1.         בפניי בקשה להחזרת תפוסים - שני רמקולים אשר שימשו להשמעת מוזיקה בברים במחנה יהודה, שנתפסו על ידי פקחי עיריית ירושלים.

 

בין עיריית ירושלים לבין בעלי הברים בשוק מחנה יהודה, בהם המבקשים, קיימת מחלוקת רבת שנים אודות עוצמת המוזיקה המושמעת בברים, לאחר השעה 23:00 בלילה.

 

השאלה שבפניי הינה האם התפיסות של שני הרמקולים נעשו כדין ומכוח מקור סמכות על פי חוק.

 

רקע כללי והליכים קודמים

 

2.         ראוי לציין, כי אותו העניין נדון בחע"מ (ירושלים) 64915-12-21 מדינת ישראל נ' טריווקס (להלן: "עניין טריווקס"). שם ניתנו על ידי העירייה עשרות דוחות בגין רעש, וזאת ביחס לשני בית עסק "ברברי" ו"אי טי אי 3", ומשהוגשו בקשות להישפט על ידי הנאשם, נפתחו הליכים בבית המשפט לעניינים מקומיים, הליכים אלו אוחדו בהמשך.

 

עניינו של המבקש 1 בהליך שבפניי מתייחס לבית העסק "ברברי".

 

בהליך בעניינו של טריווקס ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת ענתבי - שרון ביום 19/02/24, אשר ביטלה את כתבי האישום לאחר שקבעה כי הבר אינו מצוי ב"אזור מגורים" כהגדרתו בחוק העזר. על החלטה זו הגישה העירייה ערעור, ובפסק דינה בעפמ"ק (מחוזי ירושלים) 62655-03-24 מיום 18/04/24, קבעה כב' השופטת פרידמן - פלדמן כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט לעניינים מקומיים. התיק הועבר לדיון בפני כב' השופט אופיר יחזקאל.

 

 

 

3.         בדיון שהתקיים בפני כב' השופט יחזקאל ביום 23/12/25 (יום לפני הדיון שהתקיים בפניי בתיק שבנדון) נכתב כדלהלן (שורה 2 לפרוטוקול הדיון):

 

"בית המשפט מזכיר ובהסכמת הצדדים הדברים נרשמים בפרוטוקול, כי הציע הצעת פשרה המשקפת מצב עניינים שלפיו לשיטת בית המשפט אין מקום לאכיפת איסור מוחלט על רעש בשוק המקורה לאחר השעה 23:00 וזאת נוכח מאפייניו המיוחדים של המקום, אך גם אין מקום להקמת רעש בלתי סביר. במסגרת זו הוצע כי יימצא פתרון עתידי לאכיפת רעש בלתי סביר במקום וכי לעניין דוחות העבר ניתן להגיע להבנות המשקפות תשלום בגין מקרים שבהם עוצמת הרעש הייתה בלתי סבירה.

 

ב"כ המאשימה: מבלי להתייחס להיבטים העקרוניים, הרי שבימים אלה אמורה להיות מוטמעת מערכת המאפשרת השמעת מוזיקה בשוק גם לאחר השעה 23:00, תוך שהעירייה שולטת בעוצמת הרעש. דבר זה יכול היה לאפשר פתרון מעשי לסוגיה שבמחלוקת.."

 

בהקשר זה יצוין, כי קיימת רלבנטיות רבה להערות המותב וב"כ המאשימה, אשר הובאו לעיל וכן סמיכות הזמנים להליך שבפניי.

המשיבה בתגובתה לא מצאה לנכון להביא את דבר קיומו של ההליך.

 

4.         הליך רלבנטי נוסף, אליו מפנים המבקשים בבקשתם הינו ה"ת 25838-12-25. במסגרת הליך זה הוגשה ביום 9/12/25 בקשה לשחרור תפוסים בשם ארבעה מבקשים, ובהם גם המבקש 1 בעניינן שבפניי (הוא המבקש מספר 3 בהליך שם);

 

התפיסות בעניינם של המבקשים 1-2 נעשו בתאריך 21/11/25 והתפיסה בעניינו של המבקש 3 נעשתה ביום 30/11/25. כל שלושת התפיסות נעשו מכוח סעיף 32 לפקודת סדר דין פלילי (מעצר וחיפוש) נוסח חדש, התשכ"ט - 1969 (להלן: "פסד"פ").

 

התפיסה בעניינו של המבקש 4 נעשתה ביום 7/05/25 מכוח סעיפים 39,44,45,63 לחוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון), התשל"ח - 1978 (להלן: "חוק העזר לשמירת הניקיון").

