1

 

 

 

אזכה את הנאשם מחמת הספק.

 

 

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין גרם מוות ברשלנות, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בקשר עם סעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן - פקודת התעבורה) ותקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן - תקנות התעבורה).

 

לפי כתב האישום, ביום 16.7.2010 שעה 10:45 לערך, נהג הנאשם במשאית אשפה מסוג "וולבו" מספר רישוי 34-982-15 (להלן - המשאית) באזור שטיפת הרכבים, במתחם הזבל "חיריה" הסמוך לתל אביב (להלן - אזור השטיפה).

לאחר שסיים הנאשם לשטוף את המשאית, החל בנסיעה קדימה אולם דרכו נחסמה על ידי משאית אחרת, בשל כך שילב הנאשם להילוך אחורי והחל בנסיעה לאחור.

אותה עת, שהה דוד שווילי (להלן - המנוח) באזור השטיפה. מכולת האשפה במשאית הייתה מורמת ומתלה המראות הימני במשאית היה מקופל כלפי פנים באופן שבו לא התאפשר לנאשם שדה ראיה מושלם.

בסמוך לאחר מכן, נסע הנאשם קדימה ופגע באמצעות המשאית בגבו של המנוח. המנוח נפל על הקרקע והנאשם המשיך בנסיעתו, תוך שהוא עולה עם הגלגל הימני האמצעי על חזהו של המנוח (להלן - התאונה).

כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוח ריסוק של בית החזה, עמוד השדרה והאגן, ומותו נקבע במקום על ידי צוות טיפול נמרץ של מד"א.

על פי הנטען בכתב האישום רשלנותו של הנאשם היא שגרמה לתאונה ולמותו של המנוח, רשלנות זו מצאה ביטויה, בין היתר, במפורט להלן:

2

-         הנאשם נהג ברשלנות ובחוסר זהירות, לא שם ליבו לדרך ולא הבחין מבעוד מועד במנוח בטרם פגע בו.

-         הנאשם נסע לאחור ללא סיוע מכוון, ומבלי שנקט באמצעי הזהירות המתאימים על מנת למנוע סיכון או פגיעה בעוברי אורח.

-         הנאשם נהג במשאית כאשר מכולת האשפה מורמת ומתלה המראות הימני מקופל באופן שבו שדה הראיה שעמד לרשותו מאחור ובצד ימין לו חסום ומוגבל.

-         הנאשם המשיך בנסיעתו ולא עצר את המשאית מיד עם המגע הראשוני של המשאית במנוח.

 

בתגובת הנאשם לכתב האישום כפי שנמסרה בדיון מיום 2.7.12 כפר הנאשם באשמה. כאשר נשאל על ידי ביהמ"ש האם הוא מודה בסעיף 1 לכתב האישום, היינו בנהיגתו במשאית, השיבה באת כוחו כי "..אנו מודים בנוכחות, בזמן ובמקום. היינו ברכב. הנאשם לא גרם למותו של המנוח". משבית המשפט שאל שוב "האם הנאשם נהג במשאית". השיבה באת כוחו ש"הוא נכח ברכב". לאחר ששאלה זו נשאלה פעם נוספת, תוך הזהרה באשר למשמעות ההימנעות מלהשיב, אישרה באת כוחו כי "הנאשם נהג ברכב".

בהמשך, הודתה ב"כ הנאשם כי מותו של המנוח נגרם בעקבות התאונה, אך טענה כי התאונה לא נגרמה עקב רשלנות הנאשם (פרוט' 9 שורות 8-9).

לאחר ההקראה, ביקשה ההגנה לשנות את תגובתה לכתב האישום, וביהמ"ש החליט לאפשר לנאשם לחזור בו מההודאה כי מותו של המנוח נגרם עקב התאונה.

