1

1)      מונחת לפניי בקשה למתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת" או "החוק").

2)      המבקש טוען כי המשיבים מאיימים עליו ועל בני משפחתו כאשר ברקע מערכת היחסים ביניהם קיים סכסוך כספי, ולפי טענת המבקש, המשיב 1 הוציא ממנו כספים באיומים. המשיבים מכחישים את טענות המבקש וטוענים כי המבקש תקף אותם ואיים עליהם.

2

3)      לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתובים ונתתי את דעתי למכלול טענותיהם, וכן לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים בנדון דנן, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, זאת שכן, מהתרשמותי לפי התמונה הכוללת שהונחה לפני בית המשפט, מדובר לכאורה בסכסוך אזרחי, שמקורו סכסוך כספי בין הצדדים. לטענת המבקש, המשיב 1 חב לו כספי הלוואה. מנגד, לטענת המשיב 1, המבקש הלווה בעבר כספים לעמותה שבה עבד המשיב 1, ואולם הוא אינו ערב לחובות העמותה ולא חב בחובותיה.

4)      ראשית: נראה כי בנסיבות אלו, אין הפתרונים לסכסוך כגון-דא במסגרת הסמכויות שבחוק מניעת הטרדה מאיימת. שנית: המבקש לא הניח לפני בית המשפט תשתית ראייתית מספיקה ומהימנה שיש בה להצדיק מתן צו מכוח החוק כנגד מי מהמשיבים. שלישית: בדיון במעמד שני הצדדים, עלה כי עובר להגשת בקשת המבקש בהליך דידן (ביום 11.7.2016), הגישו המשיבים בקשה למתן צו מכוח החוק האמור, כנגד המבקש [ה"ט (שלום - י-ם) 12230-07-16 מזרחי נ' הורביץ], וכי במסגרת ההליך האמור ניתן צו כנגד המבקש (המשיב שם) ביום 7.7.2016. בנדון דנן, יש לתהות מדוע המבקש לא טרח במועד הגשת בקשתו מושא הליך זה לעדכן את בית המשפט בדבר קיומו של ההליך הנוסף והצו שניתן נגדו. בעל דין שפונה לבית המשפט ומבקש את סעדו הדחוף, מצופה כי יניח לפני בית המשפט את התשתית המלאה.

5)      חרף המסקנה אליה הגעתי, אוסיף גם, כי לאחר ששמעתי את הצדדים ואת טיעוניהם ההדדיים במהלך הדיון - הרי שני הצדדים מוזהרים, ומובהר למען הסר ספק, כי אין צד רשאי להטריד את הצד האחר. לא מן הנמנע, כי ככל שיחול שינוי בנסיבות בהמשך, באופן שיצדיק מתן צו מכוח החוק, כי אז יידרש בית המשפט לנדון דנן, אך זאת ככל שתוגש בקשה חדשה וסדורה, בצירוף כל החומר הראייתי הרלבנטי.

6)      על כן, מן הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות - להודיע לצדדים בהתאם.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ו, 28 יולי 2016, בהעדר הצדדים.