בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז פתח תקווה

גמ"ר 11949-07-19 מדינת ישראל נ' דסטה ביטאו

בפני

כבוד השופטת מגי כהן

מאשימה

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד חן יצחקי

נגד

נאשם

זמן ביטאו

ע"י ב"כ עוה"ד דורון לוי מינוי סנ"צ

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 19.2.19 סמוך לשעה 6:00, נהג הנאשם במשאית מסוג איוונקו מ.ר 71-769-34 (להלן: "המשאית" או "רכב הנאשם") בכביש 60 (להלן: "הכביש") מכיוון צפון לדרום.

תנאי הדרך היו כדלקמן:

א.    דרך שאינה עירונית, נתיב לכל כיוון, כביש אספלט תקין ויבש, ישר ומישורי.

ב.      בין הנתיבים מפריד קו הפרדה רצוף לנוסעים לכיוון צפון, וקו הפרדה מקווקו לנוסעים לכיוון דרום.

ג.       מזג אוויר נאה, ראות טובה.

ד.      מהירות מרבית מותרת 80 קמ"ש.

ה.     שדה ראיה פתוח לפנים 220 מטר לפחות.

באותה העת נהג עמיחי יוסף אבישג, יליד 1988 (להלן: "המנוח עמיחי") ברכב מסוג סקודה מ.ר 493-78-801 (להלן: "רכב המעורב" או "הרכב הפרטי") בכביש מכוון דרום לצפון.

יחד עם המנוח עמיחי נסעו ברכב, אורי מנדל יליד 1989(להלן: "המנוח אורי") אשר ישב במושב הנוסע הקדמי, וא.ת (להלן: "א'"), אשר ישב במושב הנוסע האחורי.

הנאשם המשיך בנסיעתו עד שהגיע לקמ"ש 127.20 בכביש או סמוך אליו, ומסיבה שאינה ידועה במדויק למאשימה ,סטה הנאשם מנתיב נסיעתו והמשיך בנסיעה בנתיב הנסיעה הנגדי בו נסע באותה העת רכב המעורב.

משהבחין המנוח עמיחי במשאית, הסיט את ההגה שמאלה על מנת למנוע התנגשות במשאית, ואילו הנאשם הסיט את ההגה ימינה בניסיונו לחזור לנתיב הנסיעה ממנו הגיע.

בהמשך למתואר פגע הנאשם כשהוא עדיין בנתיב הנסיעה הנגדי עם חזית המשאית בדופן הקדמית ימנית של הרכב (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נגרמה למנוח עמיחי ולמנוח אורי פגיעה רב מערכתית קשה ומותם נקבע במקום התאונה, א' פונה באמבולנס לבית החולים במצב קשה כשהוא סובל מחבלות בפנים ושברים במספר מוקדים בירכו השמאלית אשר חייבו ניתוח ואשפוז. בנוסף, נגרם נזק כבד לשני כלי הרכב.

במעשיו המתוארים לעיל, גרם הנאשם בנהיגתו הרשלנית למותם של המנוח עמיחי והמנוח אורי ולפציעתו הקשה של א'

אלה פרטי הרשלנות המיוחסים לנאשם במצטבר ו/או חילופין:

א.    לא שם פעמיו לכביש.

ב.      סטה מנתיב נסיעתו ונהג בנתיב הנסיעה הנגדי באופן שסיכן את משתמשי הדרך .

ג.       לא הבחין במועד ברכב המגיע מולו ולא מנע את הפגיעה בו.

ד.      לא נהג כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות העניין.

הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:

1.      גרם מוות בנהיגה רשלנית (שתי עבירות) - עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961

2.      נהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 38(3) יחד עם סעיף 62 (2) לפקודה.

הכפירה

הנאשם מודה בנהיגה , בזמן, בתנאי הדרך למעט ס' 2 ה', בזהותם של הנוסעים ברכב, מיקום ישיבתם ונהיגה ע"י המנוח עמיחי, בתוצאות התאונה והקשר הסיבתי.

הנאשם כופר בס' 2 ה', לפיו שדה הראיה היה פתוח לפנים 220 מטר לפחות, באופן נהיגתו, בהתרחשות התאונה בכך שסטה מנתיבו והמשיך בנסיעה בנתיב הנגדי, שהסיט את ההגה ימינה בניסיון לחזור לנתיב ממנו הגיע, ושפגע עם חזית המשאית בדופן הקדמי של הרכב כשהוא עדיין בנתיב הנגדי כפי שצוין בסעמ' 4,5,ו6 לכתב האישום. כמו כן, כופר באחריות לתאונה כמפורט בס' 8 לכתב האישום .

פרשת התביעה

התביעה הגישה ת/1 עד ת/23 ומטעמה העידו לפי הסדר:

עת/7 א.ת

עד ראייה, נסע במושב אחורי ברכב המעורב. במהלך עדותו הוגשו הודעה במשטרה נ/1, מסמך ראיון נ/2 והודעה בכתב יד שמסר במשטרה נ/3.

עת/1 אמיר כרמלי

בוחן תנועה שטיפל בתיק. ערך דו"ח בוחן ת/1, סקיצה ת/2, דו"ח פעולה מיום התאונה ת/3, תרשים ת/4, לוח תצלומים ת/5, דיסק תיעוד הזירה ת/6, דיסק תצלומים מיום התאונה ת/7, לוח תצלומים התאמת נזקים ת/8, דיסק תצלומים התאמת נזקים ת/8א, מזכר מבחנות דם ת/9, מזכר מצלמות ת/10, מזכר שיחה עם הנאשם ת/11, מזכר זימון נהג ת/12, מזכר תפיסת מכשיר פלאפון ת/13, מזכר התאמת נזקים ת/14, מזכר התייחסות לפלט שיחות ת/15, פלט שיחות ת/16, חקירת נאשם ת/17 ודיסק תיעוד חקירה ת/17א.

הבוחן הגיע למסקנה כי ההתנגשות אירעה בנתיב נסיעת הרכב המעורב והגורם לתאונה הוא התנהגות הנאשם אשר סטה לנתיב הרכב המעורב .

עת/5 שי לויאן

שוטר שהגיע לזירת התאונה לאחר שפונו הפצועים ע"י מד"א, ערך דו"ח פעולה ת/24

עת/2 עמרם סבן

בוחן תנועה באת"ן שומרון במחוז שי.ערך מזכר ת/30 ודו"ח פעולה ת/31 .