 

ביום 11/12/25 הודיעה המשיבה - עיריית ירושלים, כי היא מסכימה להשבת התפוסים, ובהתאם ניתנה באותו היום החלטת כב' השופט מאיר יונתן טרופר לפיה "לנוכח הסכמת המשיבה להחזיר את התפוסים נראה כי הבקשה השיגה את מטרתה. המשיבה תחזיר את התפוסים עד מחר. המזכירות תסגור את התיק."

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 22/12/25 הוגשה בקשת ה"ת נוספת בגין תפיסת רמקול, לפי חוק העזר לשמירת הניקיון. דיון בבקשה זו נקבע ליום 5/1/26. לדברי ב"כ המבקשים המייצגים בשלושת הליכי הה"ת, מדובר בסוגיה זהה.

 

5.         ולאחר הדברים הללו, נשוב לענייננו. להלן יפורטו פרטי התפיסות בגינן הוגשה הבקשה -

 

 

 

 

 

א.        התפיסה בעניינו של המבקש 1 -

 

הוגש כנספח א' לבקשה "דו"ח תפיסת חפץ" בו מולאו פרטים בטופס גנרי של אגף אכיפה ושיטור עירוני בעיריית ירושלים-

"לפי סעיף 32 לפקודת סדר דין פלילי (מעצר וחיפוש) נוסח חדש התשכ"ט - 1969

ביום 11/12/25 ב 23:30 ב ברברי.

בעל החפץ אבי חננייב בעל ת.ז. מס' 30149339 כתובתו מחנה יהודה

תיאור העבירה שבגינה נתפס החפץ רעש

26902196"..

 

לדברי ב"כ המבקש 1, תפיסה זו נעשתה באותו היום, ולאחר ששוחרר הרמקול בהתאם להסכמת המאשימה בה"ת 25838-12-25.

 

 

ב.         התפיסה בעניינו של המבקש 2 -

 

הוגש כנספח ב' לבקשה "דו"ח תפיסת חפצים" בו מולאו פרטים בטופס גנרי של אגף אכיפה ושיטור עירוני בעיריית ירושלים -

"לפי סעיפים 39,44,45,63 לחוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון) התשל"ח 1978

ביום 12.12.25 ב 13:34 בשוק מחנה יהודה

תיאור העבירה שבגינה נתפס הציוד "תלית הרשית לתלות רמקול אשר פונה כלפי חוץ במרחב העירוני"..

 

טענות הצדדים

 

6.         המבקשים מפרטים בסעיפים 3 - 4 כי "בקשה זו עניינה "סבב" נוסף בניסיון המשיבה לנצל את כוחה השלטוני ולהתנכל לבעלי עסקים אשר אינה חפצה ביקרם, תוך ניצול כוחה השלטוני לרעה, בחריגה מסמכות, ותוך פגיעה שאינה מידתית בזכות הקניין. בעת האחרונה החליטה המשיבה כי היא פועלת באמצעות פקחיה להחרמת רמקולים המשמשים את בעלי העסקים בשוק מחנה יהודה, ומסבים הנאה למבקרים."

 

ביחס למבקש 1 נטען כי התפיסות נעשו בחוסר סמכות, כאשר אין סמכות לפקח לתפוס חפץ לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), נוסח חדש - התשכ"ט - 1969 (להלן: "הפסד"פ"), וכי הערות הפקח חסרות, ואין בהן כדי להקים עבירה.

ביחס למבקש 2 נטען כי התפיסות נעשו בחוסר סמכות, וזאת מאחר וחוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והנקיון), התשל"ח - 1978 (להלן: "חוק העזר שמירת הניקיון"), מקים לפקח סמכות סילוק בלבד, וגם זאת לאחר שהרשות פנתה לאדם והוא סירב לסלק את החפץ בעצמו.

           

עוד נטען כי ככל שהמבקשים עברו עבירה, על המבקשת להעמידם לדין.

           

המבקשים טוענים כי התפיסה נעשה כאמור בחוסר סמכות, וגם אם מלכתחילה היתה סמכות להחזרת התפוסים, הרי שכיום אין עילה להמשך החזקת התפוסים וכי הפגיעה בזכות הקניין שלהם הינה קיצונית, וכי המשך התפיסה אינו מידתי.

 

 

 

7.         העירייה הגישה תגובתה לבקשה, ובשים לב ללקוניות התגובה, היא תובא כלשונה:

 

"1. המשיבה תטען כי הרמקולים נתפסו כדין ובהתאם לסמכותה מכוח חוק העזר למניעת רעש 2 (א) (2) וכן סעיף 8 לאחר שנעשה בהם שימוש היוצר רעש בשעה האסורה לפי דין.

