פסק דין

1. זוהי בקשה למניעת הטרדה מאיימת. ניתן ביום 5.10.25 צו במעמד צד אחד, וביום 12.10.25 התקיים דיון במעמד הצדדים בפניי.

2. המבקש שוכר דירה אצל המשיבה, והם גם גרים בשכנות. הוא טוען כי בשבת שלפני הגשת הבקשה, הגיעה המשיבה אליו, צעקה עליו, קיללה אותו, שברה מנורה, תלשה את הוילון בחצר, וזרקה עליו מטאטא שהיה בידה, הוציאה דברי מזון מהמקרר שלו שבחצר וזרקה לרצפה.

3. בדיון שבפניי מסרה המשיבה כי המבקש היה אמור להיות שוכר יחיד בעוד שהביא את בנו יחד איתו, כשהבן נמצא עם איזוק אלקטרוני, והיא מפוחדת מכל העניין היא ובני משפחתה. היא מסרה עוד כי המבקש לא משלם כבר שלושה חודשים דמי שכירות, וכי הוא מגיש את הבקשה למניעת הטרדה מאיימת כדי להתחמק מתשלום דמי שכירות, וכדי למנוע ממנה לפנות אליו ולבקש את דמי השכירות. היא מסרה כי המבקש כבר הגיש בקשה קודמת למניעת הטרדה מאיימת בחודש 8/25 בבית משפט השלום בטבריה, ולאחר שהשופטת שם שמעה את הצדדים, היא דחתה את בקשתו, וכעת הוא מגיש שוב את הבקשה.

4. המשיבה הכחישה את כל טענות המשיב, וטענה כי הוא גורם נזק למושכר, וכי שבר את דוד החשמל, זורק שקיות זבל בחוץ ומשאיר לכלוך.

5. המבקש הוסיף כי המשיבה ניתקה את דירתו מהמים במשך 5 ימים עד שעירב את המשטרה, בעוד שהמשיבה מכחישה בתוקף טענה זו. המבקש הודה כי השאיר שקיות זבל בחוץ וטען כי בהיותו משמורן אינו יכול לצאת לזרוק את הזבל והמתין לבני משפחתו שיבואו לצורך כך. המבקש הודה כי חוזה השכירות על שמו בלבד, אך טען כי בעת שהתקשר כדי לברר על המושכר שאל אם המושכר מתאים לשני אנשים ונענה בחיוב. באשר לדמי השכירות הוא טען כי הוא משלם למשיבה את דמי השכירות בשחור.

6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואנמק;