1. בפניי "תגובת הסנגור לטיעוני התובע לעונש" שהוגשה ביום 18.12.22, בה הודיע הסנגור כי לא הוסכם בין הצדדים על רכיב של פיצוי לנפגעים.

2. המשיבה התנגדה לאמור בתגובה וטענה כי הדבר הוסכם ואף הוצהר לפרוטוקול ביום 23.6.22.

3. מעיון בתיק עולים הנתונים הבאים:

1. הסדר הטיעון הוצג לפרוטקול ביום 23.6.22. בין יתר רכיבי ההסדר נכלל גם פיצוי עונשי לנפגעים. לא רק שהסנגור לא מחה על כך בדיון , הוא אישר לפרוטוקול במפורש, כי ההסדר שהוצג הוא ההסדר כפי שהוסכם בין הצדדים.

יתר על כן, הסנגור לא הגיש בשום שלב בקשה לתיקון פרוטוקול זה.

2. במסגרת הטיעונים לעונש ביום 15.12.22 חזר ב"כ המאשימה על רכיבי ההסדר , ביניהם הפיצוי לנפגעים, ואף הפעם לא חלק על כך הסנגור. לא במהלך הדיון ולא בתום הדיון, עת קיבל הפרוטוקול לידיו.

4. לא זכור לי, כמו גם לב"כ המאשימה, כי במהלך הדיון הסנגור "התנגד בתוקף" כטענתו, לכך שהוסכם על הטלת פיצוי לטובת הנפגעים על הנאשם ואם היה כדבר הזה, הייתי מורה על רישום הדברים בפרוטוקול ומורה על בירור המחלוקת.

5. גם עתה לא הוגשה בקשה לתיקון פרוטוקול, נתמכת בתצהיר אלא כ"תגובה לטיעוני התובע לעונש". הא ותו לא.

6. לא זו אף זו: בתגובה נטען, כי בין הצדדים נערכה "סולחה" ועל כן אין מקום להטיל פיצוי לנפגעים. טענה עובדתית זו, שאינה נתמכת לא בתצהיר ולא במסמך כלשהו, נטענה לראשונה בתגובה, ועפ"י תשובת ב"כ המאשימה אינה נכונה ואין לה כל אחיזה במציאות.

7. אשר על כן , אני דוחה את טענת הסנגור וקובעת, כי הסדר הטיעון כולל רכיב פיצוי לנפגעים.

ניתנה היום, ח' טבת תשפ"ג, 01 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.