1

המבקשת הגישה בקשה להארכת תוקף החזקת הרכוש התפוס, וזאת למשך 180 יום נוספים. מדובר בסכום במזומן בסך 2 מיליון ₪ וכן בשתי דירות. שווי הרכוש התפוס שהארכת החזקתו מתבקשת עומד על כ - 4.7 מיליון ₪ (לאחר ניכוי משכנתאות הרובצות על הדירות) (להלן: "הרכוש התפוס").

המשיבים נתנו הסכמתם לבקשה, ובהתאם להסכמה זו ניתנה החלטה על הארכת תוקף החזקת הרכוש התפוס ב - 180 יום.

על אף הסכמתם, טענו המשיבים כי על המדינה להשיב להם סך של 186,495 ₪ מתוך הרכוש התפוס.

לטענתם, מדובר ברכיב מע"מ מתוך סכום של כ - 1,283,524 ₪ שנתפס על ידי המבקשת אצל צדדים שלישיים, טרם העברתו למשיבים.

2

עניינה של החלטה זו הוא בבקשת המשיבים להשיב לידיהם סך של 186,495 ₪ המהווה את רכיב המע"מ מתוך סך של 1,283,524 ₪ שנתפס אצל צדדים שלישיים.

טענות הצדדים:

לטענת המשיבים, היה עליהם להוציא חשבוניות מס כחוק בגין תקבולים אלו שנתפסו אצל צדדים שלישיים טרם העברתם למשיבים, שכן מדובר בהכנסה שצמחה להם. בעקבות הוצאת החשבונית נדרשו המשיבים לשלם לרשויות המס את רכיב המע"מ בסך 186,495 ₪. לטענתם, סכום זה יש להעביר לרשויות מע"מ מתוך הכספים שנתפסו, ומכאן הבקשה.

המבקשת טענה כי הרכוש נתפס לפני יותר משנה, כאשר מאז שוחרר למשיבים סכום של חצי מיליון ₪.

עוד טענה המבקשת, כי טענת המשיבים לא הועלתה עת נתפס הכסף, אלא בחלוף שנה, ומכל מקום, נוכח השבת סך של חצי מיליון ₪ למשיבים, אין מקום להשבת סכום נוסף, מאחר והיקף עבירות הלבנת ההון המיוחס להם עולה בהרבה על שווי הרכוש התפוס. מדובר על היקף עבירות הלבנת הון של כ - 40 מיליון ₪ לעומת רכוש תפוס בהיקף של כעשירית מסכום זה.

בנוסף, נטען על ידי המבקשת כי לעיתוי תפיסת הכספים ומיקומו לא צריכה להיות משמעות. לטענתה, אין הבדל בין תפיסת הכסף אצל צד ג' טרם הוצאה חשבונית בגינו לבין תפיסתו לאחר שהועבר למשיבים לאחר הוצאת החשבונית, מדובר באותו סכום.

הצדדים לא היו חלוקים ביניהם, בשלב זה, לגבי קיומו של חשד סביר לביצוע עבירות הלבנת ההון המיוחסות למשיבים, תוך שכל צד שמר על זכויותיו בעניין זה. בנסיבות אלה, לא אדון בקיומו של חשד סביר לביצוע עבירות הלבנת ההון המיוחסות למשיבים, ואצא מתוך הנחה כי חשד סביר שכזה קיים.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי כי בקשת המשיבים איננה מצדיקה השבת מלוא רכיב המע"מ לידיהם.

ראשית, החשבוניות הוצאו לפני כשנה, והמע"מ בגינן שולם, ככל ששולם, בסמוך להוצאת החשבוניות. השיהוי בהעלאת הטענה פרק זמן של שנה מצדיק דחייתה. ראוי לזכור כי המשיבים נתנו הסכמתם להארכת תוקף החזקת הרכוש ולא העלו טענה זו.

שנית, הצדדים לא היו חלוקים, כי בסמוך לתפיסת הרכוש הוחזרו למשיבים חצי מיליון ₪. לא ניתן לשלול כי בסכום זה היה מגולם גם רכיב המע"מ שהחזרתו מתבקשת כעת. הדברים אף עולים מדברי ב"כ המשיבים במהלך הדיון.

3

שלישית, נוכח העובדה שסך הרכוש התפוס נמוך משמעותית מהיקף עבירות הלבנת ההון המיוחסות למשיבים, לא יהיה זה נכון להורות על השבת מלוא הסכום המבוקש. יש ממש בטענת המבקשת ולפיה עיתוי תפיסת הכספים ומיקומם איננו צריך להשפיע על היקף התפיסה. בנסיבותיו של תיק זה, אין הבדל בין תפיסת הכסף אצל צדדים שלישיים טרם העברתו למשיבים או תפיסתו אצל המשיבים לאחר שהועבר אליהם הכסף.

חרף כל האמור לעיל, ובהתאם לחובה לבחון את מידתיות התפיסה בכל שלב משלבי החקירה, וכן בהתאם לחובה לערוך איזון בין זכות הקניין של המשיבים, שחזקת החפות עומדת להם, לבין זכות המבקשת להבטיח חילוט רכוש, ככל והמשיבים יורשעו בביצוע עבירת הלבנת הון, מצאתי להורות על השבת סך שך 60,000 ₪ למשיבים.

החלטתי זאת מבוססת על הזמן הרב שחלף מאז נתפס הרכוש ועד היום. מדובר בפרק זמן ארוך מאוד מאז נתפס רכושם של המשיבים (13 חודשים). בית המשפט העליון התייחס לא אחת לאיזון שיש לערוך בין זכות הקניין של הפרט החשוד בביצוע עבירות הלבנת הון לבין זכות המדינה להחזיק ברכוש לצורך חילוט עתידי ככל ויורשע בעבירות הלבנת ההון המיוחסות לו. חלוף הזמן הוא שיקול שעל בית המשפט להביא בחשבון בעת עריכת איזון שכזה.

בבש"פ 1359/17 מ"י נ' ברוך נקבע:

"אין משמעות הדבר כי אין שעון בחדר החקירות ובאולמו של בית המשפט. ייתכן ומוטב כי המחוקק יקבע קו אחר, אך בהיעדר זאת, על חוקרי עבירות הלבנת הון לתת את דעתם גם לעניין הזמן. עניין זה אף עשוי להיות שיקול בהחלטת בית משפט."

כמו כן, גם לתכלית השבת הרכוש המבוקשת (תשלום מיסים) נודעת חשיבות במסגרת האיזון שיש לערוך בין זכותם הקניינית של המשיבים לזכות המבקש לחלט רכוש במקרה של הרשעה בעבירת הלבנת הון.

לפיכך, בשים לב לזמן שחלף מאז נתפס הרכוש, תכלית השבת הרכוש המבוקשת (תשלום מיסים) והעובדה כי למשיבים עומדת חזקת החפות אני מורה על השבת סך של 60,000 מתוך הרכוש התפוס.

יתר הרכוש התפוס יוותר תפוס בהתאם להסכמת הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשפ"ב, 25 מאי 2022, בהעדר הצדדים.