החלטה זו עניינה בבקשה לשחרור תפוסים לפי סעיפים32(א) ו - 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) התשכ"ט - 1969 אותה הגיש המבקש ביום 18.11.25 במסגרתה ביקש להשיב לו את כל התפוסים שמשטרת ישראל תפסו ממנו בזמנו, סכום כסף של 22,000 ₪ , קורקינט חשמלי, קונסולת פלייסטיישן, וילונות, תמונות, טלפונים סלולריים.

המהלך הדיוני

1.  הבקשה שנזכרת בפתיח החלטתי הוגשה ע"י המבקש כבקשה בכתב יד שהגיש בכוחות עצמו ביום 18.11.25.

2.  בו ביום נתתי החלטה על פיה מתבקשת תגובת המשיבה (אשר תוארה בבקשה בטעות כמשטרת כפר סבא) עד יום 24.11.25.

3.  ביום 25.11.25 משנוכחתי כי לא נמסרה תגובה לבקשה נתתי החלטה נוספת במסגרתה אפשרתי למשיבה הזדמנות נוספת להגיב עד ליום 1.12.25.

4.  ביום 2.12.25 משלא התקבלה תגובה להחלטות הקודמות נתתי החלטה על פיה התפוסים יוחזרו עד ליום 9.12.25 וכי ככל שיש למשיבה טענות כבדות משקל נגד הבקשה היא רשאית להגישן עד 4.12.25.

5.  ביום 3.12.25 הוגשה תגובת מחלק הונאה בתיק ה"ת 13182-11-25 שהוא תיק מקביל של חשוד אחר באותה פרשה, במסגרתה נטען כי החלטות קודמות לא הגיעו ליחידה החוקרת, מחלק הונאה, לאחר שהחלטות נשלחו למשטרת כפר סבא, לפיכך ביטלתי את החלטת ההחזר ואפשרתי ליחידה החוקרת למסור תגובתה העניינית עד ליום 9.12.25.

6.  ביום 7.12.25 הוגשה לתיק תגובה לפיה המתלוננת, חברת ישראכרט, מבקשת לערור על סגירת התיק וצרוף מסמך בלתי קריא. למקרא התגובה, ועל אף העובדה שלא ניתן היה להבין ממנה מהי עמדת המשיבה, קבעתי דיון בפני.

7.  ב 8.12.25 הגיש המבקש תגובה מטעמו בה הוא מעורר סדרת סימני שאלה ביחס להתנהלות המשיבה וטענותיה כי לא קיבלה החלטות קודמות ולא ידעה אודות ההליך. המבקש מפנה להליך המקביל ה"ת 13182-11-25 שם הגיש המבקש אליהו גטו דניו ביום 5.11.25 בקשה דומה, ביחס לתפוסים שנתפסו ממנו באותה חקירה, וביום 11.11.25 מסרה אותה יחידה חוקרת תגובה על פיה "שוחחנו עם המבקש, הכספים יוחזרו בכפוף לבדיקה שאין חבות ברשויות אחרות". המבקש מוסיף כי בשיחת טלפון שנערכה בין חברו לבין חוקר מהמשיבה שבועיים לפני שהגיש את תגובתו אישר החוקר באזני החשוד האחר כי ידוע להם שגם המבקש בהליך זה הגיש בקשה להחזרת תפוסים.

טענות הצדדים בדיון

8.  ב"כ המבקש, איתי רוזין, טען כי מדובר בתפוסים שנתפסו לפי כ 4 שנים, ביום 9.2.22, ומאז לא נתבקשה ולו פעם אחת הארכת תוקף החזקתם. לדברי עו"ד רוזין תיק החקירה נגד המבקש נסגר בפברואר 2025 ורק לאחר שהתיק נסגר והמבקש הגיש בקשה להחזרת תפוס "נזכרה" המשיבה לפתע להתעורר והגישה התנגדות. בנוסף הדגיש עו"ד רוזין כי גם צד ג', חברת ישראכרט, אינה טוענת שהכסף שייך לה אלא שיש לה זיקה לתפוסים שכן הכספים הם כספי תמורה שקיבל המבקש ממכירה של חפצים שקנה תוך ביצוע עבירות מרמה בכרטיסי אשראי, דהיינו אין מדובר בחפץ שנעברה בו עבירה, אין מדובר בראיה במשפט, אין מדובר באמצעי לביצוע עבירה ואין מדובר בשכר עבירה. עו"ד רוזין טען כי התיק מוגדר כיום כתיק סגור ועד היום לא הוגש ערר, כל שקרה הוא שחברת ישראכרט הגישה בקשה לצילום תיק החקירה. מכאן שלטענת עו"ד רוזין אין עילת תפיסה כחוק ויש להורות על השבת התפוסים.

