5. המבקש מוסיף וטוען שלאחר שהשוטרים ליוו אותו למכוניתו ולאחר שיצא עם רכבו מהחניון, כבר ללא ליווי שוטרים, המשיב ושניים נוספים חסמו את רכבו ברמזור ומנעו ממנו להמשיך בנסיעה. גם עניין זה לא שנוי במחלוקת. המבקש טוען שיצר שוב קשר עם המשטרה ולאחר שהשוטרים התקרבו, המשיב וחבריו ברחו מהמקום.

6. עוד עניין שלא שנוי במחלוקת הוא שביום 16.11.25, ארבעה ימים לאחר האירוע וככל הנראה על רקע בקשות לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת שהוגשו כנגד המשיב על ידי צדדים אחרים, פרסם המשיב סרטון ובו אמר את הדברים הבאים: "מסר לכל השמאלנים גם אם תוציאו לי אלף צווי הרחקה או הטרדה תזכרו שיש לי מאות פעילים ובכל יום אשלח 10 אחרים שיעשו את העבודה שלי (כמובן הכל באופן חוקי)".

7. ביום 17.11.25 ניתן, לבקשת המבקש, צו ארעי במעמד צד אחד. הדיון נקבע להיום לאחר שדיון קודם בוטל כיוון שלא היתה אינדיקציה שבוצעה המצאה למשיב.

8. בדיון היום השיבו בעל הדין לשאלות בית המשפט, הוסיפו דברים משלהם וכן באי כוח הצדדים השלימו טיעון.

דיון והכרעה

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שהמבקש הוכיח קיומה של "הטרדה מאיימת" כהגדרתה בחוק וכי קיימת, בנסיבות העניין, הצדקה למתן צו כנגד המשיב. להלן, אנמק.

10. סעיף 2(א) לחוק מניעת הטרדה מאיימת קובע כי: "הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו".

נדרשים אפוא שני יסודות לביסוסה של הטרדה מאיימת: האחד, צופה פני עבר - הטרדה "בכל דרך שהיא או נקיטת איומים"; השני, צופה פני עתיד - קיים בסיס סביר להניח שהמטריד או המאיים עלול לשוב "ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו".

11. סעיף 2(ב) לחוק מוסיף וקובע כי:

"בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה:

(1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת;

(2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;

(3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;

(4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו;

(5) ..."

12. אשר ליסוד הראשון - זה הצופה פני עבר, אני סבור שהוכחה התקיימותו. אין מחלוקת שהמשיב איים על המבקש בזו הלשון: "גיא פלג בכל מקום בעולם אתה תצטרך ליווי שוטרים כדי ללכת לרכב שלא נחסום אותך. בכל מקום. תראו כמה שוטרים הגיעו. לא יעזור לך. אתה תיחסם. אתה תיחסם". כזכור, המבקש קרא למשטרה לאחר שהמשיב הגיע לאירוע בו הרצה המבקש ואיים על המבקש (לטענתו). בשעה שהשוטרים עומדים לצידו של המבקש ומלווים אותו, מוצא לנכון המשיב להבהיר "שבכל מקום בעולם" המבקש יצטרך ליווי שוטרים "כדי ללכת לרכב". המשמעות ברורה - ללא ליווי שוטרים המשיב יחסום את המבקש. המשיב אף טרח להדגיש שלמרות השוטרים שהגיעו הדבר לא יעזור למבקש - "לא יעזור לך. אתה תיחסם. אתה תיחסם". ואכן, לאחר שהמבקש נכנס לרכבו ויצא מהחניון, כבר ללא ליווי שוטרים, המשיב מימש את שהודיע שיעשה וחסם את המבקש שקרא שוב למשטרה.