הגיע לזירה לסייע לבוחן שטיפל בתיק ובין היתר מדד את שדה הראיה.

עת/3 גלילי אליהו

קצין הבוחנים מחוז ש"י . ערך מזכר ת/32 .

הורה על שחרור הגופות, גרירת הרכבים, לקיחת בדיקת דם מהנאשם, ונתן הנחיות לבוחן כולל סיוע בבחינת התאונה ומציאת נקודת האימפקט.

הוגשו בהסכמה:

מזכר ת/25, מזכר ת/26, הודעת עת/ 6 ת/27, דו"ח מיקומים של המשאית ת/28 ומסמכים הנוגעים למשאית.

ב"כ הנאשם ויתר על חקירתם של עדי תביעה 8, 9 ו10.

פרשת ההגנה:

הנאשם : אינו זוכר את התאונה. ציין כי ראה אורות וסובב את ההגה ימינה על מנת להימלט ולכן עלה על המעקה עם המשאית, ובעקבות התאונה נגרמו לו שני שברים.

הוגשו מסמכים רפואיים של הנאשם נ/5.

מומחה מר קוסטיקה

מומחה מטעם ההגנה , ערך חוות דעת נ/6.

לצורך הכנת חוות הדעת קרא את חומר החקירה, כתב האישום ופרוטוקולים. המומחה הגיע למסקנה כי המשאית נסעה ישר במרכז הנתיב שלה-הנתיב הימני, בהתקרב המשאית לאזור התאונה, הרכב המעורב שהגיע מהנתיב הנגדי ממול, סטה שמאלה לנתיב נסיעת המשאית וגרם לתאונה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדי התביעה, עדות הנאשם והמומחה מטעמו, שקלתי את טענותיהם, התרשמתי מהופעתם בפניי, עיינתי במסמכים ובחנתי את הראיות שהוגשו, שוכנעתי כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ואנמק:

אין מחלוקת בנהיגה, בזמן, בכיווני נסיעת המשאית והרכב המעורב, בהתרחשות התאונה ובתוצאותיה. אין אף מחלוקת כי הרכב המעורב הסיט את ההגה שמאלה, כאשר לטענת המאשימה פעולה זו נעשתה כדי למנוע התנגשות במשאית אשר סטתה לנתיבו של הרכב המעורב, ואילו ההגנה טוענת כי הנאשם נסע בנתיבו, לא סטה לנתיב הנגדי והרכב המעורב הוא שסטה לנתיבו של הנאשם.

הבוחן קבע בדו"ח בוחן ת/1 כי מדובר בתאונה חזיתית בכביש 60, דרך בין עירונית, מהירות מותרת 80 (לא ניתן היה לקבוע מהירות בהעדר טכוגרף ), נתיב לכל כיוון, קו הפרדה מקווקו לבאים מצפון וקו הפרדה רצוף לבאים מדרום.

התאונה קרתה סמוך לק"מ 127.2 בין רכב הנאשם שנסע מכיוון צפון לדרום ובין רכב המעורב (פרטית) שנסע מכיוון דרום לצפון .

הנאשם סטה לנתיב הנגדי בו נסע בנתיבו מולו הרכב המעורב. בשלב מסויים נהג הרכב המעורב הסיט את ההגה שמאלה בעוד שהנאשם הסיט את ההגה שלו ימינה, חזרה לנתיב ממנו הגיע .

ההתנגשות אירעה בין חזית רכב הנאשם לדופן קידמית ימנית של הרכב הפרטי.

הבוחן הגיע למסקנה כי הגורם לתאונה הוא התנהגות הנאשם שבזמן הנהיגה סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי, יתכן כי נרדם, התעורר, הסיט את המשאית בחדות ימינה במטרה לחזור לנתיבו ובאותו זמן נהג הרכב המעורב החל לבצע פניה חדה שמאלה במטרה לברוח מהמשאית. ההתנגשות אירעה בנתיב נסיעת הרכב המעורב (סעמ' 14 ת/1).

ההתנגשות קרתה כאשר הרכב המעורב באלכסון שמאלה לכיוון הנתיב הנגדי, והמשאית גם באלכסון ימינה לכיוון הנתיב ממנו הגיעה (עמ' 20 ש' 1-3).

רכב הנאשם דחף בכוח את רכב המעורב לכיוון הנתיב של רכב הנאשם, רכב המעורב התנגש במעקה בטיחות של נתיב המשאית ומשם נזרק לאחור לכיוון ממנו הגיע עד שנעצר (עמ' 20 ש' 5-6).

שני הרכבים חזרו לנתיבם לאחר ההתנגשות וזה המצב שבו מצא אותם כאשר הגיע לזירה. התנגשות של המשאית חזית צד שמאל בחזית צד ימין של הרכב המעורב (עמ' 20 ש' 4).

הבוחן ציין כי המסקנות בדו"ח הבוחן מבוססות על סימנים בכביש, דוח התאמת נזקים והתאמת נזקים, תמונות, בדיקות הרכב ושאר הממצאים (עמ' 27 ש' 9-10).

הבוחן הגיע למסקנה כי מדובר בתאונת סטייה של רכב הנאשם (עמ' 20 ש' 12-13) וכי התנהגות הנאשם בכביש גרמה לתאונה (עמ' 25 ש' 8) מאחר והכביש אינו הגורם לתאונה ולא מזג האוויר. הבוחן משער ומעריך כי לפי תשובתו של הנאשם בעדות ככל הנראה נרדם (עמ' 26 ש' 23-26).

"...אבל בסופו של דבר אם המשאית בנתיב נסיעת הפרטית אז מי שאשם זה נהג המשאית..." (עמ' 52 ש' 5-6)

המומחה קבע כי עובר להתנגשות, המשאית נסעה ישר במרכז הנתיב שלה-הנתיב הימני, בהתקרב המשאית לאזור התאונה, הרכב המעורב שהגיע מהנתיב הנגדי ממול, סטה שמאלה לנתיב נסיעת המשאית , התנגש בה, המשאית הוסטה מקו הנסיעה שלה ימינה, התנתקה מהרכב הפרטי ופגעה במעקה הבטיחות. המשאית נפגעה במרכז חזית המשאית בפינה הקידמית ימנית-גלגל קידמי.