כפי שעוד יובהר, במהלך דיון ההוכחות, לאחר שהתביעה נדרשה לעדותם של עדים רבים, חזר בו בא כוח הנאשם מכפירתו בנוגע לאירוע הדריסה.

 

פרשת התביעה:

 

ע"ת 1 - שמשון נגב

העד הינו בוחן תנועה, אשר ערך חוות דעת לעניין ממצאי בדיקת מכשירי ה"טכוגרף" של משאיות הנאשם והמנוח. במסגרת עדותו הוגשו:

- דיסקת מכשיר הטכוגרף במשאית בה נהג המנוח עובר לאירוע התאונה - (ת/1);

- דיסקת מכשיר הטכוגרף במשאית בה נהג הנאשם - (ת/2).

על פי ממצאיו, משעה 10:31 ועד השעה 13:12, משאיתו של המנוח הייתה בעמידה או במהירות הפחותה מ- 6 קמ"ש. לדבריו ממצא זה מצביע "ברוב המקרים על עמידה" והוא זהה לממצא שהיה אילו "כיבו את הרכב". (פרוט' עמ' 11 שורות 20-23).

3

באשר למשאית בה נהג הנאשם, מסר העד כי אין על גבי הדיסקה רטט של התנגשות, והסביר כי רטט של התנגשות יימצא "כשיש מהירויות בינוניות פלוס מינוס ומעלה.. עם משהו שהוא קשה". לדבריו, במקרה של דריסת הולך רגל, לא יימצא בדרך כלל על גבי הדיסקה רטט האופייני להתנגשות, וב-99.9% לא מופיע ב"טכוגרף" שום דבר. (פרוט' עמ' 12 שורות 4-11).

בחקירתו הנגדית ציין העד, כי על פי הדיסקה שהובאה לבדיקתו, לא ניתן לקבוע אם רכב המנוח הושאר כשמנועו פועל, או את מרחק נסיעתו עובר לשעת התאונה, והוסיף כי במכשור אחר, קיימת אפשרות לפענח נתונים אלה (פרוט' עמ' 12 שורות 16-27).

העד שב על הסברו כי בהתנגשות בין גופים בעלי הבדלי מסה משמעותיים, דוגמת בין משאית לבין רוכב אופניים או הולך רגל, לא יהיה חיווי של רטט התנגשותי. בהתייחסו לחיווי אפשרי במקרה של עליה על גופה שוכבת, ציין כי רק אם "התנודה כתוצאה מהעליה תהיה מאד חזקה ובמהירות מאד גבוהה, יש סיכוי טוב שאני אראה את זה". וכי על פי ממצאי ה"טכוגרף", אין הוא יכול לשלול אפשרות שבאירוע נוצר מגע בין משאית הנאשם לגופה שוכבת. (פרוט עמ' 13 שורות 3-12).

 

ע"ת 2 - סופר טירן

העד הינו שוטר תנועה במרחב איילון אשר הגיע לזירה ביום התאונה, בשעה 11:15. במסגרת עדותו הוגשו מסמכים שערך:

- דו"ח פעולה - (ת/3);

- דו"ח מעצר - (ת/4).

בדו"ח הפעולה שערך, ציין כי הנאשם מסר לו, שהמנוח ניגש למשאית ברגל ובמעשה קונדס הסיט את המראה הימנית, וכשנסע הנאשם קדימה וימינה למרחק של שלושה מטרים לערך, לא הבחין כי הגלגלים האחוריים של המשאית עלו על המנוח. הנאשם טען כי נהגים אחרים צעקו לו כי עלה על המנוח, אך אין הוא יודע את זהותם, והם כבר עזבו את הזירה. העד הבחין כי המראה הימנית מקופלת ומיכל האשפה מורם, והנאשם אישר בפניו כי זה היה מצב המשאית בעת שנסעה קדימה.

בדו"ח המעצר צוין בתיאור נסיבות המקרה: "בתוך מתחם חיריה נסע קדימה ועלה על הולך רגל והרגו." תגובת הנאשם: לא אמר דבר.

