1.      לפני בקשה, במעמד צד אחד תחילה, למתן צו מניעת הטרדה מאיימת לפי הוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "החוק").

2.      לטענת המבקש, המשיב שהינו עו"ד במקצועו, מכפיש אותו ברשתות חברתיות שונות. המבקש מציין, כי תלונה הוגשה על ידו בעניין זה ללשכת עורכי הדין בחודש אפריל 2022, וכי לאחרונה הוא אף הגיש תביעה כספית כנגד המשיב במסגרת ת.א. 25625-10-22- המדובר בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") נוכח פרסומים שונים, שחלקם נזכר בהליך זה.

3.      המבקש טוען להחמרת המצב, שעה שביום 9 בנובמבר 2022 העלה המשיב סרטון לרשת הפייסבוק, בו טען שהוא מזמין את המבקש להתקוטט איתו ו"לשבת עלי בבית סוהר".

4.      הסרטון לא צורף לבקשה, וביקשתי את המשיב לצרפו על מנת שאוכל להתרשם ממנו. הסרטון צורף בהמשך וצפיתי בו. בסרטון נראה המשיב במשרדו כשהוא מביע את דעתו על התביעה שהגיש נגדו המבקש; המשיב ציין בסרטון, כי המבקש תבע אותו על תגובה שבעיניו הייתה לגיטימית; המשיב הביע את עמדתו אודות התנהלותו של המבקש בקשר עם תחקיר שפורסם עליו בערוץ כאן 11. המשיב ציין, כי בכוונתו לחשוף את התנהלות המבקש ושותפו וכי אין בכוונתו לוותר להם. המשיב אכן אמר: "אני אשב עליך כמה שצריך" (אך לא הזכיר את המילה בית סוהר), אלא שלא התרשמתי, אף לא בקרוב, שהכוונה התייחסה לפגיעה פיזית במבקש או לנכונות לרצון מאסר לאחר שיפגע במבקש. הדברים נאמרו בהקשר של חשיפת התנהלות המבקש. המשיב הבהיר, כי בכוונתו לחשוף את התנהלות המבקש (ושותפו) ובקשר לכך אמר "אני אשב עלייך", קרי, אמשיך לחפש ולחשוף (כמובן שאינני מחווה דעה אם יש מה לחשוף או אם ישנה התנהלות בלתי תקינה, ואולם הדברים נאמרו בהקשר מסוים זה).

5.      לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר קבלת ההבהרות סברתי, כי דין הבקשה להידחות כבר עתה בהתאם להוראות סעיף 7(ה) לחוק זאת ללא צורך בתגובה ודיון, בשים לב לכך, כי האכסניה המשפטית המתאימה לטענות המבקשת אינה בחוק למניעת הטרדה מאיימת.

6.      הלכה פסוקה היא, כי יש להיזהר שלא להפוך את החוק למניעת הטרדה מאיימת לתחליף לבירור טענות שנכון לברר אותן בהליכים אזרחיים רגילים. ראו ה"ט (ת"א) 33675-06-17 אברמצייב נ' דלבריאן (18.6.17), לאמור: "כאשר בית המשפט מוצא כי המדובר בהליך הנחזה כתחליף לנקיטת הליכים אחרים כמקובל, בית המשפט לא יטה לסייע מכוחו של חוק מניעת הטרדה מאיימת,...".

7.      בענייננו, מדובר בסכסוך אזרחי; טענות בדבר פרסום לשון הרע, אשר בגינן כבר הוגשה תביעה אזרחית. זוהי אפוא האכסניה המתאימה לבירור המחלוקת ואין מקום לקיים התדיינות כפולה.

8.      לאחרונה נפסק, כי "עשויים להיות מצבים שבהם פרסומים יניחו עילה לתביעת לשון הרע (בשל הביזוי כלפי אחרים) וכן ישמשו עילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת (בשל האפקט שלהם על האדם עצמו)", ראו, רע"א 6861/22 ‏ ‏יוספה ברק טמיר נ' ד"ר שרון אלרעי פרייס (31.10.22), אלא שלא זה המקרה המתאים לכך. המדובר בהבעת דעה אודות התנהלות המבקש. הדברים אינם גולשים לעת הזו להטרדה מאיימת ולא מצאתי קריאה לאלימות. הם עודם בגדר תביעת לשון הרע (שאינני מחווה דעה ביחס לתוצאותיה) וסכסוך אזרחי.

9.      לא זו אף זו, החוק למניעת הטרדה מאיימת בא על מנת ליתן מענה דחוף ומתוחם לפגיעה שארעה סמוך לפני הגשת הבקשה (רע"א 1852/21 עזרא נ' ביטאיט, 18.4.21), אלא שבענייננו מדובר על אירועים שנמשכים כבר תקופה ארוכה. לשיטת המבקש עוד מחג הפסח.

10.  בנסיבות המתוארות לא אוכל לסייע למבקש. האכסניה הנוכחית אינה מתאימה לכך. לא ניתן לרתום את הוראות החוק, לצורך בירור מחלוקת אזרחית שצריכה להתברר באכסניה המשפטית המתאימה.

11.  זכויות הצדדים שמורות להם ואין בהחלטה זו כדי לקבוע ממצאים לגוף הטענות. הדיסק שצרף המבקש מוחזר בזאת למזכירות. ככל שלא ייאסף בתוך 10 ימים, תוכל המזכירות להשמידו.

12.  כמובא ברישא, הבקשה נדחית, יש לסגור את התיק ולדוור לשני הצדדים.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"ג, 15 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.