כתוצאה מההתנגשות, נוזל הקירור פרץ מכלי הרכב והתיז על הכביש, תוך שהמשאית דוחפת את הרכב הפרטי לאחור ומפזרת גם שברים מכלי הרכב על הכביש והתעלה מימין, לאורך מסלול התקדמותה.

הרכב הפרטי שנדחף לאחור, החל להסתחרר נגד כיוון השעון תוך שהוא יוצר סימני חריצה בכביש ממכלולים שקרסו מאזור המנוע והתושבות וסימן צמיג קשתי מגלגל אחורי ימני.

המרחק שבין סימני החריצה לסימן הצמיג, מתיישב עם העובדה שצמיג אחורי ימני הותיר סימן דחיפה תוך כדי שרכב המעורב מסתחרר. הרכב הפרטי נזרק לעבר מעקה הבטיחות ומשם נהדף עד למקום בו נמצא עומד בזירה, ואילו המשאית המשיכה ועלתה עם חלקה הקידמי על מעקה הבטיחות.

בנוסף טוען המומחה כי עוד בתחילת התאונה ונסיבותיה הבוחן גיבש דעה וקבע שהנאשם סטה מנתיבו וגרם לתאונה אשר הובילה לחקירה שטחית ולמסקנות שגויות ובלתי מעשיות, הבוחן לא בדק את הנזקים לרכב, לא היה ער לעובדה שהגלגל נתפס במצב שהצמיג לא היה במגע עם הכביש ולכן טעה כאשר קבע כי צמיג זה הותיר את הסימן על הכביש (נספח א' תמונות 2-3).

שדה ראיה:

כאשר הבוחן הגיע לזירה היה אור יום, מזג האוויר היה נאה ללא גשם, ראות טובה, כביש ישר מישורי ויבש, לא נמצא חומר מחליק, רטיבות. הבוחן לא ראה סיבה לסטייה מהכביש, כי לשני הרכבים היה שדה ראיה.

"...הכביש קודם כל ישר מישורי, אין עיקולים אין משהו חריג" (עמ' 19 ש' 26).

"היה אור יום כשאני הגעתי, מזג אויר נאה ללא גשם. ראות טובה. הכביש הוא ישר מישורי ייבש, לא מצאתי איזה חומר מחליק, רטיבות. אין סיבה לסטייה מהכביש" (עמ' 22 ש' 8-9).

"לשניהם שדה ראיה" (עמ' 22 ש' 18)

הנאשם מסר במשטרה (ת/17) כי מצב הכביש היה יבש, תקין, לא ירד גשם, היה טיפה חשוך, הוא נסע רגיל עם אורות.

שדה הראיה לרכב הנאשם נמדד ע"י הבוחן בגלגלת יד (סעמ' 4 ת/1), 220 מטרים עד לאזור ההתנגשות ולרכב המעורב 300 מטרים ואפילו יותר.

הבוחן חזר על כך בחקירתו: "עם גלגלת עם מטר. שדה ראייה מאוד גדול לדעתי. לנהג המשאית יש 220 מטר עד אזור ההתנגשות ולנהג הפרטי 300 מטר ואפילו יותר עד אזור ההתנגשות" (עמ' 22 ש' 20-21).

עת/2, עמרם סבן מדד גם כן עם גלגלת מדידה את שדה הראיה לפנים, לנהג המשאית 125 מ' מדוד למקום התאונה ת/31, והסביר כי ממקום התאונה הלך ברגל עם הגלגלת עד למקום שממנו ניתן היה להבחין בזירת התאונה .

על אף זאת הבוחן בחקירתו עומד על קביעתו ונתן הסבר אפשרי לאי התאמה : "אני מדדתי מספר יותר גדול של 220 מטר אם אני זוכר כון מכיוון נסיעה של הנאשם , ממקום שמתקרבת המשאית יש מן עיקול שמאלה וכשיוצאים מהעיקול הזה, עיקול מתון, אפשר להסתכל קדימה ולראות את הכביש . יכול להיות שהוא הלך עם חלק מהגלגלת. אני כותב מה שאני ראיתי ומה שאני מדדתי"(עמ' 29 ש' 22-25)

הנאשם כפר בשדה ראיה ואף ציין בעדותו כי אינו מבין כיצד הגיע הבוחן לשדה ראייה של 250 מטר כי קיימת עליה וירידה שלפעמים לא ניתן לראות את האורות, התאונה הייתה בעליה ולכן לא יודע מי יכול לבוא ממול, ומה שראה זה רק את האורות, ועל כן סובב את ההגה לימין על מנת שלא להתנגש (עמ' 74 ש' 4-6).

טענת הנאשם לא נתמכה בממצא מגבה מטעם ההגנה. הנאשם בעדותו סותר את עצמו, כאשר, מחד טוען כי לא ניתן לראות את האורות, ומאידך בחקירתו במשטרה ובפני מסר כי ראה אורות.

עוד אציין כי המומחה מטעם ההגנה לא מעלה כל טענה לגבי שדה ראיה ונעזר בנתונים של הבוחן:

"אני באופן אישי לא עשיתי מדידות, את הכל נעזרתי בנתוניו של הבוחן התנועה ובנתונים שהיו בתיק החקירה, חלקן צוינו על ידי מהנדס התנועה של המשטרה"(עמ' 79 ש' 25-26).

על כן הנני מקבלת קביעתו של הבוחן .

גיבוש דעה על ידי הבוחן בתחילת התאונה :

אינני מקבלת טענת ההגנה כי הבוחן גיבש עמדה בתחילת התאונה, זאת לאור הפעולות שבוצעו בתיק במהלך חקירת התאונה.

הבוחן בחקירתו מסר כי כיוון החקירה במקום התאונה היה שרכב הנאשם אחראי לתאונה (עמ' 30 ש' 7) במהלך החקירה התחזק החשד נגדו שהסטייה של רכב הנאשם גרמה לתאונה (עמ' 30 ש' 11-13).

מעדותו של עת/3 -קצין הבוחנים - עולה כי ערכו ביחד עם הבוחן בדיקה מעמיקה בשטח .

עת/3 העיד כי כאשר הגיע הבוחן כרמלי לזירה החלו במציאת נקודת האימפקט ביחד (עמ' 63 ש' 13-17).