העד מסר בעדותו כי כשהגיע לזירת התאונה, גופת המנוח כבר הייתה מונחת מכוסה במקביל למשאית מצידה הימני. הנאשם אמר לו שהגופה הייתה מתחת לגלגלי המשאית ואנשים צעקו לו שהוא עלה על המנוח. (פרוט' עמ' 14 שורות 18-21).

בחקירתו הנגדית מסר העד כי אינו יכול לשלול קיומם או העדרם של אחרים בזירה, והוא לא הורה על סגירת הזירה. העד ציין כי רשם גרסה לפיה המראה קופלה במעשה קונדס, בהתאם לנאמר לו על ידי הנאשם, וכי ראה בעיניו את המראה מקופלת (פרוט' עמ' 15 שורות 19-15).

4

העד אישר כי לא חיפש סימנים על מדרגת המשאית הסמוכה למראה. כמו כן אישר כי המקום הינו אתר סגור, אליו יכולים להיכנס רק נהגים מורשים לצורך שטיפת משאיות אשפה (פרוט' עמ' 15 שורות 20-24).

 

ע"ת 3 - ד"ר משה בלזר

העד הינו רופא שנקרא לזירה לצורך חתימה על הודעת פטירה. במסגרת עדותו הוגשו:

- מסמך ניידת טיפול נמרץ - (ת/5),

- הודעת פטירה שערך - (ת/6).

במסמך ניידת טיפול נמרץ, נרשם כי על פי עדיי ראיה המנוח נמחץ מתחת לגלגלי המשאית "כשפניו לכיוון הריצפה (שכב על הבטן), וגלגלי המשאית נמצאים על עמוד השדרה שלו" (ת/5 עמ' 1).

לדברי העד, הגיע למקום אחרי שקודם לכן הגיעה למקום ניידת טיפול נמרץ, שאנשיה ניסו לבצע במנוח החייאה, אך חדלו משלא צלחה. העד ציין כי קבע את מותו של המנוח "מסיבה של תאונת דרכים" (פרוט' עמ' 16 שורה 11).

בחקירתו הנגדית ציין העד כי בקביעת סיבת המוות הסתמך הן על אשר שמע מאנשי הנט"ן, והן על סמך עיון בפלט של מוניטור. משנשאל האם ניתן לשלול אפשרות לפיה המנוח "קיבל דום לב ונדרס לאחר מכן", השיב: "אפשר לשלול אם זה מוות בזמנו שזה היה לא כ"כ טרי, אז אפשר לראות ששמו אותו אבל אם זה טרי אין אפשרות לבדוק את זה" (פרוט עמ' 16 שורות 27-30).

 

ע"ת 4 - דהן אלון

העד היה במועד האירוע קצין משטרה במרחב איילון, אשר הגיע לזירה בשעה 11:30. במסגרת עדותו הוגשו:

- טופס העברת גויה למכון לרפואה משפטית - (ת/7),

- דו"ח ביקור קצין בזירת מקרה מוות שערך - (ת/8).

בטופס ת/7 נרשם תיאור פרטי המקרה, כתאונה בה נהג נסע לאחור ופגע במנוח. הנאשם טען כי מדובר במעשה קונדס. כן צוין כי לא ידוע אם המקרה יטופל כתאונת עבודה או תאונת דרכים קטלנית. בתיאור הגופה בת/8 נרשם: "רגל שמאל פגועה קשה, סימנים שחורים על הידיים סימן סגול על פניו, סימני צמיגים שחורים על הגב, ופציעות בכלל הגוף."