2. התפיסה בוצעה ביום האירוע בשעה 23:45 דהיינו לאחר השעה 23:00 שעה בה חל איסור על הקמת רעש.

3. יודגש כי האירוע התרחש באזור המשמש למגורים למעשה בו חלה רגישות מיוחדת למטרדי רעש בפרט בשעות הלילה.

4. התפוס שימש לביצוע העבירה נשוא ההליך, והייתה קיימת הצדקה לתפיסתו, בין היתר לצורך מניעת הישנות העבירה ושמירה על הסדר הציבורי.

5. נוכח האמור, המשיבה סבורה כי דין הבקשה לשחרור התפוס להידחות שעה שתפיסת התפוס עודנה נחוצה לתכליות האמורות ובמיוחד לצורך מניעת הישנות העבירות.

6. מטעמי זהירות בלבד המשיבה תטען כי גם ככל שבית המשפט יסבור כי יש מקום לשחרור התפוס הרי שיש לעשות כן בתנאים שיבטיחו את תכליות התפיסה, לרבות מניעת הישנות הקמת רעש."

 

8.         המבקשים השיבו לתגובה וטענו כי הסעיפים אליה מפנה המשיבה אינם מקימים לפקחים סמכות תפיסה ופירטו את אי ההתאמות בין הטענות בתשובה לבין דוחות התפיסה.

 

עוד טענו המבקשים כי עיקר ההחרמות של המשיבה בחודשיים האחרונים אינן בהכרח בשעות מסוימות וכי המשיבה פועלת להחרמת מכשירי שמע בשוק בכל טענה ובכל שעה מתוך רצון לא ברור לפגוע בעסקים בשוק.

 

9.         המבקשים התבקשו להשיב ולפרט את שווי התפוסים. תשובתם הוגשה ללא התייחסות לשווי התפוסים. ניתנה החלטה הקובעת כי על המבקשים להסיר את מחדלם, ולאחריה הוגשה תשובה המפרטת את שווי התפוסים, בהתאם להחלטה:

שווי רכושו התפוס של המבקש 1 הוא 3,312 ₪

שווי רכושו התפוס של המבקש 2 הוא 7,990 ₪.

 

10.       דיון בבקשה התקיים ביום 24/12/25.

 

הדיון היה רחוק מלהתנהל על מי מנוחות; המבקשים התנהלו בצורה שאינה הולמת דיון בבית משפט, התפתח עימות מילולי וקולני בין הצדדים, ואף היה צורך בהוצאת הדיון להפסקה בת חמש דקות לצורך הרגעת הרוחות.

 

בתום ההפסקה, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמות לפיהן המשיבה תגיש תגובה נוספת מטעמה, וכי למבקשים תינתן זכות תשובה, ולאחר מכן תינתן החלטה.

להסכמת הצדדים ניתנה תוקף של החלטה, והתגובה והתשובה לה הוגשו לתיק בית המשפט בהתאם להסכמות הצדדים.

 

 

 

 

11.       תגובתה המשלימה של המשיבה

 

בפתח תגובתה המשלימה המשיבה טוענת כי "המשיבה מתנגדת לשחרור הרמקולים התפוסים וזאת מאחר והמשיבה סבורה כי באי שחרור התפוסים יש משום אמצעי שירתיע את המבקשים מלהמשיך לבצע עבירות של השמעת מוזיקה במרחב הציבורי".

 

עוד נטען כי הסמכות לתפוס את הרמקולים הינה מכוח סעיף 8 לחוק העזר למניעת רעש, וכן כי הפקח פעל מכוח סעיף 11(ג) "להפסיק את הרעש בעצמו, ולהוציא את המכונה , המכשיר או האמצעי הגורם לרעש..".

 

כן טוענת המשיבה כי "סעיף החוק המצויין בדו"ח התפיסה הינו סעיף 32 לפסד"פ, אשר הינו סעיף כולל לסמכות לתפיסת חפץ אשר שימש לביצוע עבירה. אין בשימוש בסעיף כולל זה במקום בסעיף הספציפי בחוק העזר לירושלים (מניעת רעש) כדי לעשות המעשה חוקי או לבטל את חוקיות התפיסה".

 

ביחס למבקש 2 נטען כי הגם והרמקול נתלה בפתח העסק, הרי שמדובר ב"רחוב" ולכן קיימת סמכות תפיסה בהתאם לחוק העזר, כפי שגם מפורט בדו"ח התפיסה.