9.  ב"כ המשיבה, רס"ב שלמה טרייטל, טען כי יש בין התפוסים תמונות יחודיות שהוכח בחקירה חד משמעית שהן נקנו ע"י המבקש בחנות מסויימת תוך ביצוע עבירת מרמה בכרטיס אשראי. רס"ב טרייטל טען כי התפוסים הוארכו מעת לעת ע"י משטרת פתח תקווה. עוד טען כי העובדה שהתיק קיים 4 שנים אינה נובעת מכך שהוא שכב על המדף במשרדי יחידת ההונאה אלא שהתיק היה בתביעות ונדד בין מספר יחידות תביעה ופרקליטות. רס"ב טרייטל הדגיש שלכל התפוסים נגנבו מאנשים פרטיים שישראכרט החזיר להם את כספם ומכאן שהמשיבה מבקשת לעכב את השבת התפוסים, שכן הוא מאמין שיוגש ערר, ישנן ראיות למכביר והוא מבין שיש סיכוי טוב לכתב אישום.

10.  ב"כ צד ג' - חברת ישראכרט, עו"ד אורי דרשן הכהן, טען כי כי ישראכרט טוענים לזכות בכל הרכוש שנתפס. לדבריו תיק החקירה עמוס בראיות ומניסיונו הדברים נפלו בין הכסאות בין התביעות לפרקליטות והתיק נסגר. עו"ד דרשן הכהן טען כי הוא מגיש ערר התיק יפתח ויופיע כמב"ד . לדבריו ישנו חשוד סביר שהכספים מקורם בעבירה, גם כל הציוד והוכח שנעשה שימוש ברכוש גנוב. עוד הוסיף עו"ד דרשן הכהן שהוא אינו עומד על כך שהכסף יוחזר לחברת ישראכרט דווקא ואין לו התנגדות שהכסף ישאר במשטרה בנאמנות עד שיסתיים הטיפול בתיק.

דיון והכרעה

11.  סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) התשכ"ט - 1969 שכותרתו "סמכות לתפוס חפצים" מסדיר את סמכותה של המשטרה לתפוס חפצים מאזרחים. סמכות זו קמה לשוטר מקום בו יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה, או עומדים לעבור בו עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

12.  סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) התשכ"ט - 1969 שכותרתו "החזרת התפוס על ידי המשטרה" קובע כי אם בתוך שישה חודשים מיום תפיסת החפץ ע"י המשטרה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש כראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח, אך ראשי בית משפט שלום על פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין להורות על הארכת תוקף התקופה בתנאים שיקבע.

13.  דומה שבכל אחד מהפרמטרים המשפטיים אותם יש לבחון לשקול בבקשה להחזרת תפוס או הארכת תוקף תפיסתו קיימים קשיים שנפקותם היא אי חוקיות החזקת התפוסים, כל קושי משפטי מהסוג שאמנה עשוי היה להביא להחלטה בדבר השבת התפוסים ואולם אין ספק כי בהצטברם - המסקנה הבלתי נמנעת הינה שיש להשיב את התפוסים למבקש.

14.  הראשון - נעוץ במישור של "היסוד הסביר להניח". ב"כ המשיבה לא הניח בפני בית המשפט כל ראיה, שיש בה להראות ברמה של "יסוד סביר" כי המבקש ביצע עבירה כלל, אמנם תיק החקירה הובא לבית המשפט אך הלכה למעשה לא הוצגה בפני כל ראיה או כל סיכום ראיות שיש בו לקשור את המבקש לדבר עבירה.

15.  לא זאת, אף זאת, הפסיקה הבהירה כי ככל שחולף הזמן עוצמת החשד שעל המשיבה להציג על מנת לשכנע כי מתקיים "יסוד סביר" הולכת וגוברת. אין דומה "יסוד סביר" ביום תפיסת החפצים התפוסים ל"יסוד הסביר" שעל בית המשפט להשתכנע בקיומו בחלוף מספר שנים. בחלוף כארבע שנים מיום התפיסה נדרשת רמת שכנוע ברמה הנושקת ל"ראיות לכאורה", לפחות ובהעדר כל ראיה קונקרטית שהוצגה לי לא אוכל לקבוע כך.

