החלטה

1. מונחת לפני בקשה במעמד צד אחד על פי הקבוע בחוק למניעת הטרדה מאיימת תשס"ב - 2001 (להלן "החוק"), לפיה מתבקש בית המשפט ליתן צו לענין הסרת ההטרדה המאיימת כקבוע בסעיף 4 לחוק.

2. בבקשה הנתמכת בתצהיר נטען כי המשיבים 1 ו 2 בצוותא חדא היכו את המבקש 1, תוך שאחד אוחז בו והשני מכה בו, וכי המשיבה 3 תקפה את המבקשת 2, בכך שמשכה בשערות ראשה והטיחה אותו בקיר.

3. לבקשה צורף תיעוד חזותי ותעודות רפואיות מהן עולה לכאורה פגיעה גופנית במבקשים.

4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר המצורף לה, המשמשים יסוד לבקשה, נחה דעתי שיש מקום ליתן צו כמבוקש במעמד צד אחד לאחר שמצאתי כי הדבר דרוש לשם הגנה על שלום המבקשים.

5. לפיכך ומכל האמור הנני מורה כדלקמן:

א. נאסר על המשיבים להטריד את המבקשים בכל דרך ובכל מקום.

ב. נאסר על המשיבים לאיים על המבקשים לבלוש אחריהם לארוב להם להתחקות אחר תנועותיהם או לפגוע בפרטיותם בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין או באמצעות אחר.

ג. נאסר על המשיבים ליצור עם המבקשים כל קשר בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר, בין במישרין ובין בעקיפין או באמצעות אחר.

ד. נאסר על המשיבים לפעול באלימות או מילולית כלפי המבקשים.

ה. נאסר על המשיבים להגיע לפתח דירת המבקשים ונאסר עליהם להימצא במרחק של פחות מ 20 מ' מהם.

ו. בהיעדר מידע לא ניתן צו לעניין נשיאת נשק.

ז. על משטרת ישראל לסייע באכיפת הצו.