1.  לפניי בקשת המבקש להחזרת רכב מסוג מאזדה 3, שנת ייצור 2023, מספר רישוי 39870183 (להלן: "הרכב"), אשר נתפס על ידי המשיבה ביום 02.08.2025.

טענות הצדדים:

2.  המבקש טוען כי הרכב מוחזק שלא כדין זמן רב על ידי המשטרה. לטענתו, הוא שוחרר ממעצר הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי, ומאז שחרורו לא הוזכר הרכב ולו פעם אחת כראיה בכל ההליכים, לא הוגש כתב אישום כנגדו, ולא הוצג לו כל צו תפיסה לגבי הרכב. המבקש מציין כי לא חתם על כל מסמך המתיר את תפיסת הרכב, ולא נמסר לו דוח תפיסה.

3.  עוד טוען המבקש כי נגרמים לו נזקים כבדים כתוצאה מהחזקת הרכב, הכוללים דמי ביטוח, בלאי ואובדן שימוש יומיומי בעסקו. המבקש הדגיש כי המשיבה לא עמדה במועדים שנקבעו לה על ידי בית המשפט להגשת תגובה, ואף לא הגישה בקשה להארכת תפיסה. המבקש רואה בכך "ביזיון מוחלט כלפי בית המשפט" ודורש את שחרור הרכב, ביטול כל החיובים, קביעה כי כל פעולה עתידית ברכב תתבצע רק בצו שיפוטי תקף, וכן שקילת פסיקת הוצאות ופיצויים על הנזקים שנגרמו לו.

4.  נציג המשטרה, מר משה ניסים, טען בדיון כי הרכב שימש לשיטת המשטרה לביצוע עבירה ונתפס כמוצג. לטענתו, המשטרה מוסמכת להחזיק בתפוס למשך 180 יום, ולאחר מכן לבקש מבית המשפט הארכה, אך במקרה זה המבקש הקדים והגיש בקשה להחזרתו. נציג המשטרה הגיש לעיון בית המשפט את תיק החקירה (פל"א 349152/25) וציין כי החקירה עדיין מתנהלת ומבוצעות בה פעולות, אך לא פירט פעולות ספציפיות הקשורות לרכב או מועד צפוי לסיום החקירה. נציג המשטרה הדגיש כי בדיון להחזרת תפוס, הסעדים שבית המשפט יכול לתת מתייחסים לרכוש המבוקש בלבד.

דיון והכרעה

5.  הבקשה שלפניי עניינה בהחזרת תפוס, והיא נבחנת על ידי בית המשפט תוך איזון בין זכות הקניין החוקתית של בעל הרכב לבין אינטרס הציבור באכיפת החוק. סמכות בית משפט השלום לדון בבקשה להחזרת תפוס, כל עוד לא הוגש כתב אישום, מעוגנת בסעיפים 34 ו-35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה").

6.  סעיף 32(א) לפקודה קובע את סמכות השוטר לתפוס חפץ אם יש יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה. סעיף 35 לפקודה קובע כי אם תוך 180 יום מיום התפיסה לא הוגש משפט שבו החפץ צריך לשמש ראיה ולא ניתן צו לגביו לפי סעיף 34, על המשטרה להחזיר את החפץ לאדם שמידיו נלקח. בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו בתנאים שיקבע.

7.  במקרה דנן, הרכב נתפס ביום 02.08.2025, ועל כן, תקופת 180 הימים שבה רשאית המשטרה להחזיק בתפוס מבלי לבקש הארכה טרם חלפה. יחד עם זאת, החזקה זו אינה בלתי מוגבלת, ובית המשפט נדרש לבחון את נחיצותה.

8.  כאמור, המבקש שוחרר ממעצר, ועד למועד זה לא הוגש כתב אישום נגדו. המבקש טוען כי הרכב לא הוזכר כראיה וכי לא הוצג לו כל צו תפיסה. המשטרה, מצדה, טוענת כי הרכב שימש לביצוע עבירה ונתפס כמוצג, וכי החקירה עדיין מתנהלת. עם זאת, נציג המשטרה לא הצביע על פעולות חקירה קונקרטיות המתוכננות או נחוצות ביחס לרכב עצמו, מעבר לעצם החזקתו כמוצג והעיון בתיק החקירה לא העלה תשתית ראייתית מובהקת המצדיקה את המשך החזקת הרכב בשלב זה.

9.  בעניין זה, הפסיקה קובעת כי גם כאשר קיימות עילות תפיסה, יש לאזן בין אינטרס הציבור לבין זכות הקניין של בעל התפוס. ככל שניתן לנקוט באמצעים חלופיים שיבטיחו את תכלית התפיסה תוך פגיעה פחותה בקניינו של בעל הרכוש, יש להעדיפם, ועל בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק ב"חלופת תפיסה", אשר פגיעתה בקניינו של המבקש תהיה פחותה מהמשך החזקתו בידי המשטרה (בש"פ 342/06 לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, 12.3.06).

10.  אשר על כן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומרי החקירה שהוצגו, אני סבור כי בנסיבות העניין, כאשר המבקש שוחרר ממעצר, לא הוגש כתב אישום, ולא הוצגו פעולות חקירה אקטיביות קונקרטיות הדורשות את המשך החזקת הרכב כעת, ניתן להורות על שחרור הרכב תוך קביעת תנאים שיבטיחו את תכלית החקירה ואת האפשרות לחילוט הרכב בעתיד.

11.  באשר לסעדים הנוספים שביקש המבקש, הליך השבת תפוס אינו המסגרת המתאימה לבירור זכויות קנייניות מלאות או לפסיקת פיצויים בגין נזקים. סעדים אלו, ככל שיש למבקש עילה לגביהם, צריכים להתברר בהליך נפרד.

סוף דבר

12.  לאור כל האמור לעיל, אני מורה על שחרור הרכב לידי המבקש, בכפוף לתנאים הבאים:

  א.  הפקדת ערבון כספי בקופת בית המשפט בסך 30,000 ₪.

ב. חתימה על התחייבות עצמית בסך 50,000 ₪.

ג. חתימה ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪.

ד. איסור ביצוע דיספוזיציה ברכב.

  ה.  שיעבוד פוליסת הביטוח המקיף של הרכב לטובת מדינת ישראל.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"ו, 19 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.