בפני בקשה להחזרת תפוס, כסף מזומן, שנתפס מאת המבקש על ידי משטרת ישראל.

רקע הדיוני:

1.  המבקש הגיש בקשה להחזרת תפוס בכתב יד ביום 5.11.25 ובית המשפט קצב ביום 6.11.25 למשיבה 5 ימים להגיש תגובתה.

2.  ואכן, ביום 11.11.25 הוגשה תגובת המשיבה אותה אביא כהאי לישנא: "שוחחנו עם המבקש, הכספים יוחזרו בכפוף לבדיקה שאין חובות ברשויות אחרות".

3.  על יסוד תגובה זו ניתנה ביום 12.11.25 החלטה המורה על החזרת הכספים לחשוד "בכפוף לכל דין".

4.  ביום 3.12.25, בחלוף שלושה שבועות, הוגש לתיק בית המשפט מסמך מטעם המשיבה שכותרתו "תגובה לבקשה להחזרת רכוש תפוס" במסגרתה נטען כי החלטות בית המשפט נשלחו למשטרת כפר סבא ולא ליחידת ההונאה ולכן לא התקבלו, "רק היום התגלה ליחידה על ההחלטות בתיקים", נטען כי ביום 25.11.25 נשלח מענה לבית משפט במסגרתו התבקשה הארכת תוקף התפיסה ובית המשפט התבקש לאחד את הדיון עם ה"ת 50941-11-25 שכן מדובר במבקשים שנחקרו באותו תיק פל"א. עוד נטען כי המתלוננת היא חברת ישראכרט הטוענת כי הרכוש החשוד כגנוב שייך לה "והיא פועלת בהליך משפטי כנגד המבקשים".

5.  על רקע תגובה (מפתיעה) זו של המשיבה נתן בית המשפט החלטה לפיה עוד ביום 11.11.25 הוגשה תגובה מטעם יחידת הונאה מרכז אשר לשונה: "שוחחנו עם המבקש, הכספים יוחזרו בכפוף לבדיקה שאין חובות ברשויות אחרות" , ציינתי כי מכאן שלא ברורה הטענה כי נמנע מהיחידה להגיב בשל משלוח ההחלטות למשטרת כפר סבא ולא ליחידת ההונאה באופן ש"רק היום התגלה ליחידה על ההחלטות בתיקים". בנוסף הטענה כי ביום 25.11.25 נשלח מענה לבית המשפט במסגרתו ביקשה היחידה להאריך תוקף התפיסה ב 90 ימים אינה מובנת כי מענה כזה לא התקבל בתיק בית המשפט ומכל מקום כבר ניתנה החלטת החזר ביום 12.11.25. בסיפא של החלטתי קבעתי כי הדיון בשתי הבקשות לא יאוחד שכן מדובר במבקשים שונים, והשתלשלות דיונית שונה.

6.  ביום 29.12.25 בחלוף למעלה משלושה שבועות נוספים, הגיש המבקש בקשה נוספת לתיק במסגרתה הלין כי ניגש לתחנת המשטרה כבר שלוש פעמים אולם השוטרים מסרבים להחזיר לו את הכסף התפוס והם הבהירו במפורש שאינם מוכנים לבצע את ההחלטה. לנוכח דברים אלו קבעתי דיון בפני ליום 1.1.26.

טענות הצדדים בדיון:

7.  בדיון שנערך בפני ביום 1.1.26 התייצב המבקש כשהוא מיוצג ע"י עוד איתי רוזין אשר טען כי הוא מבקש לתקן את הבקשה כך שתורה על סעד לפי פקודת ביזיון בית המשפט. רס"ב שלמה טרייטל טען למשיבה והסביר כי הוא זה ששוחח עם המבקש והודיע דבר ההסכמה להחזיר את הכספים, בכפוף לבדיקה שאין חובות ואכן התקבלה החלטת החזר "בכפוף לכל דין". רס"ב טרייטל הודיע נחרצות שהוא לא מחזיר את הכספים היות והחברה המתלוננת, חברת ישראכרט, מגישה ערר ו-"אני לא מחזיר את הכסף עד שיתקבל הערר של המתלונן, ערר על סגירת התיק" (עמ' 1, ש' 24). רס"ב שלמה טרייטל נימק את עמדתו והסביר שלמתלונן ישנה זכות ערר על החלטה בדבר סגירת תיק וזכות זו מעוגנת בדין, מכאן שלשיטתו החלטת ההחזרת כפופה למיצוי קודם של זכות הערר של המתלונן שכן החלטת החזרת סוייגה בהערה "בכפוף לכל דין".

8.  לדיון התייצב גם נציג המתלוננת, חברת ישראכרט, עו"ד אורי דרשן כהן, אשר למרות שלא ניתן לו מעמד בדיון הסכמתי לשמוע את טענותיו והלה טען כי הוא דורש כמתלונן לקבל את הכסף, יש לו זכות ערר ומרגע שהוא מגיש ערר "התיק נפתח, כל עוד שהתיק פתוח, לא ניתן להחזיר, אני יכול לטעון לביזיון כי אני דורש את הכספים. הראיות הם למכביר..." (עמ' 2, ש' 16-17).