עת/3 הסביר את אופן עבודתו בזירה, ההנחיות, והוסיף כי לא עוזב את הזירה עד שהוא והבוחן יחד מבינים מה קרה בתאונה, "הבנו בדיוק את הדינמיקה של הרכבים איך הם הגיעו ומאיפה הגיעו" (עמ' 62,ש' 13)

לא התרשמתי כי ההערכה ראשונית של הבוחן והקצין על אופן התרחשות התאונה מעידה על כך שהבוחן נעל את עצמו, נהפוך הוא, הבוחן המשיך לחקור עד שהגיע למסקנה סופית בתיק.

כך למשל, הבוחן בדק מצב רכב הנאשם ומצא אותו תקין באופן מכני ושלל בעיות טכניות, בדק את הכביש ולא מצא חומר מחליק, וכן לא מצא עדויות לשימוש בנייד או לשימוש באלכוהול (עמ' 20 ש' 13-15).

רכבו של הנאשם נבדק ונמצא הגה תקין, צמיגים כולם תקינים, שלמים ומלאי אוויר, דוושת בלם תקין, כך שהמשאית הייתה תקינה (עמ' 23 ש' 8-10).

נבדק חוסר אוויר וכשל בו בטרם התאונה (ת/19)

הבוחן חקר בתאריך 3.3.19 (ת/27) את קצין הבטיחות של החברה מר מקסים לבקוביץ לגבי תקינות המשאית ואישר שהייתה תקינה ואף מסר מסמכים לגביה (ת/29) (עמ' 23 ש' 16-17).

בנוסף, חקר את הנאשם במשטרה (ת/17 ) בעניין זה, ומסר כי המשאית הייתה תקינה, הצמיגים והבלמים היו תקינים (יום לפני החליף כמעט כל הגלגלים).

הבוחן העיד כי לא נמצא במקום התאונה ליקוי תשתית שהיה יכול לגרום להתרחשות התאונה (ת/18)

כמו כן בדק עדי ראיה נוספים (ת/26) ואירועים במשל"ט(ת/26)

הבוחן שלל גורמים נוספים לתאונה :

"נשארנו עם התנהגות הנהג. שאני מחבר את זה לעדות שלו ואני גיביתי את העדות שלו בעצמי ואני שומע מה הוא אומר בעדות, לי זה נראה שהוא נרדם בשניות האלה של התאונה אם כי אני לא יכול להוכיח את זה אבל שאני מחבר את זה לעדות שלו, מסתבר על הירדמות." (עמ' 20 ש' 18-20)

"...בסופו של דבר מדובר בתאונת סטייה של נהג המשאית. הגענו למסקנה שהמשאית הייתה תקינה בצורה מכנית כך שבעיות טכניות במשאית לא יכלו לגרום לתאונה. מצב הכביש - לא מצאנו חומר מחליק על הכביש. הנהג נבדק אם השתמש בטלפון או היה לו אלכוהול בדם ולא מצאנו עדויות אלכוהול ועדויות לכך שהשתמש בטלפון " (עמ' 20 ש' 12-16).

מהנימוקים הנ"ל דוחה טענת ההגנה.

מנגנון התנגשות -מקום אימפקט:

כאמור, הבוחן קבע כי התנהגות הנאשם גרמה לתאונה (עמ' 25 ש' 8)

המומחה טוען כי לא תועדו ולא הוזכרו בדו"ח הבוחן ממצאים חשובים ומהותיים כגון פיזור שברי כלי הרכב לאורך נתיב נסיעת המשאית ובתעלה מימין, נוזל קירור מהרדיאטור, איזה מכלול ברכב הפרטי יצר את החריצה. כמו כן, לא נרשמו מידות, כיוונים וזוויות הנזקים בחזית הרכבים, והדבר לא מאפשר ולהבין את מנגנון ההתנגשות.

הבוחן התייחס לסימנים שמופיעים בתרשים ובתמונות, ומפנה לת/5 תמונות 21,22,23, שם נראה סימן צמיג בתמונה .

הבוחן אישר כי האימפקט נמצא בנתיב נסיעת רכב המעורב (ת/5 תמונה 19,20,26,27) וכפי שקבע בת/1 "סימן צמיג זה נמצא במרחק 1,10 מ' מתחילת החריצים במרכז הכביש".

הבוחן הסביר כי סימן הצמיג בתמונות הוא של הצמיג הימני קידמי של הרכב הפרטי ונמצא בנתיב נסיעת הרכב הפרטי, הרכב היה באלכסון ימינה כיוון שניסה לברוח שמאלה לנתיב המשאית,

כאן ההתחלה של הצמיג שלו ומכאן המשאית דוחפת את הרכב הפרטי באלכסון שמאלה חזרה לנתיב שלו, זה סימן שאפשר להתייחס אליו כסימן אימפקט. מכאן מתחילה ההתנגשות, מכאן מתחילה המשאית לדחוף את הרכב המעורב (עמ' 20 ש30-33 ועמ' 21 ש' 1-4)

כמו כן סימן נוסף של הצמיג שנמשך לכיוון הנתיב הנגדי והמשך ישיר של הצמיג המראה את כיוון ההדיפה של הרכב המעורב מהנתיב שלו לנתיב הנגדי (עמ' 21 ש' 7-9).

עוד הסביר הבוחן כי מסימן הצמיג ניתן ללמוד היכן עמד רכב המעורב בזמן ההתנגשות :

"אנו יכולים ללמוד איפה עמד הרכב הפרטי בזמן ההתנגשות שהחזית שלו חלקה רובה לנתיב שלו אבל חלקה עוברת את אמצע הכביש, איפה עמד הגלגל שלו המצביע על מכה חזקה שקיבל בצד ימין כשהוא נמצא באלכסון במטרה לברוח מרכב הנאשם לשמאל..." (עמ' 21 ש' 12-14).

הבוחן מצא חריצים רבים, חלק בנתיב של הרכב המעורב, וחלק במרכז הכביש, שהגורם להם הוא העובדה שרכב המעורב נמוך יותר מרכב הנאשם. מזה מסיק הבוחן כי באופן כללי האימפקט נמצא במרכז הכביש (עמ' 24 ש' 9-14).

בהמשך חזר הבוחן והסביר כי בתמונה 26 בת/5 מאזור האימפקט רואים סימנים שחורים ממקום ההתנגשות ועד היכן שהרכב נדחף (עמ' 35 ש' 29-30), ונימק את קביעתו:

"תראה התורה אומרת שמיקום החריצים במיוחד העמוקים ביותר זה מקום האימפקט. כל השאר זה אזור האימפקט" (עמ' 48 ש' 21-22).