מעבר לאלמנט החסימה שכוון באופן ספציפי למבקש ומהווה, בנסיבות העניין בצירוף האיום, הטרדה מאיימת כהגדרתה בחוק, אני סבור שמתקיים היסוד הראשון גם בשל היצמדות המשיב למרחב האישי של המבקש עת הצמיד את הטלפון שלו קרוב מאד לפניו של המבקש. יצויין כי בדיון ביקש המשיב להציג סרטון מאותו ארוע. צפיתי בסרטון. מדובר בסרטון שבו רואים את המשיב, לפחות בחלק מהזמן, נצמד למבקש באופן שפוגע במרחב האישי הקרוב. הסרטון חיזק את טענת המבקש.

13. מותר, כמובן, למשיב שלא להסכים עם דעותיו או פרסומיו של המבקש. מותר למשיב גם להביע מחאה נחרצת כנגד המבקש. אך הבעת מחאה אינה מהווה היתר לאיום או הטרדה. יצויין כי שאלת ההפרעה לסדר הציבורי לרבות חסימת כבישים, כחלק ממחאה, אינה רלבנטית לבקשה זו, שכן עניינה של בקשה זו בהטרדה ואיום כנגד אדם ספציפי כאשר האיום היה לא רק לחסום את רכבו של המבקש אלא גם את המבקש עצמו: "אתה תצטרך ליווי שוטרים כדי ללכת לרכב...".

14. בנסיבות ענייננו, אני סבור שהוכח גם קיום היסוד השני - זה הצופה פני עתיד. המשיב בדבריו ביסס יסוד זה. כוונתי הן לדברים שאמר המשיב למבקש כפי שצוטטו לעיל, מהם ניתן ללמוד על כוונה לחזור ולהטריד את המבקש ("בכל מקום תצטרך ליווי שוטרים. לא יעזור לך") והן לדברים שפרסם המשיב ביום 16.11.25 ולפיהם "...גם אם תוציאו לי אלף צווי הרחקה או הטרדה תזכרו שיש לי מאות פעילים ובכל יום אשלח 10 אחרים שיעשו את העבודה שלי (כמובן הכל באופן חוקי)". אמירה זו מלמדת לכאורה על כך שגם אם בית המשפט יוציא צו כנגד המשיב, הדבר לא יעזור שכן יש למשיב "מאות פעילים ובכל יום אשלח 10 אחרים שיעשו את העבודה שלי". ההבהרה של המשיב לפיה "כמובן הכל באופן חוקי", אינה משנה. מהדברים שאמר ניתן ללמוד לכאורה שגם אם יהיה צו, המשיב ימצא את הדרך להמשיך בפעולותיו באמצעות אחרים שהמשיב ישלח ו"שיעשו את העבודה שלי".

15. לאור כל האמור, המסקנה היא שהמבקש ביסס את טענתו בדבר "הטרדה מאיימת" (כהגדרתה בחוק) מצד המשיב.

16. המבקש עתר לכך שבנוסף לצו הארעי שניתן, יינתן גם צו המרחיק את המשיב מהמבקש במרחק שלא יפחת מ- 500 מטר מהמבקש או ממקום מגוריו/רכבו/מקום עבודתו. המשיב טען שאם יינתן צו יש להגבילו למרחק של 1.5 מטר. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אינני סבור שקיימת הצדקה למתן צו שיקבע שאסור למשיב להתקרב למבקש במרחק שיפחת מ- 500 מטר. מדובר בבקשה מרחיקת לכת שאין לה מקום ויש בה כדי לפגוע במשיב שלא לצורך. בנסיבות העניין, מצאתי לחדד ולהבהיר שהצו יכלול איסור על המשיב להימצא במרחק שיפחת מ- 2 מטרים מהמבקש.

17. לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת במובן זה שהצו הארעי שניתן ביום 17.11.25 יהיה בתוקף לתקופה של שישה חודשים מיום שניתן - היא תקופת הזמן הקבועה בחוק. כמו כן, הצו כולל איסור על המשיב להימצא במרחק שיפחת משני מטרים מהמבקש.

18. טענות להפרת הצו, ככל שיהיו, ויש לקוות שלא יהיו, יש להפנות למשטרת ישראל.

19. בהינתן שמדובר בבקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת ובהינתן שככלל לא נפסקות הוצאות בהליך זה, אין צו להוצאות.

20. זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ו, 27 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.