המ"ע 9685-12-25

1.  ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט מ' אבן חן) מיום 17.12.2025 ומיום 21.12.2025 (מ"ת 33214-12-24) בגדרה הורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. בד בבד מונחת בפניי בקשה שנייה של המדינה להארכת מעצרו של המשיב, מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) (המ"ע 9685-12-25).

2.  זו הפעם השלישית שעניינו של המשיב מובא לפתחו של בית משפט זה: ביום 25.2.2025 ניתנה החלטה של השופט ח' כבוב (עמ"ת 55163-02-25) בגדרה התקבל ערר המדינה ובית המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים; וביום 15.9.2025 ניתנה החלטה של השופט י' כשר (המ"ע 8354-09-25) בגדרה קיבל את בקשת המדינה להארכה ראשונה של המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בשתי החלטות אלה, ומשכך, אקצר בדברים ואפנה לתיאור העובדות שם. בתמצית שבתמצית ייאמר כי ענייננו בתקיפה אכזרית של פלסטיני בצוותא, חטיפתו והשלכתו בסמוך למחסום כשהוא מחוסר הכרה ושותת דם; וכן החזקת נשק ואמל"ח - עבירות לפי סעיפים 333, 335(א)(2); 369 + 29 ו - 144(א) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). אקדים ואומר כי במסגרת הליך המעצר בעניינו של המשיב, הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום.

3.  המשיב נעצר ביום 26.11.2024, ובית המשפט המחוזי הורה בהחלטתו מיום 20.2.2025 על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. ערר המדינה שהוגש על החלטה זו, התקבל כאמור בהחלטתו הנ"ל של השופט כבוב. ההחלטה מושא דיוננו היא אפוא הפעם השנייה שבית משפט קמא מורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, והשאלה הנכבדה הניצבת לפנינו היא אם יש מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה זו.

4.  על פניו, יש בערר טעם של ממש. כאמור, אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, גם אין חולק על קיומה של עילת מעצר, ולפנינו אף שתי חזקות מסוכנות סטטוטוריות - האחת בגין התקיפה והחטיפה שנעשו "באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר" לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, והשנייה - בגין החזקת הנשק לפי לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) ו-35(ב) לחוק המעצרים.

עיקרו של דבר הוא עילת המסוכנות, הנובעת מהמעשה עצמו בנסיבותיו הקשות; ומהעובדה שבעת ביצוע העבירה הנטענת עמד כנגד המשיב מאסר על תנאי של 60 יום בגין התנהלות דומה של התערבות באירוע לא לו, שעה שבהיותו חייל הבחין בהפרת סדר וברכב סיור צבאי שהיה בקרבת מקום, ויצא מרכבו ואחז בנשק בסמוך למפרי הסדר (עקב כך הורשע המשיב בניסיון לשימוש בלתי חוקי בנשק לפי סעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 וסעיף 25 לחוק העונשין ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל). לכך יש להוסיף את כמויות האמל"ח שנתפסו ברשותו וברשות נאשם נוסף בכתב האישום.

התמונה המצטיירת אפוא מכתב האישום אינה מלבבת, בלשון המעטה שבהמעטה, וכפי שנאמר בהחלטתו הנ"ל של השופט כשר: "המשיבים הגיעו, מרצונם ובאופן מתוכנן (לרבות לעניין שימוש ברעלות פנים), למקום בו היה מצוי המתלונן כשהוא מופרד מחבריו ואזוק; מיד בהגיעם תקפו המשיבים את המתלונן באופן חמור, קשה ואכזרי, ולאחר מכן העמיסו את המתלונן, כשהוא מחוסר הכרה ומדמם, בתא המטען של הרכב ששימש אותם והשליכו אותו, חסר הכרה ומדמם, לגורלו [ההדגשות הוספו - י"ע]" (פסקה 12 להחלטת השופט כשר). המשיב והנאשם 1 הגיעו למקום רעולי פנים, מה שמעיד על כוונתם הרעה מלכתחילה. עוד אציין כי בכתב האישום נכתב כי השניים השליכו את המתלונן לתא המטען של הרכב, אך בחוות הדעת הקרימינולוגית שהוגשה מטעמו של המשיב, נכתב כי המשיב סיפר לעורכת חוות הדעת כי הנאשם 1 "שם אותו [את המתלונן - י"ע] במושב האחורי חגור ואזוק" (עמ' 10 לחוות הדעת).