5

העד ציין כי בתיאור הגופה ובתיאור הסימנים שנמצאו על הגופה, הסתמך על דברים שראה במו עיניו, אולם בכל הנוגע לרישום נסיבות המקרה, הוא עצמו לא שמע את הדברים מפי הנאשם, אלא קיבל את הדברים מהבוחן שחקר את הנאשם (פרוט' עמ' 17 שורות 21-27). בחקירתו הנגדית ציין העד, כי בהגיעו למקום הזירה לא הייתה סגורה, ולא צוינו על ידו מי היו הנוכחים בזירה. העד אישר כי המקום הינו "אתר סגור שלציבור אין גישה אליו", וכן כי היה ויכוח האם "זה דרך שפק' התעבורה חלה עליה או שזה צריך להיחקר כתאונת עבודה" (פרוט' עמ' 18 שורות 22-26). משנשאל, השיב העד כי לא ביצע פעולה חקירתית כלשהי וזאת בשל היותו קצין סיור.

 

ע"ת 5 - שמואל נתן

העד הינו נהג בעריית תל אביב שהיה במועד האירוע באיזור השטיפה.

לדבריו עסק בשטיפה של משאיתו ולפתע שמע צעקה, רץ לעבר מקור הצעקה, והבחין במנוח מתחת לגלגלים האחוריים של משאית הנאשם, כשהוא שכוב על בטנו וראשו לכיוון הנהג. או אז צעק לנאשם לעצור, כיוון שאם היה ממשיך בנסיעתו קדימה היה עולה על ראשו של המנוח, ומשעצר כיוונו לנסיעה לאחור.

העד התקשר לאמבולנס, אשר הגיע בתוך 5 דקות, וצוותו הם שהוציאו את המנוח מתחת לגלגלים וניסו להחיותו (פרוט' עמ' 19 שורות 29-32).

העד ציין כי משאיתו עמדה באחת מעמדות השטיפה האמצעיות, כשחלקה האחורי בכיוון מתקן השטיפה, כשבעת ששמע את הצעקה, הוא עצמו עמד ושטף בצידה האחורי של משאיתו.

העד ציין כי אינו זוכר כמה משאיות היו אותה עת באיזור השטיפה, כיוון שזה מקום הומה שמשאיות מכל גוש דן נכנסות ויוצאות ממנו ללא הפסקה, וכי לא הבחין במשאית הנאשם לפני התאונה. העד ציין כי הנהגים עצמם הם שמנקים את המשאיות, ומלבדם יכול שיימצא במקום רק המנקה של המשטח. משנשאל האם ייתכן מצב "שנהג מסתובב שם? נגיד חבר קרא לו או משהו כזה?" השיב כי הדבר ייתכן אך הוסיף כי "סתם לא מסתובבים" שם על המשטח. בהמשך נשאל שוב "זה לא חריג שאנשים גם מסתובבים שם, נכון?" והשיב: "בדרך כלל נהגים לא מסתובבים שם סתם, אין לנו מה לחפש שם. רק בשטיפה. אין לנו מה להסתובב שם". משנשאל "קורה שאתם מסתובבים שם?" השיב: "כל אדם יכול לשנות את דעתו.. לא יכול להגיד לך דבר שאני לא יודע". (פרוט' עמ' 21 שורה 19 - עמ' 22 שורה 4).

בחקירתו הנגדית, מסר העד כי למתחם יש רק כניסה אחת למשאיות, שהיא הכניסה הראשית, ואישר כי במועד האירוע היה "עוד חור מעבר בחומה" שלאחר האירוע, "חסמו אותו". העד ציין כי למתחם יכולה להיכנס רק משאית שברשותה אישור, משנשאל האם ניתן לדעת כמה משאיות היו בבוקר נתון באיזור השטיפה, השיב כי ניתן לקבל מידע אודות כלל המשאיות שנכנסו למתחם חיריה, אך לאו דווקא לאיזור השטיפה (פרוט' עמ' 22 שורות 25-28).