וכי "לאור הוראות החוק המפורשות, אשר תכליתן לא לאפשר לכל אחד לתלות במרחב הציבורי מה שהוא רוצה, סילוק הרמקול מן המרחב הציבורי ובשטח הרחוב נעשה כדין".

 

עוד טוענת המשיבה כי הליך התפיסה הינו הליך בו נדרשות ראיות לכאורה בדומה להליך של מעצר, כי המבקשים למעשה מודים במיוחס להם וכי התקיים חשד סביר לביצוע עבירה ומכוחו נתפסו הרמקולים כדין, ואין בעובדה כי המבקשים טוענים כי לא חולקו דוחו"ת כדי לפסול את התפיסה.

 

נטען כי במסגרת האיזון בין זכות הקניין של המבקשים וזכות הציבור לביטחון ושלום וכן לסדר הציבורי ומניעת רעש, סבורה המשיבה כי הפגיעה בזכויות הקניין של המבקשים היא ללא ספק פגיעה מידתית ולתכלית ראויה.

 

המשיבה מסכמת כי במכלול נסיבות העניין, בשים לב לטיב העבירות, לנסיבות ביצוען ולהישנותן, המשיבה סבורה כי בשלב זה לא ניתן להשיג את תכלית המשך התפיסה- מניעת הישנות העבירות אלא דרך המשך תפיסת הרמקולים.

 

12.       תשובת המבקשים

 

המבקשים טוענים כי המשיבה משנה את מקור הסמכות, פעם נוספת, והעלתה טיעונים עובדתיים חדשים.

 

לשיטת המבקשים אין מחלוקת שהקמת רעש יכולה לעלות כדי עבירה על חוק העזר (מניעת רעש), התשס"ז - 2007 (להלן: "חוק העזר למניעת רעש"(, וכי המחלוקת היא האם לפקח קיימת סמכות תפיסה בגין עבירה זו, והאם המשיבה הצליחה להוכיח ברמה הנדרשת ביצוע עבירה כאמור, כאשר לטענת המבקשים הם לא הואשמו מעולם בביצוע עבירה.

 

המבקשים טענו כי המשיבה מחליפה בין זכות התפיסה לבין סמכות סילוק, הן ביחס לסמכות מכוח סעיף 2(א)(2) ו-8 ו - 11(ג) לחוק עזר לירושלים (מניעת רעש), התשס"ז - 2007 והן מכוח סעיפים 39,44,45,63 לחוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והנקיון), התשל"ח - 1978.

 

ביחס לחוק העזר לשמירת הניקיון המבקשים טוענים כי המשיבה מחליפה בין זכות תפיסה לזכות סילוק ומפנה לה"ת (שלום ירושלים) 3331-01-20 חאתם אבו אלדבעאת נ' מדינת ישראל (נבו, 5.1.2020).

 

עוד נטען, כי באותו אופן, גם סמכות הסילוק בהתאם לחוק העזר למניעת רעש אינה מקימה סמכות תפיסה, והאמור נלמד מלשון הסעיף, אשר אינו משתמש בשורש ת.פ.ס, כפי שנעשה בחוקים שעניינם תפיסה; כאשר מכוח סעיף 11(ג) לחוק עזר לירושלים (מניעת רעש), תשס"ז - 2007, הקובע כי לפקח סמכות: "להוציא מהמקום את המכונה, המכשיר או האמצעי הגורם לרעש".

 

נטען כי הטענות לגבי המבקש 2 אינן נכונות עובדתית, משעה שהרמקול מצוי בתוך בית העסק, במתקן ייעודי ומאובטח , ואיננו "עלול ליפול לרחוב" כטענת המשיבה.

המשיבה לא הצליחה להציג מקור נורמטיבי המקים לפקח סמכות תפיסה ולחילופין, לא הצליחה להוכיח ברף המינימלי ביותר כי נעברה עבירה.

המבקשים טוענים כי המשיבה מהלכת איימים על בעלי העסקים בשוק, על מנת לגרום להם להצטרף למיזם בו העירייה תתקין את הרמקולים ותשלוט על עוצמת השמע בשוק.

 

דיון והכרעה

 

התפיסה בעניין המבקש 1 - בהתאם לסעיף 32 לפסד"פ

 

13.       מלכתחילה, התפיסה בוצעה על ידי הפקח העירוני על בסיס סעיף 32 לפסד"פ. בתגובות שהגישה המשיבה, היא העלתה טענות למקורות סמכות נוספים.

