת צו כנגד חברה בע"מ, בוודאי בסדר גודל כמו המשיבה וקיימת בעיה של ממש לאכוף במהירות צו כזה במסלול החוק למניעת הטרדה מאיימת אך עניין זה איננו מצריך התייחסות יתרה שכן לא "בהטרדה מאיימת" עסקינן, רחוק מכך.

סה"כ מדובר במקרה בו המבקשת ביקשה לסגור חשבון בנק, לבטל כרטיס אשראי ובכך די.

לכאורה היו לאחר מועד הסגירה הנטען פניות מצד חברת האשראי, חלקן מהוות תשובה לפניות של המבקשת עצמה, חלקן נוגעות לאופי הפעילות של חברת אשראי (בין אם בעסקאות מתמשכות, בין אם בשמירת מידע הנוגע לפעילות האשראי וכיו"ב) וגם כפי הנראה פנייה בניסיון "לשמר לקוחה" (11.2.21) ומכאן נולד תיק עם עשרות אולי אף מעבר למאה מסמכים ונוצרת תחושה שהעניין הפך מעט אובססיבי.

2

אם בכלל מדובר בסעד הנוגע ל"ספאם", המשיבה היא חברת אשראי גדולה ומוכרת, לא ברור כמה מתי ואיך נמסרה הודעה מסודרת על חוסר רצון לקבל שיחות ומסרים-זה גם לא חשוב להליך כאן, ההליך כאן איננו ההליך הנכון.

ואין ראיה טובה יותר לבסס את מסקנתי מאשר תביעה קטנה מס' 28136-02-21 שהגישה המבקשת כנגד המשיבה בדיוק בגין אותו עניין והיא מבקשת בדיוק אותו סעד (הפסקת "ההטרדה") ובתוספת פיצוי כספי על עוגמת הנפש.

אפשר אולי לרקוד על חתונה אחת, לא על שתיים. המבקשת תברר את ענייניה בתביעה הקטנה, ההליך כאן לא מתאים, לא נכון, הוא הליך כפול והבקשה נדחית.

ניתנה היום, ה' אדר תשפ"א, 17 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.