העד ציין כי הכניסה לעמדת השטיפה, אל עבר מתקן השטיפה וצינור המים, מבוצעת בנסיעה לאחור וללא מכוון. העד אישר כי משטח הרחצה רטוב ממים, לכלוך, אשפה רטובה ומחומרי ניקוי. הליכה במשטח עצמו, כרוכה בסיכון למעוד וליפול.

6

בהתייחס לתאונה, ציין העד כי לא ראה את האימפקט בין משאית הנאשם למנוח, "ראיתי אותו רק כשהמשאית עליו". משנשאל האם המשאית הייתה עדיין בנסיעה השיב כי על פי זכרונו "..אני רואה אותו כבר על חצי הגוף שלו שכבר היו גלגלים עד הגב שלו. לא זכור לי אם הנהג המשיך לנסוע או כבר עצר.." (פרוט' עמ' 24 שורות 1-2).

משנשאל האם כדי לחלץ את המנוח היה צורך בהזזת המשאית, השיב: "כן, רוורס. אם היה נוסע קדימה, היה עולה לו על הראש". (פרוט' עמ' 24 שורה 6).

לשאלת ביהמ"ש השיב כי התאונה הייתה ברחבת השטיפה ולא בעמדות השטיפה.

 

ע"ת 6 - ירון שור

העד הינו מומחה מז"פ במשטרת ישראל המטה הארצי, במסגרת עדותו הוגשה חוות דעת מקצועית (ת/9), אשר ערך לעניין מוצגים שהועברו אליו מזירת התאונה, ובכלל זה חולצה וגופיה שעליהן סימני עקבות וכן הטבעות צמיגים שנערכו מסרן אמצעי, סרן אחורי ימני וצמיג קדמי ימני של משאית הנאשם.

על פי ממצאי הבדיקות שערך, פירש העד את שראה, בהתחשב בכך ש"כאשר הרכב, הצמיג דורך על גוף שאינו משטח ישר נוצרים הרבה פעמים עיוותים" ועל פי הממצאים "הסימנים שמצאתי מתאימים בדגם ובגודל למה שמסומן אצלי כסרן אמצעי-ימין ודומה בדגם אך שונה בפרטים מהטבעות הצמיג המסומנות סרן אחור-ימין"(פרוט' עמ' 26 שורות 13-25).

בהתייחסותו המסכמת להערכת ההסתברות שהסימנים נוצרו על ידי מי מהצמיגים, שלל העד שלילה מוחלטת את האפשרות שהסימנים נוצרו על ידי הצמיג הקדמי, והעריך כי הצמיג האחורי "ככל הנראה לא היה יכול להותיר את הסימנים", והצמיג האמצעי "יכול היה, אפשרי, שהותיר סימנים על החולצה" (פרוט' עמ' 27 שורות 12-14).

בהתייחסו למדרג מסקנותיו, ציין העד כי ההתאמה שהוגדרה על ידו במונח "אפשרי" עונה למצב שבו מחד, המאפיינים מתאימים, ולא נמצא מאפיין שונה שהיה שולל התאמה. ומאידך, לא נמצא מאפיין ייחודי לצמיג הספציפי, שהיה בו כדי להעלות את הגדרת רמת ההתאמה ל"אפשרי בהחלט", או "סבירות גבוהה", או "זיהוי חד משמעי" (פרוט' עמ' 28 שורות 1-6).

בחקירתו הנגדית ציין העד כי בדיקתו נעשתה ביחס למוצגים שהועברו אליו, ואין הוא יודע את נסיבות האירוע, ואף אין נחיצות לנוכחותו בזירה לביצוע הטבעת הצמיגים, שכן יש הנחיות מקצועיות לבוחן המגיע לזירת תאונה כיצד לעשות זאת.

