1

המבקש הגיש בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת, במסגרתה ביקש לפנות פולשת שפלשה לדירתו.

מדובר בסעד שאינו מתאים להליך כאן.

הטרדה מאיימת מוגדרת בחוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 כ:

2(א)      הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.

ככל שהחוק מתייחס להטרדה בדרך של פגיעה ברכוש, הרי שאין הכוונה היא לפלישה לרכוש והכוונה היא להגן על הרכוש מפני מטרד, שנעשה בין היתר בדרך של פגיעה ברכוש (מטרד שמטבעו הוא אף מתמשך, או חוזר ונשנה ובסופו של יום מביא לפגיעה באדם עצמו).

המחוקק מאפשר לבעל נכס להגן על רכושו מפני פולשים בדרך הקבועה בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, בראותו, כי אין מדובר בהכרח בהטרדה מאיימת, המצריכה צו מבית המשפט ומשכך אף נקבע הסדר מיוחד בחוק, המורה:

18. (א)  המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת שליטתו בהם שלא כדין.

      (ב)   תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין, תוך שלושים ימים מיום התפיסה, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם.

2

לפיכך, ככל שסבור המבקש, כי המשיבה היא פולשת, רשאי הוא לפעול בדרך שהותוותה בחוק המקרקעין, או לחלופין להגיש תביעת פינוי, אלא שדינה של זו להתברר בדרך הרגילה ולא בדרך של צו מניעת הטרדה מאיימת.

הבקשה נמחקת אפוא.

בשולי הדברים מצאתי מקום להעיר, כי המבקש הופנה לבית המשפט על ידי משטרת ישראל. ראוי היה, כי דווקא משטרת ישראל תיתן בידי המבקש סיוע בהליך הפינוי שעה שעסקינן בפלישה טרייה ולא תפנה את המבקש לבית המשפט לשם קבלת סעד מיידי שאינו בסמכותו של בית המשפט בהליך זה.

ניתנה היום, א' שבט תשפ"א, 14 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.