"אם מצאנו אימפקט בנתיב נסיעת הרכב הפרטית, זה אומר שחלק מהמכה היה בנתיב נסיעת הרכב הפרטית ואתה לא התייחסת לממצא משמעות שזה סימן הצמיג שהוא מקורו אמרתי לדעתי מהצמיג הקדמי ימני" (עמ' 41 ש' 25-27).

בהקשר זה הסביר הבוחן כי סימן צמיג שנמצא בנתיב רכב המעורב (מרחק של 1.10 מטרים מתחילת החריצים במרכז הכביש) שייך לצמיג קדמי של הרכב המעורב, ולפי מראה החריצים הצמיג היה בתנועה ונדחס לאחור כתוצאה מהתנגשות בחזית רכב המעורב שנסע מולו.

הבוחן גם מצא חתיכות קלקר שחור תקוע בגלגל השמאלי של המשאית השייך לרדיאטור הרכב המעורב, המצביע על מגע של המשאית ברכב המעורב (תמונות 41,42,43).

מסקנת הבוחן כי עובר לתאונה המשאית סטתה לנתיב הנגדי, נשענת על סימן בצמיג וחריצים, ושוללת שההתנגשות ארעה בנתיב המשאית, אם כי לאור החריצים הלבנים במרכז הכביש מוכן הבוחן לקבל כי חלק מחזית הרכב הפרטי כבר היה בתוך הנתיב של המשאית אבל עדיין רוב הרכב הפרטי היה בנתיבו (עמ'25 ש'10-13 )

"אני לא חושב ככה...אני כן מוכן לאור החריצים הלבנים במרכז הכביש שחלק מהחזית של הרכב הפרטי כבר היה בתוך הנתיב של המשאית אבל עדיין רוב הרכב הפרטי היה בנתיבו" .

"החריצים וההשפרצה של הרדיאטור זה האימפקט. זה המקום שלו. אני לא יודע מה קדם למה. גם שם נראה את ההשפרצה של השמן. אחר כך הרכב הפרטית עף לכיוון המעקה בסיבוב , ועיף את החלקים הפלסטיק וזה מה שמטעה אותך לחשוב ששם זה האימפקט וזה לא והמשאית עולה על מעקה הבטיחות וזה המהלך הםופי שלה." (עמ' 50 ש' 3-4)

בנוגע לשברים, הבוחן הסביר כי בניגוד לחריצים שאותם לא ניתן להזיז, השברים הם ממצאים עם נטייה לזוז במהלך הטיפול של השוטרים עד שבוחן מגיע, יש כלי רכב שעוברים, אזרחים או שוטרים שבועטים אותם (עמ' 33 ש' 26-32).

הבוחן ציין כי בזירה לא תמיד יכול לדעת איך הגיע כל שבר ופלסטיק למקומו. בזמן הפגיעה חלק יכול לעוף גם בכיוון שונה ואולי גם לחזור אחורה, בזמן ההתנגשות אינו יכול לדעת איך כל חלק יתנהג (עמ' 34 ש' 26-31).

לטענתו שברים וחלקי רכב מטיילים על הכביש עד להגעת בוחן לזירה, והסביר מדוע השברים הגיעו לנתיב הנסיעה של המשאית מעבר למעקה הבטיחות :

"קודם כל המהירויות כאן בעוצמות גבוהות" (עמ' 34 ש' 13-15)

"...אופי התאונה הוא כזה שהמשאית פגעה ברכב אז היא פיזרה את החלקים גם של עצמה וגם של הרכב, הפיזור נעשה ברובו לכיוון שבו נדחף הרכב הפרטי, לכן אתה תמצא יותר שברים בנתיב נסיעת המשאית ואפילו מעבר למעקה מאשר בנתיב נסיעת הרכב הפרטי" (עמ' 34 ש' 16-19).

בנוגע להשפרצת הנוזלים מכלי הרכב, השיב הבוחן כי הרבה שמן יוצא מהלחץ אשר משפריץ ויוצר רדיוס רחב "במהלך הסיבוב הרבה חומר נשפך, גם חלקי רכב" (עמ' 37 ש' 24-30).

המומחה בחקירתו הנגדית נשאל על החריץ ואישר:

" אני מסכים עם הבוחן שזה מכלל מתכת הגלגל שקרסו על הכביש בזמן ההתנגשות " (עמ' 82 ש' 10-11)

בנוסף, טען למחדל חקירתי בכך שהבוחן לא קבע איזה מכלל ברכב הותיר את החריץ :

"...זה שהבוחן לא קבע איזה מכלול ברכב הותיר את החריץ בכביש זה מחדל חקירתי" (עמ' 82 ש'3-4), ובהמשך המומחה מסר כי גם הוא לא יכול לדייק במכלול כזה או אחר : " זה נמצא, אלו מכלולים של חלקי מתכת קרסו לכביש אחרי ההתנגשות. לדייק במכלול כזה או אחר אני לא יכול לדייק אבל באופן כללי זה אחד המכלולים באזור ההרס, אזור הנזק שספג הרכב" (עמ' 83 ש' 9-11 ).

אשר לסימן הצמיג, המומחה גם לא חולק כי הוא שייך לרכב הפרטי, אולם טוען כי מתאים לאחד הגלגלים האחוריים של הרכב (עמ' 82 ש' 13-18, 31-32) .

הבוחן שולל את הטענת מומחה : "המרחקים הם כאלה, המידות הם כאלה שזה לא יכול להיות צמיג אחורי אם הרכב הקידמי של הרכב קרס ואני מודד 1.30 מטר ממיקום הצמיגים הזה לקו האמצע, והרכב הוא 4 פלוס מטטר, 4.30, אז אם זה היה צמיג אחורי, הייתי מצפה ליראות את הצמיג 4 מטרים מקו האמצע" (עמ' 51 ש'3-7)

המומחה העיד כי סימן בלימה או דחיפה של צמיג נוצרים אך ורק בזמן שהרכב נמצא בתנועה (עמ' 84 ש' 4-7 ) וכאן זה סימן דחיפה קלאסי.