 

לאחר שנשמעו העדויות שלעיל, הצהיר בא כוח הנאשם לפרוטוקול: "משאית הנאשם הייתה בזירה, כפי שהיו משאיות אחרות, המנוח אף הוא היה בזירה. בשלב מסוים משאית הנאשם נוגעת בגוף האיש, שאיננו יודעים מה היה מצבו אז, תנוחתו, או עמידתו, או שמא כבר לא היה אז בין החיים. ובכל מקרה, אין באירוע, גם אם משאית הנאשם עלתה על המנוח, כדי להוות רשלנות, ולחילופי חילופין, המקום איננו דרך כמשמעו בפקודת התעבורה, וזאת לשאלת הסמכות" (פרוט' עמ' 31 שורות 7-11).

7

 

ע"ת 7 - בני פרידמן

העד הינו בוחן באגף תנועה במשטרת ישראל שהגיע לזירת התאונה. העד ערך את דו"חות הפעולה, המסמכים ואת לוחות הצילומים כפי שיפורטו להלן, גבה את הודעת הנאשם וכן ביצע את פעולת השחזור. במסגרת עדותו הוגשו המסמכים:

-       דו"ח פעולה - (ת/10),

-       סקיצה ונספח - (ת/11),

-       דו"ח תפיסת הטכוגרף והדיסקה במשאית הנאשם - (ת/12)

-       דו"ח תפיסת הטכוגרף והדיסקה במשאית המנוח - (ת/13),

-       הודעת הנאשם - (ת/14),

-       זכ"ד בדיקת משאית הנאשם במגרש הסוללים - (ת/15),

-       דו"ח מרדן - (ת/16),

-       זכ"ד שיחת טלפון עם ישראל אחרק, ק. בטיחות בעריית ת"א מיום 25.7.10 - (ת/17),

-       לוח תצלומים מיום התאונה - (ת/18 א' עד ת/18 י"ב),

-       לוח תצלומים נוסף מיום 18-19.7.10 - (ת/19 א' עד ת/19 ז'),

-       דו"ח בוחן - (ת/20),

-       תרשים תאונת דרכים - (ת/21),

-       טופס שחזור תאונה - (ת/22),

-       זכ"ד שיחת טלפון עם ישראל אחרק, ק. בטיחות בעריית ת"א מיום 29.8.10 - (ת/23).

 

העד הסביר אודות הפעילות במקום, במסגרתה משאיות מכל גוש דן מגיעות למתחם, מרוקנות את הזבל ולאחר מכן יורדות, ברובן, לאיזור השטיפה, שם ישנם מעין תאי שטיפה וכן רחבה גדולה בה נמצאה המשאית ולידה גופת המנוח.

העד תפס את מכשירי ה"טכוגרף" והדיסקות של משאיות הנאשם והמנוח.

לדברי העד, משאיתו של המנוח עמדה בכביש היציאה מהמתחם, הוא לא זכר אם מנועה היה מופעל כשהגיע למקום, אך הוא מעריך שכך היה.

 

בהתייחס ללוח התצלומים (ת/18), שערך בזירת התאונה ביום האירוע, ציין העד;

8

בתמונה מספר 1 נראה אזור תאי השטיפה וכן המשאית כפי שהייתה בעת שהגיע לזירה, כשמכולת האשפה מורמת אלכסונית ב"חצי גובה", תוך ציון דברי הנאשם לפיהם יצא מעמדת השטיפה הראשונה או השנייה משמאל.

בתמונה מספר 7 נראית המשאית ומצידה הימני גופת המנוח מכוסה.

בתמונה מספר 11 נראות מראות צידה הימני של המשאית כשהן מקופלות כלפי פנים. משנשאל אודות הידוע לו על מצב המראות, השיב העד: "לפי מה שהנהג אמר, הוא לא ראה בדיוק מי סגר לו אבל הוא חושד שכנראה המנוח סגר לו" (פרוט' עמ' 34 שורות 25-26).