בהתאם לסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969:        

 

"32. סמכות לתפוס חפצים

(א)  רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה."

 

14.       המבקשים טוענים כי התפיסה נעשתה ללא סמכות, בין היתר מהטעם כי פקח עירוני אינו "שוטר", ככתוב בסעיף.

           

 

לעניין סמכות פקח לתפיסה בהתאם לסעיף 32 לפסד"פ, יפים דברי כב' השופטת יהודית דורי - דסטון בסעיף 23 להחלטתה ה"ת 61015-10-24 מוסעב מחיסן נ' עיריית ירושלים (נבו, 18.11.24):

 

"... כפי שהקדמתי בפתח הדברים, אף שסמכויות התפיסה בסעיף 32(א) לפקודה ובסעיף 4(ב)(2) לחוק סמכויות פקחים אינן מוציאות זו את זו, לא ניתן לומר כי פקח עירוני מוסמך לתפוס חפץ בחשד שנעברה בו עבירה מכוח סעיף 32(א) לפקודה לבדו. הסמכות מכוח סעיף זה מוקנית במפורש ל"שוטר", ואין מחלוקת כי פקח אינו נכנס תחת ההגדרה של שוטר."

 

15.       מעבר לאמור, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבה שינתה את מקור סמכותה לביצוע התפיסה לאורך ההליך, כאשר התפיסה בוצעה במקור לפי סעיף 32 לפסד"פ, וטעמיה של המשיבה עמה.

 

בחינת התפיסה נעשית בהתאם להודעת הפקח שביצע אותה בפועל בזמן אמת, וככזו היא נבחנת. המשיבה מנועה לשנות את המקור הנורמטיבי לתפיסה בהתאם למשאלות לבה.

 

טענת ב"כ המבקש כי לפקח עירוני אין סמכות לתפיסה כבר הוכרה בפסיקה, ואף המשיבה עצמה, מתנערת מסעיף התפיסה המקורי ומשנה את מקור הסמכות בכל אחת מתגובותיה.

 

בתגובתה המשלימה, טוענת המשיבה כי "הסמכות בסעיף 32 לפסד"פ, אשר הינה סעיף כולל לסמכות לתפיסת חפץ אשר שימש לביצוע עבירה. אין בשימוש בסעיף כולל זה במקום בסעיף הספציפי בחוק העזר לירושלים (מניעת רעש) כדי לעשות המעשה חוקי או לבטל את חוקיות התפיסה".

 

טענה זו הינה תמוהה, נטענה על דרך הסתם, ולא ברור על אילו אדנים משפטיים היא נשענת ומשכך לא ניתן לקבלה.

 

16.       המבקשים טענו כי המשיבה מחליפה בין זכות התפיסה לבין סמכות סילוק, הן ביחס לסמכות מכוח סעיף 2(א)(2) ו-8 לחוק עזר לירושלים (מניעת רעש), התשס"ז - 2007 והן מכוח סעיפים 39,44,45,63 לחוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והנקיון), התשל"ח - 1978.

 

טענה זו הועלתה כבר בתשובת המבקשים, ואולם המשיבה בתגובתה בחרה להתעלם מטענה זו, והיא כלל אינה מתמודדת איתה.

 

בתגובתה השנייה, המשיבה טענה כי סמכותה התפיסה הינה מכוח סעיף 11(ג) לחוק עזר לירושלים (מניעת רעש), תשס"ז - 2007, הקובע כי לפקח סמכות: "להוציא מהמקום את המכונה, המכשיר או האמצעי הגורם לרעש".

           

גם לגבי מקור סמכות זה טענה המשיבה לסמכות תפיסה, ולא התמודדה עם הטענה כי מדובר בסמכות סילוק, אשר הינה סמכות דומה, אך שונה מסמכות תפיסה והמחייבת הודעה מראש.

           

לא זו אף זו, לאורך תגובתה המשלימה המשיבה ממשיכה להתייחס למעשה תפיסת הרמקולים, כאל תפיסה שחלים עליה כללי התפיסה המאפיינים את סעיף 32 לפסד"פ.

 

 

17.       המבקשים טוענים כי לא הוכח יסוד העבירה הנדרש לצורך ביסוס התפיסה.

בתגובותיה המשיבה מתייחסת לעצם קיומה של עבירה כעובדה מוחלטת וכהנחת עבודה, ולפיכך תבחן שאלת היתכנות קיומה של העבירה הנטענת, וכפי שפורטה בדו"ח התפיסה במילה אחת: "רעש".

