1

1.         ביום 10.11.20 הוגשה הבקשה דנן לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

בדיון שהתקיים במעמד המבקשת והבת, נקבע שאין מקום לתת צו במעמד צד אחד ונקבע דיון למחרת היום, במעמד המבקשת והמשיבים.

לדיון ביום 11.11.20 התייצבו רק המשיבים, אשר טענו להטרדות מצידה של המבקשת ומאחר והמבקשת לא התייצבה לדיון, אף ביקשו כי המבקשת תחויב בהוצאות.

2.         המבקשת טענה כי לא התייצבה לדיון, מאחר שאינה שולטת בשפה העברית ומאחר שלא הבינה שעליה להגיע לדיון. המבקשת צירפה מסמכים על מצבה הרפואי וביקשה כי יינתן צו מאחר שההטרדות נמשכות במשך שנים.

3.         דין הבקשה להידחות.

4.         ראשית, הדיון נקבע במעמד המבקשת ובתה והיה על המבקשת להתייצב לדיון שנקבע.

2

5.         שנית, בבקשה מיום 26.11.20, נטענו מספר טענות שעניינן הוא הליך אזרחי ולא הטרדה מאיימת, כדוגמת הוצאת דיבה, רטיבות וגרימת נזק.

בעניין זה נקבע לא אחת כי יש מקום להיזהר פן הליכים לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת יהפכו לשביל עוקף הדינים האזרחיים הרגילים.

ככל שקיימת קרבה וזהות אפשרית בין מתן סעד אזרחי שניתן להעניקו בתביעה אזרחית רגילה לסעד המבוקש לפי החוק, יש להיזהר במתן הצו ויש להעדיף הפניית המבקשת להגשת תביעה אזרחית רגילה חלף הענקת צו לפי החוק. בענייננו הסעד המבוקש הוא אזרחי בעיקרו ואין מקום בנסיבות שפורטו להעניק סעד בגדרו של החוק שעה שהמבקשת יכולה לנקוט בהליך חלופי אחר שפגיעתו בזכויות המשיבים פחותה (ראו: ה"ט 48399-06-18 עו"ד ד. לנגה נ' ש. פריימן (28.06.18) והאסמכתאות שם).

6.         שלישית, מדובר באירועים המתמשכים במשך 8 שנים ודי בפרק זמן ארוך זה כדי להצדיק נקיטת הליך חלופי בהתחשב בתכלית החוק.

7.         על כןנדחית הבקשה לקבוע דיון נוסף והתיק נסגר בזאת.

בנסיבות העניין, אין מקום לחייב את המבקשת בהוצאות.

8.         רשמתי לפני, כי ביום 12.09.20, הגיעו הצדדים להסכם גישור ויש לקוות שהצדדים יכבדו הסכם זה.

בפני הצדדים פתוחה הדרך לנקוט בהליך אזרחי ומוצע להם להיוועץ בעורך דין.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשפ"א, 01 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.