בעניין זה ציין הבוחן " אני לא רוצה להכנס להגדרה מדויקת. מוסכם שזה לא סימן בלימה. זה גלגל שנמצא בתנועה נכון שהולך ומתקצר. לתת הגדרה מדוייקת, אם אתה רוצה לקרוא לזה דחיפה אבל לזה יש הגדרה אחרת. אני מניח שהוא היה במצב של סיבוב כי הרכב היה בתנועה "(עמ' 50 ש' 19-21)

והוסיף: "... אני חושב שהוא עדיין מסתובב. גם אם הציר שלו קרס, לא מיד הגלגל מפסיק את התנועת הסיבוב שלו, יש לו עדיין תנופה והוא עדיין מסתובב" (עמ' 50 ש' 25-26)

ביחס לשברים והנוזלים אין חולק כי הבוחן לא תיעד את השברים והנוזלים שהיו בכביש בתרשים ת/4, אולם ניתן להבחין בהם בתמונות, ת/5.

אין אף חולקים כי רוב ההשברים של כלי הרכב נמצאו כמעט כולם בנתיב השמאלי (עמ' 94 ש' 16-20).

בנספח ג' לחוו"ד המומחה בנושא האימפקט יש התייחסות ספציפית לנוזלי רכב וחלקי רכב אחרים (עמ' 68,69,70).

ביחס לנוזל הרדיאטור, צוין שבמהלך ההתנגשות נוזל הרדיאטור נאלץ לצאת בכוח תחת לחץ רב ובאופן מידי. ההתזה מגיעה אל הכביש לפני שהרכב הפגוע נע רחוק מדי , לכן היא אינדיקציה טובה למיקום שבו ההתנגשות מוטטה או פרצה את מכלי הנוזלים.

מעיון בתמונות 14 ו15 נספח א' לחוו"ד המומחה, ניתן להבחין כי התזת הנוזלים מתחילה בנתיב של הרכב המעורב בצמוד לקו הפרדה רצוף וממשיכה לקו מקווקו לנתיב של המשאית, עד לעצירת המשאית, דבר המעיד על התנגשות בנתיב הרכב המעורב והמשך לפי מנגנון התנגשות שקבע הבוחן.

ביחס לשברים נקבע בעמ' 69 לנספחג' "בהשוואה לנוזלים שמקורם ברכבים, חלקי רכב אחרים הם לעיתים רחוקות בעלי חשיבות כשפוכת. חלקים קטנים מתפזרים באופן רחב מאוד ולא סדיר, כך שהמקום בו הם נמצאים חסר משמעות",הדברתואם את ההסבר של הבוחן, ובניגוד לטענת המומחה כי השברים זה הממצא הראשון בתאונה הזאת (עמ' 95 ש' 25), בשים לב כי השברים כאן לא נכללים במקרים החריגים שמוזכרים בנספח ג' (עמ' 69).

המומחה אף העיד כי השברים הראשונים לא נופלים ממש אלא מעט מאוחר יותר ממקום ההתנגשות(עמ' 96 ש' 27) ו"השברים מתפזרים אחרי ההתנגשות" (עמ'97 ש'7) ובהתייחסות לנספח ג' עמ' 69 סעמ' חלקי רכב אחרים, מסר " הן ממשיכים להתפזר עם כיוון תנועת הרכב"(עמ' 97 ש' 18-25), ובכך מחזק המומחה את הסברו של הבוחן על כך שלא נימצאו שברים בנתיב נסיעתו של הרכב המעורב.

הבוחן שולל את תיאוריית ההגנה על אופן שההתנגשות התאונה ושקרתה הרבה קודם:

"אני אתייחס לממצאים. להגיד שהרכב הפרטי הסיט את המשאית , שאני חושב על המשקלים שמה זה קצת מופרך אבל כל אחד עם התיאוריה שלו. המסה והמהירות באצת מופרך לחשוב שהרכב הפרטי יכול להסיט משאית..." (עמ' 41 ש' 21-23).

"לא הגיוני. המסות של כלי רכב פלוס מהירויות בכביש בין עירוני יוצרים אנרגיה עצומה והאנרגיה הזאת תתבטא באספלט במקום באותו מקום שבו קרס הרכב, ומה שאתה מציג פה כביכול שהקריסה הייתה מטרים לפני לא הגיוני כי שיא האנרגיה תהיה בהתנגשות. לא תהיה התנגשות קלה ואחר"כ התנגשות חזקה יותר, זה לא הגיוני קודם כל תיהיה התנגשות רבת עוצמה חזקה מאוד ותשאיר בהכרח משהו על האספלט במהירות שמדברים בהם. פה לא נסעו 20-30 קמ"ש אלא נסעו מהירות בין עירונית . ולהגיד שההתנגשות הייתה מטרים לפני החריצים ואז הרכבים שהיו בשיא האנרגיה להם וזה לא השאיר דבר על הכביש , ורק בעבור כמה מטרים נימצא חריצים מהמקום ההתנגשות המשוער, אין בזה הגיון" (עמ' 49 ש' 23-31).

כמו כן אין לקבל את טענת המומחה כי אף אחד לא בדק ממצאים שבעה מטרים אחורה, שכן הבוחן ועת/2 בדקו שדה ראיה ברגל ועם גלגלת יד מרחק רב בכיוון נסיעת המשאית עד למקום ההתנגשות .

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי לקבל את קביעתו של הבוחן .

התאמת נזקים:

הבוחן ביצע התאמת נזקים בין רכב הנאשם לרכב המעורב במגרש הגרירה באופן שהיו בזמן התאונה ותועדו בתמונות (ת/8, ת/14).

לטענת המומחה שיחזור התאמת הנזקים בין כלי הרכב נעשה במגרש הגרירה ולא בזירת התאונה שלא בהתאם לנוהל (נ/4) ולא משקף את מצב הרכבים ביחס לכביש.

בנ/4 ס' 5 קובע :

"ביצוע התאמת נזקים יערך בזירה, או במגרש אליו נגררו כלי הרכב . באם נסיבות העניין מאפשרות זאת, יש לשאוף לבצע התאמת נזקים במקום התאונה ..."