 

18.       אין מחלוקת כי הברים במחנה יהודה משמעים מוזיקה רועשת, גם אחרי השעה 23:00, זהו אחד ממוקדי משיכתם ובהיעדר מוזיקה בבר, כל בר דעת מבין כי אין לברים יכולת להמשיך להתקיים ולהתפרנס.

 

כפי שנכתב בסעיף 2 לתגובתה המשלימה של המשיבה "שוק מחנה יהודה הפך בשנים האחרונות לאחד ממקומות התיירות והבילוי הגדולים בארץ ומהווה את אחד הסמלים של העיר ירושלים. שוק מחנה יהודה משלב בין שוק ירקות ופירות, דוכני תבלינים, מסחר ומאפיות למתחם אוכל ובילוי ומבקרים בו מידי יום אלפי לקוחות ותיירים".

 

לברים במחנה יהודה, על המוזיקה שהם משמיעים בשעות הפעילות שלהם, חלק בלתי נפרד מההצלחה של השוק והפיכתו לאחד ממקומות התיירות והבילוי הגדולים בארץ.

           

יחד עם זאת, בהחלט ייתכן והמוזיקה המושמעת לאחר השעה 23:00 הינה רועשת מדי, ואולם - לצורך קבלת החלטה בעניין התפוסים, יש לבחון האם בנסיבות העניין, הרעש הנטען מהווה "עבירה" המאפשרת תפיסת הרמקול.

 

19.       "איסור הקמת רעש"- סעיף 2(א) לחוק עזר לירושלים (מניעת רעש), התשס"ז-2007

 

בעניין טריווקס נדונה סוגיה זו בהקשר של בית עסקו של המבקש 1.

 

במהלך הדיון הבהיר ב"כ המבקש 1 כי המיקום של שני הברים המנוהלים ע"י המבקשים מבחינת המיקום שלהם בתוך השוק, אחד הוא.

 

הצדדים בעניין טריווקס ניהלו הליך במשך ארבע שנים. הליך זה התנהל הן בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים והן בבית המשפט המחוזי.

 

בית המשפט לעניינים מקומיים קבע בסעיף 34 כי "כתבי האישום מושא הדיון אשר ניתנו למבקש בגין גרימת רעש בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עזר למניעת רעש- יבוטלו, משנמצא כי לא התקיים יסוד עיקרי מיסודות העבירה, הוא "אזור מגורים"".

 

בית המשפט המחוזי לא ביטל את הכרעת בית המשפט לעניינים מקומיים, אלא הורה להחזיר את הדיון לערכאה הדיונית, וזאת בשל מחדלי המערערת במהלך דיון ההוכחות, ועל מנת לתת לה אפשרות להציג את טיעוניה במלואם בפני בית המשפט.

סופו של עניין, הצדדים מנהלים משא ומתן לפשרה ואין הכרעה פוזיטיבית לעניין קיומה של עבירה באותן הנסיבות של המבקש 1 בבקשה דנן.

 

לאור האמור, אני קובעת כי המשיבה מנועה מלטעון לקיומה של עבירה בהתאם לחוק זה.

 

20.       גרימת רעש באמצעות מכשירי קול - ס' 14 לחוק מניעת מפגעים, תשכ"א - 1961

 

המבקשים הפנו בתשובתם לת"פ 52021-05-22 (שלום - בית שמש) המשרד להגנת הסביבה נ' שיראזי (27.02.23).

           

כתב האישום הוגש בגין עבירה של איסור גרימת רעש באמצעות מכשירי קול - עבירה לפי ס' 14 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א - 1961 ותקנות 3(א) ו- 17 לתקנות מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג - 1992, יחד עם פרט 9 בתוספת לצו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת רעש), תש"ס - 2000.

 

כב' השופט אופיר יחזקאל זיכה את הנאשם מחמת הספק, לאחר ש"לא הוכח מעבר לספק סביר כי במקום ובזמן שצוינו באישום אכן נשמעה מוסיקה אשר גרמה לרעש ואשר הפריעה למנוחת השכנים המתגוררים באזור" (עמ' 9, שורה 4).

 

במקרה שבפניי, אין טענה לעבירה בהתאם לחוק זה. כעולה מת"פ 52021-05-22, על המאשימה להוכיח את גרימת הרעש ואת ההפרעה לשכנים לצורך הרשעה בעבירה.

יסודות אילו אינם מתקיימים במקרים שעומדים בבסיס תפיסות הרמקולים, ואין גם בהם כדי להקים חשד לעבירה.

