לפניי בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת. הצדדים הם שכנים אשר מתגוררים בבית משותף, ועניינה של הבקשה הוא 3 מצלמות אבטחה שהתקינו המשיבים.

אין חולק כי המצלמות צופות על שטחים משותפים. המצלמות מתכווננות וכוללות הקלטת שמע.

מאחר שהמצלמות צופות על שטחים משותפים, התקנתן במקום בו הותקנו מהווה פגיעה בפרטיות השכנים ובאי ביתם, כהגדרתה בסעיף 2(1) בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981: "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". נוסף לכך, הפעלת מיקרופון, המאפשר להקליט שמע במרחב משותף היא בניגוד להוראות חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979.

משיב 1 טען כי לו ילד בעל צרכים מיוחדים והמצלמות נועדו להשגיח עליו כאשר הוא נמצא מחוץ לבית או בשטחים המשותפים. לא ניתן לאפשר השגחה באמצעות מצלמות כאמור, אלא אם כן המצלמה צופה אך ורק על השטח הפרטי של המשיבים. כמו כן, ככל שמדובר בקטין הטעון השגחה, צריך שיהיה בהשגחת מבוגר.

משיב 1 טען עוד כי בנו הותקף על ידי אחרים באזור הבית המשותף. לטענתו, המצלמה מיועדת לתעד אירוע תקיפה אם חלילה יישנה, שכן תלונה שהוגשה בעבר לא נחקרה בהיעדר תיעוד של האירוע. לאור הפגיעה בפרטיות כאמור, בהיעדר החלטה כדין של דיירי הבית המשותף, לא ניתן לאפשר התקנת מצלמה במרחב משותף, ועל המשיבים למצוא דרכים חלופיות להבטחת הביטחון האישי של משפחת המשיבים.

לאור האמור, אני מורה למשיבים להסיר את שלוש מצלמות האבטחה שהתקינו בבית המשותף בתוך 7 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

בדיון ניתן היה להתרשם כי הצדדים אינם מנהלים שיח ענייני ויעיל, ושוררת ביניהם מתיחות רבה. מסרטון שהוצג בדיון ניתן היה להתרשם מהתנהלות מצערת ביותר שבה ילדי הצדדים רבים ומגדפים בקולי קולות. יש להצר כי כך הוא המצב בין שכנים המתגוררים זה לצד זה. בית המשפט מפציר בצדדים להרגיע את הרוחות, לגלות התחשבות זה בזה, לכבד זה את זה, ולכל הפחות לנסות לעלות על מסלול של שכנות עניינית אם לא שכנות טובה.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשפ"ה, 25 יולי 2025, בהעדר הצדדים.