החלטה

לפניי בקשה להחזרת משאית תפוסה.

ביום 26.06.2025 נתפסה המשאית במעבר הבקעה כשהיא נושאת תוצרת חקלאית מוברחת משטחי הרשות הפלסטינית בניגוד לחוק.

המבקש אינו חולק על התשתית הראייתית וטוען שהוא צד ג' ת תמים שרכש את המשאית ביום 10.06.2025 מבעליה (הוצגו הסכם זיכרון דברים וחשבונית מס ממועד זה).

לבקשת בית המשפט הציג המבקש מסמכים בנקאיים שמהם עולה שביום 30.06.2025 שילם סך של 22,500 ₪ בשיק שנפרע, וכך גם שילם סכום זהה ביום 30.07.2025.

עוד טען המבקש שאם תכלית התפיסה היא הצגת המשאית כראייה, הוא מוותר על הטענה בעניין כלל הראייה הטובה ביותר.

המשיבה מתנגדת לשחרור המשאית וטוענת שהתפיסה דרושה לשם מניעת ממסוכנות, ולשם חילוט עתידי. המשיבה הפנתה לכך שהבעלים הרשום של המשאית אינו המבקש, וכי הן הבעלים הרשום והן המשאית היו מעורבים במקרים קודמים של הברחת תוצרת חקלאית בניגוד לחוק ותוך סיכון בריאות הציבור, והכול תוך הפרת התחייבות מתיק קודם.

ביום 04.08.2025 הוריתי למשיבה להגיש בתוך 7 ימים את הראיות הרלוונטיות לתפיסה, את רישומי התיקים הקודמים של הבעלים הרשום , ואת העתק ההתחייבות שעליה חתם. המשיבה לא הגיבה להחלטה עד עצם היום הזה.

אציין שהמשאית נתפסה ביום 26.06.2025 דהיינו במועד מאוחר ליום הרכישה (10.06.2025), ולא שמעתי הסבר כלשהו לעניין אחריותו או אי אחריותו של המבקש לשימוש במשאית לעבור עבירה.

בנסיבות אלה וכפי שמקובל בפסיקת בתי המשפט תשוחרר המשאית בתנאים כדלקמן:

הפקדה בסך 40,000 ₪ או העמדת ערבות בנקאית אוטונומית בסכום זה.

חתימה על התחייבות עצמית של המבקש בסך 50,000 ₪.

המצאת ערבות צד ג' של תשוב ישראל בעל הכנסה בך 50,000 ₪.

איסור דיספוזיציה במשאית.