הבוחן מאשר כי הדבר הנכון הוא לעשות התאמת נזקים על מקום החריצים אולם ציין:

"אני מסכים איתך שככל זה הדבר הכי נכון לעשות . אני רק אומר ממרום ניסיוני זה כמעט בלתי אפשרית לעשות להביא מלגזה, גררים, מנופים ..."(עמ' 48 ש' 28-30)

הבוחן הסביר כי הייתה מניעה מבחינה טכנית לבצע התאמת נזקים על החריצים בזירת התאונה מאחר והיה צורך במנוף למשאית ומלגזה עבור הרכב המעורב. בנוסף, קיים צורך לסגור כבישים למשך שעות ולכן הדבר אינו אפשרי "הייתה מניעה טכנית. אתה צריך להביא מנוף להרים את המשאית, אתה צריך מלגזה להזיז את הרכב הפרטי, אתה צריך לסגור את הכביש למשך שעות..." (עמ' 30 ש' 27-29). הבוחן סבר כי ההתאמה במגרש היא מספיק טובה (עמ' 31 ש' 5) וכן הסביר מדוע לא ניתן היה לבצע התאמת נזקים תוך סימון מספור איזה חלק פגע באיזה חלק " זה מאוד קשה, הנזק ברכב הפרטי היה כל כך גדול לא רק בעקבות התאונה אלא גם בעקבות הטיפול של הכוח חילוץ"(עמ' 31 ש' 15-18)

המומחה בחקירתו חיזק הסברו של הבוחן:

"ככל וניתן וככל שאפשר מבצעים התאמת נזקים . לא בכולם ניתן ואפשר אבל השאיפה לעשות את זה בזירה, גם אם זה במועד מאוחר יותר לתאונה ." (עמ' 88 ש' 16-19 )

"לפעמים הזירה לא מאפשרת, המשטרה לא מאפשרת, התנאים בזירה לא מאפשרים, חשכה, כל הדברים ...התאמתנזקים לא צריכה להיעשות בחשיכה , באור יום זה הרבה יותר טוב ..." עמ' 88 ש' 20-23)

"ש:זירה כזו של כביש דו מסלולי שהוא סגור כבר כמה שעות בגלל התאונה בשעות הבוקר כביש שהוא עמוס יכול להיות לכך משמעות?

ת: כן, זה לא מאפשר, יכול להיות לכך משמעות אבל השאיפה לעשות את זה גם במועד מאוחר יותר בזירה" ( עמ' 88 ש' 28-31 )

עת/ 7 עד ראיה

סיפר בעדותו כי נסע ברכב המעורב עם שני חברים, יוסי המנוח נהג , לידו ישב המנוח אורי, והוא ישב מאחורי אורי. שלושתם היו באמצע שיחה ואז ראו רכב בה ממול ונכנס לנתיבם, יוסי ניסה להבהב ,הוא ברח לנתיב ממול, לכיוון מרכז הכביש, ואז בום והתעורר בתוך האוטו ."...אני זוכר את יוס היה הראשון שהעיר את תשומת לבנו אמר לנו וואו וואו תראו איך הוא נוסע..." (עמ' 10 ש' 21-22).

"הרכב מתקרב מתקרב מתקרב , אתה רואה קבינה מול קבינה...ואז יוס לדעתי אני זוכר שהאוטו שובר לכיוון ימינה ואז בום וזהו..." (עמ' 10 ש' 24-26)

"נסענו רגיל. נבהלנו שראינו את הרכב ממולנו. אני זוכר, אני לא זוכר צפירות או משהו, מה שמאוד זכור לי בזיכרון זה דווקא כן רעש כאילו איתות באורות שהוא ניס להבהב לו או משה וזהו ואז אני זוכר שהוא ברח לנתיב ממולנו , לכיוון מרכז הכביש" (עמ' 11 ש' 3-5).

"אני זוכר גם את משאית שהייתה מולנו שכנראה ניסתה לחזור..." (עמ' 13 ש' 15).

העד הסביר כי לא ראה את המשאית סוטה אולם ראה אותה בנתיבם:

"ש...ראית את המשאית סוטה?

ת. לא. ראיתי את המשאית בנתיב שלנו" (עמ' 13 ש' 26-27)

"מי שהעיר את תשומת ליבי למשאית זה היה יוס" (עמ' 14 ש' 16).

"אני אמרתי כמה שניות וזה היגיע....כאילו הוא נסע בנתיב שלנו וממש ראינו אותו מאוד מאוד קרוב." (עמ' 14 ש'24-25)

סיפר כי בזמן שיוסי התחיל לצעוק "אני זוכר את העיניים שלי לכיוון הכביש...אבל כן העניים שלי היו על הכביש . הצעקות של יוסי שהיה ראשון ברור שהעירו את תשומת ליבי לכיוון הכביש . הזזתי את הראש או לא הזזתי את הראש, ראיתי אותו מפה לפה, דברים שאני לא יודע להגיד באיזה זווית הייתי". (עמ' 15 ש' 25-28).

העד זכר את הצעקות באוטו "איך הוא נוסע? איך הוא נוסע?" (נ/1 ש' 4-7).

אציין כי העד לא מסר לחוקר על הניסיון של יוסי להיצמד לימין בנ/1 אלא רק לאחר שנה בנ/2

אולם בחקירתו בבית משפט נתן הסבר על כך : "יוסי לא הסיט ימינה כי לא היה ימינה היו שוליים קטנים, לא היה לאן לברוח, היה מעקה בטיחות, היה ניסיון לברוח להיצמד לימין ואז יוסי פנה שמאלה לכיוון הנתיב הנגדי "(עמ' 16 ש' 12-15), והבהיר: "יוסי ניסה להיצמד לכיוון השוליים ולא להישאר במרכז הכביש. הוא לא התכוון שהוא התהפך ממש שבר ימינה, לא זו הכוונה. אלא הכוונה שהוא ניסה לברוח ממרכז הנתיב שלנו לכמה שאפשר ימינה אבל אני זוכר שהיה מעקה בטיחות" (עמ' 17, ש' 1-3)

"אני זוכר שהרכב סטה שמאלה בצורה חדה" (עמ'17 ש'28)

ביחס לעד ציין הבוחן:

"הוא העיד בפניי בבית חולים...העד תורג'מן אומר: נסעה בנתיב שלנו פתאום היה משאית. זאת אומרת זה מסתדר עם מה שאני אומר" (עמ' 52 ש' 9-10) (נ/1).

עת/7 מתאר נסיעה רגילה בנתיב נסיעתם, ציין בהגינותו כי לא ראה את המשאית סוטה, אולם המנוח יוסי העיר את תשומת ליבם לגבי המשאית. העד מפרט את דברי המנוח יוסי לפיהם הוא היה ער למתרחש בכביש, הבחין באופן נהיגתו של הנאשם וניסיונו להימלט מהמשאית.

