1

זוהי בקשה למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת. המבקשת טוענת, כי היא מלווה את הגב' ליאור נתיב קזמוז לטיפולים בביה"ח בהם עובדת המשיבה כרופאה. לטענתה, בדיון שהתקיים בבקשת הגב' קזמוז, אוזכר שמה ומאז היא חשה מאויימת. אעיר, כי למיטב זכרוני, לפני מס' ימים דחיתי בקשה דומה של המבקשת שהוגשה במסגרתו של ההליך הקודם שנוהל בין הגב' קזמוז למשיבה.

הואיל ומותב זה דן בהליך שהגישה הגב' קזמוז כנגד המשיבה, ומאחר והדיון בו התקיים אך בתחילתו של חודש זה, זכור לי היטב כי לא היה כל איום מצידה של המשיבה או של בא-כוחה בדיון, כפי הנטען; אף התרשמותי מהמשיבה באותו דיון (לפני שבועות ספורים בלבד) הייתה חיובית ולא מצאתי כל בסיס לחשש ממנה.

אינני מוצאת כל סיבה בעטיה חשה המבקשת מפוחדת מפני המשיבה, וככל שישנה סיבה סובייקטיבית לדבר, על המבקשת לברר עניין זה עם עצמה, אולי בסיוע של איש מקצוע אשר יסייע בידה לעבד את חרדותיה. לא מצאתי כל סיבה אובייקטיבית לחשש כאמור.

הבקשה נדחית. הואיל ולא התבקשה תגובת המשיבה - איני מחייבת את המבקשת בהוצאות למשיבה.

שקלתי האם יש מקום לחיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הגשת בקשת סרק נוספת זו.

2

הואיל ובקשות מסוג זה אינן מחויבות בתשלום כל אגרה (ובדין, באשר ההליך נועד לסייע למי שבאמת מאוים או מוטרד בידי משנהו ומבקש את הגנת בית המשפט), אני מוצאת לחייב את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 250 ש"ח. הסכום ישולם עד ליום 30.7.15 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ה, 30 יוני 2015, בהעדר הצדדים.