5.  אילו עצרנו הילוכנו בנקודה זו היה מקום לקבל את הערר ולהורות על המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח. ברם, לא אחת נאמר כי הליכי מעצר הם בבחינת "תפירה ידנית" לפי המעשה ונסיבותיו ולפי העושה ונסיבותיו, ואוסיף ואומר - גם על פי חלופת המעצר והמפקחים המוצעים.

6.  ענייננו בהחלטת בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב, בהמשך להחלטתו הנ"ל של השופט כשר. בית משפט קמא סקר בהחלטתו בקפידה ובהרחבה את כל הנתונים והפרמטרים הרלוונטיים ואעמוד בתמצית על עיקרי הדברים.

המשיב הגיש שתי חוות דעת פרטיות מקיפות מטעמו - [קטע הושמט - י"ע] בשתי חוות הדעת נקבע כי מסוכנותו של המשיב היא נמוכה, [קטע הושמט - י"ע] מאחר ומדובר בחוות דעת פרטיות, בית משפט קמא נתן להן משקל מוגבל בלבד.

לצד חוות הדעת הפרטיות, הוגשו שני תסקירי מעצר בעניינו של המשיב (מיום 11.2.2025 ומיום 27.11.2025). בשני התסקירים הוערך כי קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות אלימה מצד המשיב, אך שסיכון זה "קשור לקשריו עם אחרים, נגישות לנשק, ושהייה באזורים בהם ישנו חיכוך עם אוכלוסייה ערבית". בשני התסקירים הומלץ להעביר את המשיב לחלופת מעצר בית בבית סבו תחת פיקוח של מספר מפקחים, בני משפחה שנמצאו מתאימים על ידי בית משפט קמא, וביניהם הוריו, סבו, סבתו ודודתו.

מהתסקירים עולה כי המשיב השתתף בטיפול קבוצתי במסגרת מעצרו; הוא משולב בטיפול פרטני המתקיים אחת לשבוע; [קטע הושמט - י"ע]. בתסקיר האחרון נכתב כי נראה שמעצרו הממושך של המשיב קידם התבוננותמעמיקהיותרמצידו על אודות התנהלותוובחירותיו, מה שמפחית את הסיכון הנשקף ממנו. [קטע הושמט - י"ע] התנהגותו בעת המעצר תקינה, והוא אף שימש כעוזר הוראה בתחום החינוך לאסירים אחרים.

בית משפט קמא מצא כי התקיימו במקרה דנן טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לסתור את חזקת המסוכנות הסטטוטורית: ראשית, התרשמותו של שירות המבחן כי המשיב חווה הרתעהממעצרו ומההליךהמשפטי, והמלצת שירות המבחן להעביר את המשיב למעצר בית בפיקוח המפקחים (אף ללא פיקוח אלקטרוני). שנית, החלופה המוצעת נמצאה מתאימה, בהינתן שהמשיב יהיה תחת פיקוח אלקטרוני, ללא חיכוך עם אוכלוסייה ערבית וללא נגישות לנשק. שלישית, שינוי נקודת האיזון עם חלוף הזמן, ובהינתן שעל אף קביעת מספר מועדי הוכחות כבר במהלך חודש פברואר 2026, ההליך עלול להימשך זמן רב.

7.  טעמים אלה של בית משפט קמא מקובלים עלי, ועם זאת, התלבטתי אם די בהם כדי לאפשר את העברתו של המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, בהינתן הנסיבות החמורות של המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

לסופו של יום, מצאתי שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא. נתון שלא עמד בפני השופט כבוב והשופט כשר בעת מתן החלטתם, הוא שביני לביני, שבעת התיקים שהיו פתוחים בעניינו של המשיב (מב"דים) נסגרו מחוסר אשמה.