 

21.       לאור האמור, בנסיבותיו הייחודיות של העניין שבפניי, ובהיעדר מקור נורמטיבי אחר, אני קובעת כי טענת הפקח ל"רעש" אינה מקימה כל עבירה המאפשרת את תפיסת הרמקול של המבקש.

 

22.       בתגובתה המשלימה של המשיבה נכתב "המשיבה מתנגדת לשחרור הרמקולים התפוסים וזאת מאחר והמשיבה סבורה כי באי שחרור התפוסים יש משום אמצעי שירתיע את המבקשים מלהמשיך לבצע עבירות של השמעת מוזיקה במרחב הציבורי".

 

מהאמור עולה כי עמדת המשיבה היא כי נעשו עבירות, וכי תכלית התפיסה היא מניעתית.

 

23.       תפיסה לצורך מניעה

           

בבש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (12.3.2006), נקבע כדלהלן:

 

"תפיסתו של חפץ בידי המשורה מחייבת מלכתחילה כי יתקיים מקור סמכות בחוק לתפיסה. המשך החזקתו של החפץ בידי המשטרה מחייב את שני אלה: ראשית, כי מקור הסמכות לתפיסת החפץ לא פקע ועבר מן העולם, שאם כך הוא, יש לשחרר את החפץ לאלתר; שנית, אם תכלית התפיסה נותרה בעינה, יש לבחון האם ניתן באיזון ראוי להשיג את מטרת התפיסה תוך פגיעה פחותה בבעל הקנין בנכס, תוך החלת "חלופת תפיסה שתגשים כראוי את האינטרסים השונים הפועלים בענין זה...

 

 

 

 

... כך, למשל, אם הנכס נתפס למטרה מניעתית, ואין התפתחות ממשית בחקירה מזה זמן, עשוי להיות כי החשש לשימוש בחפץ למטרת ביצוע עבירה עתידית ייחלש באופן ניכר, ועמו יישמט הבסיס המתמשך לתפיסה..

 

... בשיקלול האינטרסים, תוערך מצד אחד מידת הצורך בהשארת התפוס בידי המשטרה בהתאם לעוצמת התכלית שהתפיסה נועדה להשיג בנסיבות המשתנות של ההליך הפלילי המתפתח; מצד שני, ייבחנו היבטים שונים הנוגעים בטיבו של החפץ מבחינת בעל הקנין... מה מידת נחיצותו של בעל הקנין בחפץ, ושיעור נזקו משלילת החזקתו בטרם הסתיים ההליך הפליי. בהקשר זה, עשוי להיות הבדל בין תפוס המשמש אדם לעיסקו ולמשלח ידו, לבין תפוס שאינו בר-שימוש יומיומי;"

           

24.       משקבעתי כי התפיסה נעשתה בחוסר סמכות, וכי בנסיבותיו הייחודיות של העניין לא הונח בפניי בסיס, ולו לכאורי לקיומה של עבירה, הרי שאין מקום להמשיך ולתפוס את הרמקול של המבקש 1.

 

לא זו אף זו, בהיעדר חקירה, גם מקום בו היה חשד לעבירה, הרי שבהתאם לפסיקה, אין מקום להשאיר את התפיסה כאשר ההליך הפלילי כלל אינו מתפתח. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בחפץ הנדרש לצורך הפעלת עסקו של המבקש 1.

 

25.       בנוסף, התנהלות המשיבה, אשר השיבה למבקש 1 את הרמקול במסגרת ההסכמות אליהן הגיע הצדדים בה"ת 25838-12-25 ובאותו היום בו שוחרר התפוס, הוא נתפס על ידי המשיבה פעם נוספת תמוהה.

 

המשיבה לא טרחה להסביר מה עמד מאחורי התנהלות זו.

 

התנהלותה של המשיבה אינה הולמת רשות מנהלית, והשחרור הראשון מקים הסתמכות כלפי המבקש לפיה לא היה מקום לתפיסה, וגם מטעם זה דין הבקשה להתקבל.

 

26.       לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להחזרת התפוס של המבקש 1 להתקבל.

           

 

התפיסה בעניינו של המבקש 2

 

27.       בה"ת (י-ם) 3331-01-20 חאתם אבו אלדבעאת נגד מדינת ישראל (נבו, 5.01.20) (להלן: "עניין אבו אלדבעאת"), נדונה גם כן סמכותה של העירייה בהתאם לחוק העזר הנדון בעניינו של המבקש 2, ושם נקבע מפורשות:

 

" 24.    המשיבה מסתמכת בביצוע התפיסה על הוראת סעיף 39(א)(1) לחוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון), התשל"ח - 1978 (להלן: "חוק העזר"). ואולם, חוק העזר כשלעצמו אינו מקנה למשיבה סמכות לתפוס חפצים מכוחו כי אם רק להורות על פינוי מפגע וככל שקיים מפגע לסלקו.

