בפתח הדיון, שהתקיים במעמד הצדדים בתאריך 23/10/25 התברר כי שמות המשיבים 1 ו-2 אינם כמצויינים בבקשה. המשיב 1 שמו "אמנון שלום", ולא "אמנון תובל"; והמשיב 2 שמו "שלום תובל", ולא "אבשלום תובל". המבקשת טענה שבעניין זה נפלה טעות בבקשתה.

יצויין עוד, כי המבקשת אילמת, ומשכך נעזרה מפעם לפעם בכתיבה על פתק שהציגה לעיון בית המשפט.

הבקשה הוגשה ב-20.10.2025, ומשלא ראיתי ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, קבעתי דיון במעמד הצדדים לתאריך 23.10.2025.

המשיב 3 הקדים והגיש יום לפני מועד הדיון תגובה בכתב, בה טען כי אף שהמבקשת הינה דודתו (אחות אביו ז"ל), אינו בקשר עמה מזה שנים. לטענתו, המבקשת שמה לה מטרה "לאמלל את באי בית הכנסת", ואכן התברר כי האירועים הרלוונטיים סבים סביב בית הכנסת שביישוב אליקים.

עוד טען המשיב 3, כפי שטענו גם המשיבים 1 ו-2 במהלך הדיון, כי המבקשת נוהגת להגיש בקשות סרק למניעת הטרדה מאיימת, וכך נגררים בני משפחתה והאחראים בבית הכנסת לדיונים בבית המשפט. דבר שגורם להשחתת זמנם וזמנו של בית המשפט.

הכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב 3, וכן לאחר ששמעתי טענות הצדדים בדיון שהתקיים ב-23.10.2025, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טענות המבקשת נטענו בעלמא, ללא כל ראיה שיש בה לבססן. יתרה מזו, מדובר בטענות כלליות, ללא ציון מועדים, גם לא בקירוב.

כאמור, הרקע לבקשה התרחשויות סביב מתחם בית הכנסת באליקים. המשיב 1 הוא גבאי בית הכנסת, בעוד שאר המשיבים נוהגים להתפלל באותו בית כנסת. שלושת המשיבים הלינו כי המבקשת מגישה נגדם, חדשות לבקרים, בקשות זהות חוזרות ונשנות וגוררת אותם שוב ושוב להתדיינויות מיותרות, דבר המסב להם בטלה ונזקים מיותרים.

מעדויות המשיבים, ובפרט מעיון בסרטון שהוצג ע"י המשיב 2, בו צפה בית המשפט, עולה כי המבקשת היא המטרידה ולא ההיפך. המבקשת נראית בסרטון, כשהיא מגיעה לשטח בית הכנסת, הוא מוקד האירועים הנטענים, כשבידה בקבוק קטשופ,צוהלת ומרקדת , ומורחת, להנאתה, מלוא חופן ידה קטשופ על גדרות בית הכנסת מבפנים ומבחוץ, עושה זאת כשהיא מחייכת בנחת וללא מורא, אף שהיא מצולמת ע"י המשיב 2, ויודעת שהיא מצולמת. המבקשת נראית כמי שאינה נרתעת מהמשיב 2 אשר דאג לתעד את מעשיה, והיא אף נכנסת לחצר בית הכנסת ומתקרבת לכניסה, ובחזרתה ממשיכה למרוח קשטופ על הגדר והשער של בית הכנסת.

זאת ועוד, עיון במערכת נט-המשפט מלמד כי המבקשת הגישה בעבר כ-20 בקשות למניעת הטרדה מאיימת, בחלקם הגדול נגד המשיבים כאן, רובן המכריע נדחו ע"י בית המשפט, ובחלקן הקטן ניתנו צווים הדדיים בהסכמה.

בפסק דין שניתן ע"י הח"מ ב-21.09.2022 בתיק 35481-09-22 במסגרת בקשה זהה, פחות או יותר, לבקשה כאן, אותה הגישה המבקשת נגד המשיבים 1 ו-2, סקרתי רשימה ארוכה של תיקים בהם נדונו בקשות קודמות של המבקשת, למניעת הטרדה מאיימת, כדי להמחיש כי מדור בבעל דין טרדן, אשר עושה שימוש לרעה בהליך המשפטי.

בפסק הדין הנ"ל הושתו על המבקשת הוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪ לכל אחד משני המשיבים, אך כפי ששמענו בדיון, המבקשת לא שילמה את ההוצאות שהושתו עליה, ולא היה בכך כדי להרתיע אותה מהגיש בקשות סרק.

בפסק הדין שם אף הוספתי כי במידה והמבקשת תמשיך בהתנהלותה יש מקום לשקול מתן צו חוסם למנוע ממנה הגשת בקשות מסוג זה.

עתה, ומשהגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מאחר ואין היא אלא בקשת סרק, המבוססת על בלימה, ואין היא אלא בקשה טרדנית, המוגשת תוך ניצול לרעה וציני של הליכי בית משפט, הריני משית על המבקשת הוצאות משפט בסכום של 4,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים, ועוד 4,000 ₪ הוצאות לאוצר המדינה.

ועל כך אוסיף, כי הגשת בקשה חדשה למניעת הטרדה מאיימת נגד אותם משיבים, או חלק מהם, תהא מעתה מותנית בסילוק ההוצאות שהושתו על המבקשת כאמור,לרבות ההוצאות שהושתו עליה לאוצר המדינה.

אוסיף, כי התנהגות המבקשת כפי שעלה מהצפיה בסרטון מלמדת כי בית הכנסת ובאיו הם אשר סובלים מהטרדה מאיימת מצד המבקשת. אין צריך לומר, בית המשפט מוסמך ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המבקש, אם במהלך הדיון מתברר כי הוא זה שנוקט הטרדה מאיימת כלפי המשיב.

אשר-על-כן, ניתן בזאת צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר על המבקשת להתקרב לגדרות בית הכנסת במושב אליקים, מרחק רדיוס של פחות מ-30 מ"ר.

המזכירות תמציא לצדדים.

בנוסף, הנני מורה כי עותק פסק הדין יימסר למבקשת באמצעות משטרת ישראל.

ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"ו, 25 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.