8. לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק, ושקלתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי שהוכח האירוע הנטען מיום 15.12.2025; אנמק.

9. התברר בחקירתה של המבקשת כי 15.12.2025 היא הגיעה לבניין מגוריה של המשיבה (עמ' 4, ש' 34) על מנת להעביר לרשותה את מכשיר האינהלציה אליו נזקקה הבת א' שחלתה בדלקת ריאות (עמ' 5, ש' 5, ש' 11-10); הבת י' לא הייתה זמינה לרדת לקחת את המכשיר לכן, על מנת לא להטריח את הבת א' שחלתה, המבקשת עלתה למעלה והבת א' יצאה לקחת ממנה את המכשיר כי "לא הייתה לי שום כוונה להיכנס" (עמ' 5, ש' 6-4, 22); מהשיחה שהתנהלה בין המבקשת והבת א' התחוור למבקשת כי הבת י' מקבלת טיפול ללא ידיעה או הסכמה של המבקשת (עמ' 5, ש' 30-28, עמ' 6, ש' 2-1); המבקשת אישרה כי המשיבה ניסתה לטרוק את הדלת אך "שמתי את הרגל בין הדלת למשקוף ..ואמרתי לא' שתוציא אותה המחדר, שאני לא מאשרת את הטיפול" (עמ' 5, ש' 35- עמ' 6, ש' 2); המבקשת נכנסה לדירה "ללא הסכמה כאשר שמעתי שהבת שלי מקבלת טיפול ללא הסכמתי וצעקתי לי' שתצא החוצה" (עמ' 6, ש' 6-5); המבקשת התבקשה לעזוב אך סירבה "אמרתי לה רק אחרי שתוציאי את הילדה מהחדר. ..אמרתי לה שכאשר אני אראה את הילדה יוצאת מהחדר אני אצא מהבית" (עמ' 6, ש' 12-10). נטען, כי בנקודת זמן זו התפתחה תקרית אלימה במהלכה "הטיחו את הראש שלי במראה שוב ושוב...היא חבטה בי באגרופים. המטפלת ..ניסתה להפריד בינינו ללא הצלחה..." (עמ' 6, ש' 30-29), הוזמנו שירותי הצלה ומשטרה (עמ' 6, ש' 20-19).; המשיבה "פוצצה לי את הראש, ויש על זה תיעוד של בית חולים" (עמ' 8, ש' 12), נגרמו למבקשת חבלות גם "באזור החזה, באזור היד, באזור הרגל ובאזור הפנים" (עמ' 8, ש' 32) והיא נזקקה לסדרה מקיפה של בדיקות רפואיות בימים 15.12.2025 ו-16.12.2025. עוד נטען, כי המשיבה בעלת אופי אלים ו"הדגל האדום הונף לפני 6 שנים שאמרתי שבמצב אחד של התקף זעם היא תרצה להרוג אותי וזה מה שקרה" (עמ' 11, ש' 4-3).

10. לגרסת המשיבה המבקשת הגיעה לקומת המגורים שלה באמתלת שווא, שמעה מא' כי אחותה "עושה טיפול עם חברה של אמא". בפועל, קולגה שלי, מXX, ישבה עם י' לשיחה מרגיעה על פחד מחיסונים. ...לשמע הדברים, ש' החלה להסריט את האירוע וניסתה להתפרץ לדירתי" (סעיפים 13-11); המבקשת "פרצה לתוך דירתי, תוך שהיא הודפת אותי בכוח, צועקת ומשתוללת.. הטיחה את ידה בראשי.. לאחר שניסיתי להוציאה, ש' תקפה אותי והחלה בינינו התגוששות. בשלב זה נסוגתי ממנה לחדר השינה שלי והזמנתי משטרה" (סעיפים 13, 15, 17). המשיבה הכחישה כי הטיחה את ראשה של המבקשת במראה "זו בדיה מוחלטת" (סעיפים 20-19), וטענה כי "אין אלימות מצידי. .. יש אלימות, פלישה לפרטיות והטרדה מצד המבקשת" (סעיפים 35-34). בחקירתה הנגדית עמדה המשיבה על כך שהמבקשת הגיעה לביתה ללא הזמנה "את פרצת אלי הביתה... אני פניתי אליך אבל בשום אופן לא ביקשתי שתגיעי אלי הביתה. העברות נעשות דרך הבנות.. הן מעבירות דברים ואם הן לא העבירו הן יכולות לרדת למטה" (עמ' 11, ש' 25, 28, עמ' 12, ש' 7); המבקשת שאלה את הבת א' "איפה י', א' אמרה לך "חברה של אמא מטפלת בה בחדר".. ואז את התחלת לצרוח "מי מטפלת לי בילדה בלי רשותי" ואז הסברתי לך שזו חברה שלי מהעבודה שמלמדת אותה טכניקות הרגעות לקראת החיסון שלה מחר. המשכת ואמרתי לך ש' אני עושה איתה משהו כמו NLP.. " (עמ' 12, ש' 26-23).

11. במקרה זה, המבקשת בחרה, וטעמיה עמה, לא לחקור את המשיבה על הגרסה בעניין הפעלת אלימות פיזית כלפיה. משכך, לא נסתרה גרסתה של המשיבה לפיה לא נהגה באלימות כלפי המבקשת.

יתר על כן, המבקשת טענה כי הותקפה בנוכחותה של הגב' א.ד אך נמנעה מלזמן לעדות את אותו צד שלישי. בנוסף, המבקשת הכחישה כי צילמה את האירוע הנטען "זה שקר מוחלט שתיעדתי את כל האירוע" (עמ' 7, ש' 3) וטענה כי בביתה של המשיבה קיימות מצלמות תקינות, פעילות (עמ' 7, ש' 13-3) אולם לא ביקשה להורות למשיבה להמציא את התיעוד הקיים לכאורה במצלמות. דיני הראיות מעמידים בעל דין בחזקה שלא ימנע מבית המשפט ראיות שהן לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה או עדות ללא הסביר סביר הדבר נזקף לחובתו ומקים חזקה כי זימון העד היה פועל לחובתו [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651 (1991)].

12. בענייננו, מעבר לכך שעדותה של המבקשת היא עדות יחידה שאין לה סיוע, הודתה לבסוף בחקירתה כי אסמכתאות (צילומים) שהובאו לתמיכה בטענה על חבלות עקב תקיפה פיזית, לא שייכים כולם לאירוע הנטען: "כל מה שהועבר פה קשור לאירוע ובעקבות זה ולאחר בדיקה של רופא מיון... לגבי הרגל אני מבינה שהכנסתי תמונות לא מה15.12 ואני מוכנה להוציא אותן" (עמ' 10, ש' 2, 27-26). האמור לעיל לא רק פוגע במהימנותה של המבקשת אלא יכול אף להסביר את הימנעותה מהבאת עדויות וראיות חיצוניות כנ"ל.

13. אם לא די באמור לעיל, הגם שהמבקשת "חשה מאוימת.. חרדה ולא ישנה... מרימה דגלים אדומים בלי סוף עבורי ועבור הילדות שלי" (עמ' 8, ש' 8-7), למבקשת לא אצה הדרך להגיש את הבקשה שהוגשה 21 ימים לאחר האירוע הנטען, ולמעלה משבועיים לאחר שהסתיים תוקפו של צו ההרחקה המשטרתי (פרו' 5.1.206 עמ' 1, ש' 21).

כך בחרה לנהוג המבקשת הגם טענתה על חשש לחייה (עמ' 1, ש' 13): "כל הזמן אומרת שהיא תחסל אותי, תשפיל אותי, למחוק אותי" (עמ' 8, ש' 17-16); אופייה האלים וחסר המעצורים של המשיבה: "אם מישהו מרגיז אותה היא מפוצצת לו את הראש כמו שעשתה לי. אם ילד מורח דבק כמו שעשה לילדה היא מאיימת שהיא תדקור אותו בלבלב.. אני אשמח להערכת מסוכנות" (עמ' 7, ש' 35-32); התנהגותה של המשיבה שאינה מכבדת סמכות - הפרה את צו ההרחקה המשטרתי (עמ' 9, ש' 19). במצב כזה, השיהוי בהגשת הבקשה מצטרף למכלול הראיות המובילות למסקנה שאין מקום ליתן צו הגנה.

14. לאור האמור לעיל, כאשר לא עלה בידי המבקשת להניח תשתית ראייתית לתמיכה בטענותיה, אין מקום להותיר את הצו שניתן במעמד צד אחד.

15. לעניין הוצאות-כנקודת מוצא יש לפסוק לבעל דין הוצאות ריאליות, קרי הוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא, זאת בכפוף לכך שמדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך, בהתחשב בכלל נסיבות העניין. פסיקת הוצאות ריאליות משמעה הוא כי הטוען להוצאות צריך להוכיח את שיעורן בפועל. כאשר בעל דין טוען לפסיקת הוצאות בלא פירוט של ההוצאות ושכר הטרחה המבוקש, רואים את הטוען כמשאיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט שיקבע את סכום ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות המקרה. יוער כי במקרה זה, נטען כי המשיבה נדרשה לתשלום שכר טרחה בסך 25,000 ₪, בלי שהוגשה אסמכתא.

16. לפיכך, אני מורה כדלקמן:

א. הבקשה נדחית.

ב. צו הגנה שניתן במעמד צד אחד ביום 5.1.2026 מבוטל.

ג. אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

ד. איני נדרשת לעתירותיה של המשיבה בתשובתה. ככל שהמשיבה סבורה כי נדרשת הרחקתה של המבקשת ממנה, תתכבד להגיש הליך כדין.

17. המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין וכן תיידע טלפונית.

ניתנה והודעה היום י"ט טבת תשפ"ו, 08/01/2026 במעמד הנוכחים.