בפניי בקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב- 2001 (להלן: "החוק").

לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי בין הצדדים, או בינם לבין קרובי משפחה מדרגה ראשונה, קיים סכסוך אשר במסגרתו יכול והמשיב נהג לכאורה בפעולות העולות כדי הטרדה על פי החוק, וכי קיים בסיס לסברה לפיה אלו עשויות לחזור על עצמן.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי יש מקום ליתן צו האוסר על המשיב לבצע את הפעולות שלהלן:

1.      להטריד את המבקש ובני משפחתו, בכל דרך ובכל מקום בין בעצמו ובין באמצעות אחרים מטעמו;

2.      לאיים על המבקש ובני משפחתו, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים מטעמו;

3.      לבלוש אחר המבקש ובני משפחתו, לארוב להם, להתחקות אחר תנועותיהם או מעשיהם, או לפגוע בפרטיותם בכל דרך אחרת, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים מטעמו;

4.      ליצור עם המבקש ובני משפחתו, כל קשר בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר (למעט משלוח מכתבים בדואר רשום);

עוד התרשמתי כי ריחוק בין הצדדים ייטיב עמם וימנע נקודת חיכוך נוספת, וכי בהתאמה זימונם לדיון כאן עלול להעצים את הסכסוך וללבותו, תחת שידעך.

זאת, בין השאר, גם לאור העובדה כי לא ניתן צו להרחקה פיזית.

משכך פני הדברים איני קובע לפי שעה דיון במעמד הצדדים בבקשה, ויובהר כי אין בהחלטה זו כדי לגרוע מזכותו של מי מהצדדים לעתור לקביעת דיון בבקשה מנומקת תוך 7 ימים ממועד קבלת הצו בידיו.

לפי שעה וככל שלא תינתן החלטה אחרת, אני קובע כי הצו שניתן כאן יעמוד בתוקפו למשך פרק זמן של 4 חודשים מהיום.

המזכירות תמציא ההחלטה למבקש, וכן תמציא העתק מהבקשה על נספחיה ומהחלטה זו למשיב באמצעות פקיד בית המשפט ואישור המסירה ייסרק לתיק.

ניתנה היום, ח' אדר תשפ"ג, 01 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.