1

בפני בקשה להחזרת תפוס בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ").

כפי שעולה מן הבקשה מדובר ברכבה של המבקשת מסוג פיג'ו מספר רישוי 56-927-17 (להלן: "הרכב").

מי שנתפס נוהג ברכבה של המבקשת הוא אחר, מר ראובן בן משה (להלן: "בן משה"), אשר בגין העבירות המיוחסות לו לכאורה, תפסה המשיבה את הרכב והודיעה כי היא תבקש חילוטו של הרכב במסגרת התיק אשר מתנהל כנגדו.

בבקשתה טוענת המבקשת כי היא הבעלים של הרכב ומבקשת להשיבו לידיה.

בדיון שהתקיים בפני הוסיפה המבקשת כי היא חולה וזקוקה לרכב בכדי שיסיעו אותה לטיפולים שונים ולילדיה מאחר והיא מתקשה בנסיעה בתחבורה ציבורית.

2

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי למבקשת כלל אין רישיון נהיגה וכי היא לא הוכיחה כל זיקה לרכב.

בדיון עלה כי המבקשת מאפשרת למר בן משה לנהוג ברכב גם בלא נוכחותה ברכב לצרכיו שלו ומכאן שהרישום על שמה של המבקשת דקלרטיבי בלבד ואינו משקף את הבעלות האמיתית ברכב.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הלכה היא כי הרישום במשרד הרישוי לעניין הבעלות ברכב הוא רישום דקלרטיבי בלבד ובענייננו שוכנעתי כי הזיקה המהותית לרכב וכי מי שנוהג בו מנהג בעלים הוא מר ראובן בן משה, מי שנתפס נוהג ברכב, לכאורה בזמן פסילה ועל כן לא עלה בידי המבקשת להניח בפני בית המשפט תשתית מספקת לביסוס בקשתה להחזיר את הרכב לידיה בשים לב לכוונת המשיבה לעתור לחילוטו בהליך העיקרי.

יתרה מכך, בתום הדיון איפשרתי למבקשת להציג מסמכים אשר יבססו זיקה כלשהי בינה לרכב מעבר לרישום הנטען, כגון מסמכי ביטוח, אלא שגם בכך המבקשת כשלה ולא הניחה בפני את המסמכים המבוקשים. עוד לציין כי לדיונים בפני התלווה למבקשת מר בן משה שאף סייע לה בדיון הראשון ואף בכך יש בכדי לחזק את קביעתי לעניין היותו הבעלים האמיתי של הרכב ומי שנוהג בו מנהג בעלים.

למעלה מן הצורך ומשלא הונחה בפני הצעה שיש בה כדי להבטיח את הליך החילוט אין מנוס מלדחות את הבקשה ולהותיר את הרכב בידי המשיבה.

שקלתי אם אין מקום להטיל על המבקשת הוצאות הבקשה בשים לב לנסיבות ולכל אשר פורט לעיל אך החלטתי בסופו של יום שלא לעשות זאת בשים לב למצבה הכלכלי והרפואי של המבקשת.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ה, 23 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.