1

המבקש הגיש בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2001 (להלן: "החוק") כנגד המשיבים 1 - 3.

לא מצאתי לנכון ליתן החלטה במעמד צד אחד אף ששמעתי את המבקש במועד פתיחת התיק. ביום 22/3/21 התקיים בפניי דיון במעמד שני הצדדים.

עיקר עדות המבקש:

המבקש הצהיר בפניי כי הוא שוכר את הדירה בבניין שאליו עבר לפני מס' חודשים. בבניין האמור זה מתגוררים משיבים 1 - 3. המבקש הסביר כי לאחר שהוא הבין כי מדובר בשכונה "לא טובה" הוא ביקש להשתחרר מהסכם השכירות אך נתקל בקשיים עם המשכיר.

ביום הדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים הציג בפניי המבקש הסכם שחתם עם בעל הדירה לפיו קיצר לו בעל הדירה את תקופת השכירות כך שהוא רשאי להשתחרר ולעזוב את הדירה עד ליום 8/6/21. מסיבה זו נמחקה בקשה שהוגשה כנגד בעל הדירה לפי פקודת בזיון בית משפט שהגיש המבקש במסגרת תיק מס' 11251-12-20. בהקשר זה, עיון בתיק 11251-12-20 מלמד כי הקשיים של המבקש החלו מיד בסמוך למעבר לבניין שבו מתגוררים המשיבים 1 - 3 וכי המבקש התקין מצלמות אבטחה שצופות על כל מהלך של כל אחד מהשכנים לאורך כל שעות היום וכי מדובר בלא פחות משמונה מצלמות.

2

כן עלה במסגרת שמיעת עדותו של המבקש ושל משיבים 1 ו- 2 כי המבקש מרבה לתעד באמצעות סרטונים והקלטות פעולות רבות שמבוצעות על ידם במהלך היום. כך למשל הציג בפניי המבקש במהלך שני הדיונים שבהם הוא התייצב בפניי סרטונים של שכנים שחלקם משיבים בבקשה וחלקם כלל לא קשורים למחלוקת וכן הציג סרטונים מתוך מצלמות האבטחה שמותקנות מעל הכניסה לדירתו אך לא היה ניתן לראות באף סרטון את המשיבים 1 - 3 או מי מהם פונה למבקש או מאיים עליו.

כנגד המשיבה מס' 1:

כנגד המשיבה מס' 1 הגב' אביטל שטירן טוען המבקש כי מדובר באישה שמתגוררת בדירה מוזנחת והציג בפניי תמונות לפיהן הדירה במצב תברואתי קשה. המבקש הצהיר כי בעבר הוא סייע לגברת אביטל באמצעות גורמים שונים לנקות את הדירה ולשמור על היגיינה אבל כעת המצב חזר כפי שהיה.

כמו כן טוען המבקש שהכלבים שמגדלת המשיבה 1 גורמים לרעש בשעות הלילה המאוחרות ושפניות אליה לא הועילו. בתגובה הצהירה הגב' אביטל בעדותה כי המבקש הוא זה שגורם לה לנזקים ושכתוצאה מפניותיו הרבות למשטרת ישראל, פוקדת המשטרה את ביתה כל יום ללא סיבה מוצדקת ומבלי שהמשטרה מוצאת סיבה להתערב.

המשיבה הוסיפה כי הכלבים שלה מטופלים אצל וטרינר ושאין סיבה לפגוע בפרטיותה על ידי כניסה לביתה.

המשיבה 1 הדגישה כי המצלמות שהציב המבקש והאופן בו הוא מתעד כל מהלך שלה פוגעת בפרטיות ויוצרת נזקים כאשר היא מבקשת שהמבקש יניח לה לנפשה.

כנגד המשיבה מס' 2:

כנגד המשיבה מס' 2 טען המבקש כי "השכנים מציקים לי. הם לא עובדים וישנם בבוקר וערים בלילה. הם לא מאיימים עליי אבל הם מציקים לי ועושים לי רעש בכוונה בגלל שהזמנתי משטרה".

[ראה עדות המבקש בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 14/3/21].

בתגובה העידה המשיבה מס' 2 בדיון שהתקיים ביום 22/3/21 שהיא שוכרת דירה בבניין מזה 4 חודשים ושהיא לא מטרידה את המבקש אלא הוא זה שחודר לפרטיות של המשפחה שלה כאשר הוא מצלם את כל התנועות שלהם במצלמות האבטחה. היא הוסיפה כי המבקש מקליט סרטונים באמצעות המצלמות שלו שמקיפות את הבניין ושהוא אף מפיץ את הסרטונים האלה.

המשיבה עמדה על כך כי בפעולות המבקש יש הטרדה אמיתית והפרעה לחיי היום יום של השכנים וכי מעבר לכך היא לא מבינה מדוע המבקש מזמין ניידות משטרה לעיתים תכופות.

3

כנגד המשיב מס' 3:

כנגד המשיב מס' 3 לא הציג המבקש את טענותיו ו/או כל ראיה אחרת לפיה ניתן היה להבין באיזה אופן מטריד המשיב מס' 3 את המבקש.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים בפניי וזאת לאחר ששמעתי את המבקש לבדו במעמד צד אחד, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשתו ואין מקום ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת ואף לא צו הדדי כפי שביקשו המשיבות 1 ו- 2 בדיון שהתקיים ביום 22/3/21.

למבקש ניתנה הזדמנות להוכיח את טענותיו בדבר הטרדה מאיימת מצידם של המשיבים אך הוא לא הצליח לעשות זאת. המבקש לא הצביע על חשש קונקרטי צופה פני עתיד והדברים נותרו כלליים ועמומים. אין באמור כדי לבסס קביעת ממצא בדבר קיומו של חשש סביר כי המשיבים ינקטו בפעולות מהוות הטרדה מאיימת ואפשר ותרופתו של המבקש מצויה בהליכים אחרים.

משכך אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשפ"א, 25 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.