מעיון בנ/1 ניתן לראות כי מהתחלה גרסתו עקבית, כמו כן נתן הסבר על מה שהוא הוסיף בנ/2. העד עשה בי רושם שהוא משקף נאמנה את אשר אירע ברגעים לפני ההתנגשות, ועדותו תואמת את הממצאים בשטח כפי שקבע הבוחן.

הנאשם

בחקירתו במשטרה (ת/17 ) לא מסר פרטים לגבי התרחשות התאונה. הנאשם סיפר כי יצא מביתו בשעה 05:00, הכל היה רגיל, נסע במהירות של כ-75,80 קמ"ש וכ-8 דקות לפני שהגיע לשילה ראה אור מולו ואז ראה את עצמו בבית חולים .

הנאשם הוסיף כי היה עירני בעת התאונה, לדעתו לא היתה תנועה בכביש , אולם לא זוכר שהיו כלי רכב לפניו:

"ראיתי אורות מולי ופתאם בום", "ראיתי אורות".

באשר למקום התרחשות התאונה מסר תחילה:

"בנתיב שלי, אני חושב, אני לא יודע ", " אני זוכר שההתנגשות הייתה בנתיב שלי"

ובהמשך מסר "אני זוכר שההתנגשות הייתה בנתיב שלי"

מעדותו בבית המשפט עולה כי לא ראה את הרכב המעורב אלא חזר מספר פעמים על כך שראה אורות :

"זה היה רגיל עד שראיתי את האורות" (עמ' 73 ש' 3).

מספר כי דקות לפני שהגיע למושב שילה ראה אורות (עמ' 67 ש' 31)

"נסעתי רגיל בנתיב שלי פתאום ראיתי אורות וזהו" (עמ' 68 ש' 5-6).

"אני לא זוכר שראיתי, ראיתי אורות, נסעתי רגיל בנתיב שלי פתאום ראיתי אורות וזהו" (עמ' 68 ש' 7-8).

"אורות של רכב, אורות מול העיניים" (עמ' 68 ש' 9-10).

"ראיתי אורות לפני שנסעתי למושב שילה שמונה דקות לפני זה פתאום ראיתי אורות מול העיניים וסובבתי את ההגה ימינה" (עמ' 68 ש' 11-13).

"זה מה שהיה ראיתי רק את האורות" (עמ' 68 ש' 16)

ציין כי היה בנתיב שלו, ראה אורות וסובב את ההגה ימינה על מנת להימלט ולכן עלה על המעקה עם המשאית (עמ' 70 ש' 26-27).

"אני הייתי בנתיב שלי, ראיתי את האורות וסובבתי ימינה את ההגה כדי להימלט אז עליתי שמה על המעקה עם המשאית" (עמ' 70 ש' 26-27).

"איך את בטוחה שנסעתי בצורה רשלנית? הרי הכול קרה בנתיב שלי, הם נסעו בצורה רשלנית" (עמ' 75 ש' 10-12).

על אף שלטענת הנאשם לא נרדם והיה ערני (עמ' 74 ש' 16-17) הנאשם לא הבחין ברכב המעורב ולא בתאונה, הוא רק ראה אורות.

"זה מה שהיה ראיתי רק את האורות" (עמ' 68 ש' 16)

"אני אומר את מה שראיתי, מה שראיתי זה האורות" (עמ' 75 ש' 5-7).

הנאשם לא נתן הסבר כיצד יודע שלא הייתה תנועה לפניו ואחריו, שהתאונה קרתה בנתיבו ושהרכב המעורב נסע בצורה רשלנית, אם לא ראה את הרכב ולא את התאונה.

לנאשם אין גירסה מלאה להתרחשות התאונה. מעדותו עולה כי לא ראה את הרכב המעורב בשום שלב, לא בנתיבו ולא בנתיב הנגדי, ולא כאשר הוא סטה לטענתו. כמו כן לא זכר אם נסעו רכבים לפניו (ת/17 ש'64-65), כך שלא הבחין מה מתרחש מולו בכביש על אף שלטענתו הוא היה עירני (ת/17 ש' 36-37). התרשמתי כי הנאשם משער כי הוא היה בנתיבו:

"אני בטוח שזה היה בנתיב שלי" (עמ' 69 ש' 6-7).

"אני זוכר רק את האורות אני בטוח שבאותו זמן זה גם היה בנתיב שלי" (עמ' 68 ש' 31-32).

עוד אוסיף כי עדותו של הנאשם כי ראה אורות מתיישבת עם עדות של עת/7, לפיה, המנוח יוסי הבהב לו אורות.

לאחר שבחנתו את כל הראיות, מצאתי לקבל את גרסת הבוחן אשר הסביר באופן מקצועי באיזה נתיב התרחשה התאונה, הממצאים בכביש וכיצד קבע את נקודת האימפקט. הבוחן נתן הסבר מקצועי והגיוני כיצד הגיע למסקנה כי הנאשם סטה לנתיבו של הרכב המעורב וגרם לתאונה כפי שקבע.

מסקנת הבוחן לפיה ההתנגשות אירעה בנתיב רכב המעורב מבוססת על הממצאים בשטח, כפי שניתן לראות בבירור בלוח התצלומים בת/5. הבוחן התייחס לכל אחת מטענות המומחה ונתן תשובות מקצועיות המתיישבות עם הממצאים והסיפרות שצרף המומחה.

המומחה נעזר בנתונים של הבוחן והסכים עם חלק ממסקנות הבוחן. המומחה לא לקח מדידות, ולא עשה כלל בדיקה פיזית לכלי הרכב. בנוסף, טענותיו סותרות את הסיפרות המקצועית שהוא עצמו צירף ולא מתיישבות עם הממצאים כפי שעולים מהתמונות.

הנאשם לא מסר גרסה מלאה על אופן התרחשות התאונה ולא סיפק תשובות ברורות, למעט שנסע בנתיבו וראה אורות. מנגד, עת/7 מסר גרסה מלאה על הנסיעה, אופן התרחשות התאונה, תוך תיאור מפורט של המתרחש בתוך הרכב, צעקות, התקרבות המשאית לכיוונם וניסיונו של יוסי המנוח להימלט מהמשאית.

מכל האמור לעיל מצאתי כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה מעל כל ספק סביר, ועל כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.