1

ענייננו בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001.

נטען בבקשה כי המשיבים, המתגוררים קומה אחת מעל דירת המבקשת, המתגוררת עם בן זוגה החולה, מטרידים את המבקשת זה שנים רבות. לטענתה, ההטרדות מתבטאות ברעשים שנשמעים ללא הרף. בכלל זה, המשיבים עושים בדירה בה הם מתגוררים ספורט בשעות לא שגרתיות.

בדיון שהתקיים במעמד המבקשת בתאריך 9.6.2021, ניתן צו זמני למניעת הטרדה מאיימת ונקבע לדיון במעמד הצדדים לתאריך 17/6/21. באותו דיון הוסיפה המבקשת וטענה כי המשיבים מרימים משקולות וגם עושים ריצות בתוך דירתם, ולא ישנים כל הלילה.

גרסת המשיבים, הושמעה באמצעות המשיב 2, אשר צורף כמשיב לבקשתו במהלך הדיון, בהיותו מי שמתגורר יחד עם המשיב 1 באותה הדירה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ולאחר ששקלתי טענותיהם, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

לא שוכנעתי, ולא הונחה דעתי, כי המבקשת חווה הטרדה מאיימת מצד המשיבים בדרך כלשהי. הגם שעיקר הטענות של המבקשת הינן באשר לרעשים הבוקעים מדירתם של המשיבים, אך לא הובאה בתמיכה לטענה זו ראיה כלשהי, לא הקלטות ולא עדויות אחרות.

הוצגו בפניי ראיות המלמדות כי המבקשת אף הזעיקה את המשטרה מספר פעמים בשעות הלילה, אך מהתמלולים שצורפו לתגובת המשיבים נראה כי המשטרה לא מצאה כי המשיבים אכן יצרו רעשים באותו זמן בו הוזעקו, והמשטרה שבה כלעומת שבאה ולא הוסיפה לחקור בנדון.

2

זאת ועוד, התרשמתי מאמינות עדותו של המשיב 2 ומהימנותו, אם כי אין אני אומר שהמבקשת אינה דוברת אמת, אלא שלא היו בידיה ראיות לתמוך בטענותיה, הן בדבר מקור הרעשים, והן בדבר עוצמת הרעשים.

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בגין הליך זה בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 60 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ח' תמוז תשפ"א, 18 יוני 2021, בהעדר הצדדים.