פסק דין

1. זוהי בקשה למניעת הטרדה מאיימת. ביום 5.10.25 ניתן צו במעמד צד אחד, וביום 12.10.25 התקיים דיון במעמד הצדדים בפניי.

2. המבקשת והמשיבה הן שכנות באותו בניין, כשהמבקשת גרה מתחת לדירת המשיבה. לפני חודשיים כנטען החל ביניהן סכסוך, כאשר המשיבה האשימה את המבקשת שזרקה לכלוך על רכבה. המבקשת הסבירה למשיבה כי היא לא זרקה כל לכלוך על רכבה, וכי גם על רכב בנה נזרק לכלוך, אך ההסברים לא עזרו והמשיבה החלה לאיים על המבקשת, לקלל אותה בלי סוף ולזרוק מים ולכלוך על החלונות והמרפסת של המבקשת. ביום חמישי שקדם להגשת הבקשה, שמעה המבקשת צעקות בחוץ, ושמעה את בתה של המשיבה צועקת שהמבקשת זרקה צואת כלב ליד דלת ביתם, וזרקה את הצואה לפתח דלת המבקשת, כן זרקה מים. אז הבינה המבקשת שהסכסוך לא יסתיים, וחשה מאימת והזמינה משטרה שהמליצה לה לבקש צו כאמור.

3. המשיבה טענה כי הבת של המבקשת פסיכיאטרית ועושה לה בעיות וכי היא השיגה נגדה צו למניעת הטרדה מאיימת למשך 6 חודשים. היא טענה כי עשתה עם משפחת המבקשת רק טוב והם גומלים לה ברע. היא שמעה מהשכנים כי המבקשת או בתה זרקו לכלוך לרכבה. כשנשאלה על כך שלמבקשת אין כלב היא טענה כי המבקשת נפגשה עם מישהו מכפר משהד ומשם הביאה קקי של כלב. היא טענה כי לפני כשנתיים הבת של המבקשת נשכה אותה.

4. ב"כ המבקשת טען כי כל טענות המשיבה חסרות בסיס, והן מופנות כלפי בתה של המבקשת, שכבר קיבלה נגדה צו. כן טען כי המבקשת היא הבעלים של הדירה באותו בניין וגרה שם כבר 15 שנה ללא כל סכסוך עם השכנים וביחסים טובים עם כולם, עד שהגיעה המשיבה ושכרה דירה בבניין לפני 5 שנים.

5. במהלך הדיון השמיעה באוזניי המבקשת הקלטה של האירוע מיום חמישי והצעקות של המשיבה כלפי המבקשת, ללא כל מענה מצד המבקשת שנשארה בתוך דירתה.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את עדויות בעלות הדין, וכן שמעתי את ההקלטה דלעיל, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ואנמק;