16.  גם סגירת תיק החקירה נגד המבקש (ככל הנראה בעילה של העדר ראיות מספיקות) עולה בקנה אחד עם קושי במישור זה.

17.  השני - נעוץ במישור של עילת התפיסה. מהטיעונים שנטענו בפני עולה כי הכסף התפוס הינו על פי החשד כספי תמורה שקיבל המבקש ממכירת חפצים שרכש תוך ביצוע עבירות מרמה בכרטיס אשראי, דהיינו, אין מדובר בחפץ שנעברה בו עבירה, הכסף לא עשוי לשמש כראיה בהליך משפטי והוא הוא לא ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה. צודק הסניגור בטיעונו לפיו אילו היינו עוסקים בעבירות על פי חוק איסור הלבנת הון היה המצב המשפטי שונה והיתה מתעוררת עילת תפיסה שישית של "תפיסה בשווי" אולם בעבירות הנחקרות אין עילת תפיסה, וודאי שלא ביחס לכספים. יתכן שבאשר לחפצים כמו התמונות שנרכשו ע"י המבקש בעסקת אשראי מרמתית ניתן היה לטעות כי מדובר ב"שכר עבירה" אולם לנוכח שאר הנימוקים המובילים להחזרת התפוס אינני נדרש להכריע בשאלה זו.

18.  השלישי - פקיעת תוקף התפיסה בחלוף שישה חודשים מיום תפיסת החפצים. כאמור, אין חולק כי החפצים והכספים נתפסו ביום 9.2.22, דהיינו, לפני קרוב לארבע שנים ואולם המשיבה לא הציגה כל החלטה שיפוטית להארכת תוקף התפיסה והיא הסתפקה בטיעון בעלמא על פיו "התפוסים הוארכו מעת לעת ע"י משטרת פתח תקווה" (עמ' 2, ש' 13). אכן, בית המשפט מכיר בכך שכדבר שבשגרה מוגשות לו ע"י רשמים מתחנות משטרה בקשות להארכת תוקף תפיסתם של רשימות מוצגים ב 180 ימים נוספים, בקשות שמתקבלות דרך כלל, ואולם לא ניתן להסתמך על חזקת תקינות המנהל ולטעון בעלמא כי תוקף תפיסתם של תפוסים הוארך כדין, היה על צד הטוען לכך להתכבד ולהציג החלטות שיפוטיות בדבר הארכת תוקף, דבר שלא נעשה כלל. היה על המשטרה לנהוג כמצוות סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי ולהחזיר את החפץ בחלוף שישה חודשים, משלא הוגש כתב אישום, ובהעדר החלטה להארכת תוקף התפיסה.

19.  הרביעי - אין מדובר בתיק חקירה פעיל אשר ניתן כיום לטעון לגביו כי החקירה קרובה לסיומה, בקרוב יוגש כתב אישום וכי התפוסים נדרשים כראיה להוכחת האשמה, ההיפך הוא הנכון. החקירה הסתיימה, תיק החקירה סוכם והועבר לרשות התביעה אשר סברה שאין בו די ראיות להגשת כתב אישום וסגרה אותו, עוד בפברואר 2025, דהיינו לפני כשנה. על החלטה זו הוצהר כי יוגש ערר ע"י חברת ישראכרט ואולם המצב המשפטי כיום הוא שהחקירה הסתיימה והוחלט שלא להגיש כתב אישום. אזכיר כי לפי סעיף 65 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, ניתן להגיש ערר בתוך 60 ימים מיום קבלת ההודעה בדבר סגירת התיק, כך שכלל לא ברור אם למתלונן עוד עומדת זכות הערר.

20.  דומה כי המשיבה כבר "שכחה" מתיק זה מיום שנסגר ואף השלימה עם סגירתו, כך עולה מתגובתה לבקשה דומה שהגיש החשוד האחר בתיק זה, תגובה ממנה נלמדת הסכמתה להשבת הכספים שנתפסו, וכי רק העובדה כי המתלוננת - חברת ישראכרט הודיעה על כוונתה להגיש ערר, היא זו שהביאה לשינוי בעמדת המשיבה ולהשמעת אמירות מלאות בטחון עצמי כאילו "בתיק יש ראיות למכביר" וקיים "סיכוי טוב לכתב אישום".

21.  סוף דבר, אני מקבל את הבקשה ומורה על השבת כלל התפוסים והכספים לידי המבקש.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.