9.  ב"כ המבקש, עו"ד איתי רוזין, הטעים כי הכספים תפוסים כבר ארבע שנים עוד מיום 9.2.22, החוק מדבר על סמכות תפיסה למשך 6 חודשים בסיומם יש להחזיר את התפוסים ממני שנלקחו, לא הוגש כתב אישום והמשטרה לא ביקשה הארכת תוקף התפיסה. עוד הדגיש עו"ד רוזין כי בפברואר 2025 התקבלה החלטה בדבר סגירת התיק ורק בחלוף פרק זמן נוסף פנה המבקש בבקשה לקבל בחזרה את כספו. עוד טען עו"ד רוזין כי לא מתקיימת עילת חילוט כלל מכיוון שעל פי החשדות שהועלו בתיק החקירה החשודים ביצעו עבירות של גניבת רכוש מחנות, את הרכוש הם מכרו תמורת כסף מזומן שנתפס, ומכאן שאין עילת חילוט לפי פקודת סדר הדין הפלילי, זה לא ראיה, זה לא שכר עבירה, זה לא החפץ בו בוצעה העבירה, זה למעשה תפיסת רכוש "בשווי", כפי שהדין מאפשר בעבירות הלבנת הון.

דיון והכרעה:

10.  התנהלות המשיבה, יחידת חקירות הונאה - מרכז, בהליך זה היא פסולה, חותרת תחת החלטות שיפוטיות ומותירה את כל המעיין בתחושה מטרידה ממש.

11.  מדובר בתפיסת כספים שנתפסו מהמבקש ביום 9.2.22 לפני קרוב לארבע שנים. סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש], התשכ"ט - 1969 מורה כי ככל שלא הוגש אישום המשטרה תחזיר בחלוף שישה חודשים את התפוסים למי שהם נתפסו ממנו.

12.  לא הוצגה לבית המשפט כל החלטה שיפוטית המורה על הארכת תוקף התפיסה מעבר לשישה חודשים ומכאן שסמכות המשטרה להחזיק בתפוסים נמוגה בחלוף שישה חודשים מהתפיסה אי שם בשלהי 2022, מאז הכסף התפוס מוחזק שלא כדין.

13.  המבקש המתין שנים אחדות עד לקבלת החלטה בדבר סגירת התיק, בפברואר 2025 ובנובמבר 2025 אזר אמץ והגיש בקשה זו, דהיינו קרוב לארבע שנים מהתפיסה וזמן רב לאחר שתיק החקירה נסגר (ככל הנראה מעילת העדר ראיות מספיקות - דבר המקרין גם על יסוד "היסוד הסביר" לכך שנעברה עבירה). עד לאותו מועד לא הוגש ערר מטעם החברה המתלוננת על החלטת הסגירה.

14.  ביום 11.11.25 מסרה המשיבה הסכמתה להשבת הכספים התפוסים בכפוף לבדיקה שאין חובות ברשויות אחרות.

15.  בית המשפט הורה ביום 12.11.25 להחזיר את הכספים למבקש "בכפוף לכל דין". ניסוח זה, המקובל בהחלטות להחזרת כספי פקדון או כספים תפוסים משמעותו הינה שבית המשפט מורה על החזרת הכספים בכפוף לאפשרות קיומו של עיקול על אותם כספים, כך שהחלטת ההחזר לא תסכל את מימוש העיקול.

16.  הפרשנות היצירתית שניתנה על ידי המשיבה למילים "בכפוף לכל דין" כאילו ההיגד "דין" כולל אף את זכות הערר של המתלונן על ההחלטה לסגירת התיק היא פרשנות ריקה מתוכן שאין לה על מה לסמוך. שיקפתי עמדתי זו למשיבה אף במהלך הדיון.

17.  בית המשפט הורה עוד ביום 12.11.25 על החזרת הכספים למבקש ועד עצם היום הזה לא מומשה ההחלטה, שניתנה על יסוד הסכמה מפורשת, בתואנות שונות ומשונות שאין להן בסיס משפטי וספק אם נטענו בתום לב, מכאן שלא ניתן לקבלן.

18.  יתכן והיה בהתנהלות זו כדי להורות על השתת קנס לפי פקודת ביזיון בית המשפט ואולם נראה כי השאלה העקרונית אם ניתן לנקוט בהליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט נגד המדינה טרם הוכרעה (בג"צ 7150/16 המרכז הרפורמי לדת ומדינה נ' שרת המשפטים).

19.  סוף דבר, המשיבה תמלא אחר החלטת בית המשפט מיום 12.11.25, לאלתר.

20.  העתק ההחלטה יועבר לק. אח"מ שרון, שי גז, לעיונו.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.