1

לפני בקשתה של המבקשת להוצאת צו בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיבים. המשיבים הינם בניהם של משכירי הדירה בה מתגוררת המבקשת.

בהתאם למפורט בבקשה, חוזה השכירות הסתיים, אך משכירי הדירה התירו לה להישאר בה עד ליום 30.10.14. ביום 24.10.14 נפגעה המבקשת בתאונה, ועל כן לא פינתה את הדירה.

המבקשת טוענת, כי המשיבים הגיעו לדירה, לבקשתם של המשכירים-הוריהם, אך בבואם הפחידו אותה ואיימו עליה. לכן הוגשה בקשה זו, תוך שמבוקש בה כי אורה למשיבים להתרחק מהדירה מרחק 200 מ'.

אין בדעתי ליתן את הצו המבוקש, אף איני סבורה כי הוא ראוי או מתאים בנסיבות; המדובר בסכסוך אזרחי, במסגרתו, נכון להיום, ועפ"י הודאתה, מחזיקה המבקשת בנכס לא לה, בבעלות הורי המשיבים. המבקשת הינה בבחינת פולשת לנכס והיא גרה שם ללא זכות (עפ"י דבריה שלה). אינני סבורה, עם כל ההבנה למצוקתה ולתאונה שעברה, כי היא יכולה לכפות על בעלי הדירה שלה להסכים להשאירה בה או למנוע מהם מלפנותה מהדירה, ולתחושתי בקשה זו, בה התבקש כאמור - בין היתר - הרחקה מרחק 200 מ' מהדירה, הינה ניסיון לעקוף את זכויותיהם הקנייניות של הורי המשיבים בדירה.

אני גם סבורה, שאם המבקשת תפנה את הדירה, כפי שהמשכירים והמשיבים-ילדיהם בוודאי רוצים כי תעשה, לא יטריד אותה ולא יאיים עליה איש מהם.

2

הבקשה נדחית. הואיל ולא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ה, 06 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.