            כך, שלא ניתן לבסס את סמכות התפיסה על הוראות חוק זה."

 

 

 

28.       לאור האמור, אני מקבלת את טענת המבקשים לפיה התפיסה נעשתה בחוסר סמכות וכי לעירייה סמכות סילוק בלבד מכוח חוק העזר.

 

בנוסף, התנהלות של העירייה תמוהה ואינה שוויונית ולא הוסבר מדוע הוחזרו רמקולים שנתפסו בעילה זו בהליך ה"ת 25838-12-25, ואילו בהליך זה סירבה המשיבה להשיבם ללא כל הצדקה.

 

29.       לעניין הגדרת המונח "רחוב", בנסיבות העניין מדובר בהגדרת דחוקה ומאולצת, זאת כאשר ניכר כי הרמקול תלוי בתוך בית העסק ואינו מפריע לעוברים ושבים.

מתמונה שצורפה לבקשה ניכר כי הרמקול תלוי באופן שאינו מעלה חשש חריג לפגיעה בציבור, וגם מטעם זה לא הונחה בפני תשתית לקיומה של עבירה כלשהי.

 

30.       לא זו אף זו, ב"כ המבקש 2 הציג במהלך הדיון את הרמקולים שהחלה המשיבה לתלות לאחרונה בשוק.

 

המשיבה פועלת בחוסר תום לב כאשר היא מעלה טענה כי הרמקול התלוי מהווה מטרד, ואולם מצהירה בעניין טריווקס כי בכוונתה לתלות את אותו סוג מטרד נטען, באותו האופן ממש, ברחבי השוק.

 

31.       יפים ורלבנטיים לעניינו דברי כב' השופטת סיגל אלבו בעניין אבו אלדבעאת:

 

            "36. יתר על כן, כפי שאף נקבע בהחלטת כב' השופט דמביץ מיום 1.11.19 מדובר בעבירת קנס במדרג הנמוך של עבירות מסוג חטא, אשר יש ספק אם נעברה, וכאשר מולה ניצבת זכות הקניין של המבקש, ועל כן לא היה מקום לתפיסת הציוד, שכן מדובר בהפעלת סמכות שאינה מידתית (ראו והשוו: ע"ח 64950-10-18 טויטו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו))...

            39. זה אינו דפוס הפעולה המצופה מן הרשות, אשר מוטלת עליה חובת ההגינות בפעולותיה."

 

32.       בפתח תגובתה המשלימה של המשיבה נכתב בהדגשה: " המשיבה מתנגדת לשחרור הרמקולים התפוסים וזאת מאחר והמשיבה סבורה כי באי שחרור התפוסים יש משום אמצעי שירתיע את המבקשים מלהמשיך לבצע עבירות של השמעת רעש במרחב הציבורי".

 

ממקרא תגובותיה של העירייה עולה כי אין הלימה בין הסמכות שהופעלה לבין התכלית לשמה הופעלה; לשיטת העירייה הסמכות היא לפי חוק עזר לשמירת הסדר הניקיון בנימוק של תליית רמקול העשוי לסכן את הציבור, כאשר מטרת הפעלת הסמכות הינה באופן מוצהר ומובהק בכדי למנוע רעש בהתאם לחוק עזר אחר.

גם מטעם זה דין הבקשה להחזרת התפוס להתקבל.

 

33.       מכל האמור לעיל עולה כי המשיבה פעלה תוך חריגה מסמכותה גם בעניינו של המבקש 2.

 

 

 

 

 

סיכומם של דברים

 

34.       המשיבה לא פעלה כמצופה מרשות מנהלית.

 

            לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי שתי התפיסות נעשו בחוסר סמכות, וכי דין הבקשה להתקבל ביחס לשני המבקשים.

 

המשיבה תשיב למבקשים את התפוסים לאלתר, וללא כל תנאי.

 

 

35.       בשים לב למחדלי המשיבה מחד גיסא, ולהתנהלות המבקשים במהלך הדיון מאידך גיסא, אני קובעת כי המשיבה תשלם לכל אחד מהמבקשים הוצאות בגובה של 1,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.

 

המזכירות תשלח את החלטתי לצדדים ללא דיחוי.

 

 

ניתנה היום, ט"ז טבת תשפ"ו, 05 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.

 

                                                                                                                                               

                                                                           ______________________

                                                                         חגית פלאוט - באב"ד, שופטת