1

1.         בקשה למתן צו להטרדה מאיימת כנגד מנהלת בית אבות שבו שוהה אימו הקשישה של המבקש.

2.         לטענת המבקש, בין היתר, איימה עליו המשיבה בעת ביקוריו את אמו, מספר פעמים, ואף התלוננה כנגדו תלונות שווא במשטרה בגינן נעצר בשתי הזדמנויות ושוחרר לאחר מכן.

            המבקש צירף לבקשה תקליטור ותמליל הקלטה לתמיכה בטענותיו.

            עוד הלין המבקש, כנגד הטיפול שמקבלת אמו בבית האבות.

מנגד טענה המשיבה כנגד המבקש כי המבקש נוהג להפר את כללי בית האבות באופן תדיר, שעל פי הטענה עלול לפגוע בטיפול באמו בשל מצבה הרפואי.

כבר אתה יוער כי הצדדים היו מלאים טענות זה כנגד זה. התרשמתי שהרקע למחלוקות בין הצדדים נעוץ בטענות המבקש כנגד אופן הטיפול באמו ומנגד פעילות ומעשיו של המבקש במסגרת ביקוריו את אמו בבית האבות, עניינים שאינם בסמכות בית המשפט במסגרת הליך זה.

במסגרת הליך זה אתמקד אך ורק בטענות המבקש לסעד על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 (להלן: "חוק למניעת הטרדה מאיימת").

3.         בנוסף, עתר המבקש לקבלת הוצאות הבקשה ומנגד, עתרה המשיבה להטלת הוצאות לפי סעיף 9 לחוק הטרדה מאיימת, שכן לטענתה, המדובר בבקשה קנטרנית.

4.         לאחר ששמעתי ארוכות את הצדדים התרשמתי כי רצונו של המבקש הוא טובתה של אמו, אולם לאור הסברי המשיבה לעניין אחריותה על שלומה ובריאותה של אֵם המבקש שבגינה התנגדה לפועלו של המבקש ומעשיו ביחס לאמו שלטענתה נוגדים את כללי המסגרת, לא מצאתי כי מעשיה היוו הטרדה מאיימת כהגדרתה בחוק למניעת הטרדה מאיימת.

2

5.         בשים לב להתרשמותי מדאגתו הכנה של המבקש לבריאותה וטובתה של אמו, כמו גם מרצונם של עובדי המשיבה לדאוג לבריאות אמו של המבקש, לא מצאתי מקום להשית הוצאות על מי מהצדדים.

יוער כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמבקש להמשיך ולבקר את אמו הקשישה, תוך הקפדה על כללי המסגרת.

המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.