לכך יש להוסיף כי המשיב נפגע בתאונת דרכים לפני כשנתיים וחצי והוא עדיין מתמודד עם בעיות רפואיות שונות, [קטע הושמט - י"ע], ואף ייתכן שיידרש להתערבות ניתוחית.

כאמור, השופט כשר הורה על הארכת המעצר הראשונה של המשיב במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים. עם זאת, בסיפא להחלטתו נאמר:

"ממועד הגשתם של תסקירי שירות המבחן חלפו כשבעה חודשים, כך שנראה שיש בסיס לפניה, במועד שאינו רחוק, מצד סער [המשיב - י"ע] (ואם יחפוץ בכך, גם טירן [נאשם 1 - י"ע]), לבית משפט קמא, בבקשה להכנת תסקירים משלימים ודיון בבקשה לעיון חוזר, באפשרות לשחרור המשיבים (או מי מהם) לחלופת מעצר.

למען הסר ספק מובהר כי אין באמור לעיל משום הבעת דעה, ולו ברמז, כיצד על בית המשפט המחוזי להחליט, בבקשה לעיון חוזר כאמור, אם וככל שתוגש, בעקבות קבלת תסקיר משלים, בין אם יהיה חיובי מבחינת המשיבים ובין אם לאו" (פסקה 13 להחלטת השופט כשר).

המשיב פעל בהתאם לאמור לעיל והגיש בקשה לעיון חוזר לאחר שהוכן תסקיר נוסף בעניינו. עילת המעצר היא מסוכנותו של המשיב, אך דומה כי מסוכנות זו קהתה עם הזמן, בין היתר, בשל התהליך שהמשיב עבר בין כתלי הכלא והעובדה כי הוא שוהה במעצר מזה שנה וחודש ויש להניח כי הפנים את לקחו.

עיקר העיקרים, ומה שהטה את הכף לסופו של יום היא טיב החלופה שהוצעה. כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן, המדובר במשפחה נורמטיבית, ובנוסף לפיקוח באיזוק אלקטרוני, חזקה על המפקחים שהבינו את שנדרש מהם במסגרת הפיקוח על המשיב. דומה אפוא כי יש בחלופה כדי להפחית עד מאוד את מסוכנותו של המשיב.

8.  אשר על כן, אני דוחה את הערר ומותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה, על כל התנאים והסייגים שפורטו בה. העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, תעשה בכפוף לכך שהופקדו כל הביטחונות והערבויות כמפורט בהחלטת בית משפט קמא.

9.  שתי הערות בשולי הדברים.

א. בא-כוח המשיב טען ל"אובססיה" של הפרקליטות כנגד המשיב. טענה זו אינה מתיישבת כלל עם המעשים החמורים המיוחסים למשיב בכתב האישום, וטוב היה לה משלא נטענה. מה עוד, וכפי שעולה מהחלטה זו, הייתי קרוב כפסע לקבלת ערר המדינה.

ב. בערר ובדיון שהתקיים בפני, טען המשיב כי התנהל הליך גישור שעמד על סף הבשלה ואף מעבר לכך, אך הליך זה לא הסתייע מאחר שהנאשם 1 החליף ייצוג וחזר בו מההסכמות אליהם הגיעו הצדדים. נטען כי עקב כך, ומאחר שלא ניתן היה לסיים בהסדר את התיק כמקשה אחת אל מול כל הנאשמים, סירבה המדינה להגיע להסכם עם המשיב לבדו. ככל שאכן כך הדבר, דומה כי עמדה זו של המדינה, ראויה לבחינה נוספת.

ניתנה ביום, י"ז טבת תשפ"ו (06 ינואר 2026).

נוסח זה אושר לפרסום ביום, ‏י"ז בטבת התשפ"ו (‏6.1.2026).