5. אני מוצא כי בנסיבות שבהן המבקש סירב למסור את הקוד הסודי לפתיחת הטלפון לצורך ביצוע חיפוש בו, בהתאם לצו חיפוש שניתן על ידי בית המשפט, הנטל על כתפיו להוכיח כי איזון השיקולים מצדיק את השבת הטלפון אליו, כבד יותר. גם אם נקבל את הדעה שחשוד רשאי לסרב לשתף פעולה בפתיחת הטלפון הנייד שלו, הרי שבית המשפט יכול לזקוף לחובתו את הסירוב, ממש כפי שהוא רשאי להסיק מסקנות משתיקת חשוד בחקירה (ראו למשל, יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי, עמ' 889). ראוי לציין כי יש מי שסבורים, כי אי מסירת הקוד הסודי יוצרת מעין השתק של בעל הטלפון מלטעון להשבתו (ה"ת 44971-12-21 עבאס נ' פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) (30.12.2021)). מסקנה זו מתבססת על הכלל הבסיסי המוכר במקורותינו של "לא ייצא חוטא נשכר". במילים אחרות, חשוד המסרב למסור את הסיסמא לטלפון הנייד שלו, ביודעו שבכך הוא מסכל את החקירה, אל יתמה על כך שבית המשפט לא ממהר להשיב לו את המכשיר.

6. נתתי דעתי לטענת המבקש כי העובדה שמכשיר הטלפון לא נפרץ עד כה עשויה ללמד שאין ביכולת היחידה החוקרת את היכולת הטכנולוגית לפרוץ אותו, והמסקנה היא שאין בהחזקת המכשיר כדי להועיל לחקירה, ויש להשיבו. ואולם, כפי שנמסר על ידי באת כוח המשיבה, מאמצי המשטרה לפרוץ למכשיר הטלפון עדיין נמשכים. אני סבור כי בהינתן קצב ההתפתחות הטכנולוגית לא מן הנמנע כי בעוד זמן לא רב ניתן יהיה לחדור למכשיר הטלפון גם ללא סיסמא. לכן, יש לאפשר את המשך ההחזקה בטלפון ולדחות את הבקשה להשבתו לידי המבקש בעת הזו.

7. לסיכום, בעת הנוכחית איזון האינטרסים המנוגדים נוטה להמשך החזקת התפוס. קיומו של פוטנציאל ראייתי, החשש מפני העלמת ראיות, המשך מאמצי המשטרה לחדור למכשיר הטלפון, עוצמת החשד, וסירובו של המבקש לחשוף את הסיסמא - כל אלה תומכים במתן בכורה לתכלית התפיסה.

8. בהתייחס לטענה בדבר מגבלת 30 הימים להחזקת חומרי מחשב, על פי הוראת סעיף 32(ב1) לפקודה, הרי שזו אינה חלה על טלפונים סלולריים, משום שהסעיף חל רק על תפוס שניתן להפרידו מחומר מחשב. הפרדה כזו אינה אפשרית במכשיר טלפון נייד.

9. על יסוד כל האמור, הבקשה להשבת התפוס נדחית.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשפ"ו, 17 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.