תמונות 19-23 מציגות "אותי יושב בקבינה ומצלם שדה ראיה דרך מראות שמאל וימין, על מנת לראות האם ניתן לראות הולך רגל. המסקנה הייתה שניתן לראות", אולם בתשובה לשאלה באשר למצב המראות, ציין הנאשם כי "בצד ימין המראה עדיין סגורה וכשהיא סגורה, לא ניתן לראות. צילמתי את המצב כמו שהוא.. ב- (תמונה מספר) 23 לא ניתן לראות כי המראה הימנית סגורה" (פרוט' עמ' 34 שורה 27 - עמ' 35 שורה 3).

בתמונה מספר 24 נראה שדה הראיה לאחור דרך מסך מצלמה אחורית המותקן במשאית, שנועד לסייע בהתחברות למכולה. בתמונה נראה שדה הראיה לאחור כשהמכולה מורמת עד "חצי גובה". העד ציין כי לדברי הנאשם המכולה הייתה במצב זה גם בעת התאונה, על מנת שהמים יתייבשו.

משהתבקש בהמשך להתייחס שוב לנראה בתמונה מספר 24, ציין העד כי רואים "את האחורה של המשאית כשהמכולה בחצי גובה ואת שדה הראיה לאחור" ויש "שדה ראיה טוב". בהתייחסו לנרשם בסעיף 8 בדו"ח, לפיו במסך המצלמה האחורית "ניתן לראות רק מכולה", ציין העד כי "זה טעות. ניתן לראות שניתן לראות לאחור כשהמכולה בחצי גובה.." (פרוט' עמ' 36 שורות 1-10).

בהתייחס ללוח התצלומים (ת/19), שערך במגרש עריית תל אביב ברחוב הסוללים בתאריכים 18-19.7.14, ציין העד:

בתמונה מספר 32 נראית המראה הקטנה בצד ימין, המכוונת לעבר חלקה התחתון של המשאית.

בתמונות מספר 34-36 נראים צמיגי המשאית, שעל אחד מהם נמצא חומר החשוד כרקמת אדם או דם.

בהתייחס לדו"ח הבוחן שערך (ת/20), ציין העד כי בסריקה הראשונית שהוא ביצע לא נמצאו רקמות הקשורות לתאונה. החומר החשוד כרקמת אדם נמצא מאוחר יותר בבדיקה שנערכה על ידי מז"פ.

בהתייחסו למסקנותיו בדו"ח הבוחן (סעיף 14 בדו"ח), ציין העד כי רשם שעל פי הממצאים "איני מסוגל לדעת לאיזה כיוון הרכב נסע: ימינה, שמאלה, קדימה או אחורה או את התנהלות הולך הרגל ביחס לרכב" וכי הנאשם אמר לו שביצע שם "תמרונים קדימה אחורה, ימינה ושמאלה עובר לתאונה. הוא אומר בעצמו שהוא לא ראה את הולך הרגל, רק שמע שאנשים צעקו לו" (פרוט' עמ' 36 שורות 16-20).

9

בהתייחסו לתרשים "שדה הראיה לאחור" שערך בדו"ח, הסביר העד את האופן בו נעשה הניסוי וציין כי הוא משקף את שדה הראיה במצב בו המראות אינן מקופלות. שדה הראיה בכל אחד מצדדי המשאית הינו בדמות משולש, שקודקודו סמוך לחזית המשאית, ובסיסו בקצה האחורי של המשאית, כך ששדה הראיה הולך מתרחב, ובקצה האחורי הימני של המשאית מסתכם למרחק של 4.90 מטרים. משנשאל העד מהו הגובה שעל פיו נבדק שדה הראיה כאמור, השיב: "לא יודע. אני מסתכל על גובה מותניים, כמטר. אפשר להסתכל בתמונות 19-23 שרואים מגובה 0 במראות". (פרוט' עמ' 37 שורות 1-2).

העד ציין כי שדה הראיה של הנאשם לפנים היה 60 מ'. לשאלה האם בדק היכן השטחים המתים שלו קדימה השיב כי לא בדק, אך במשאיות ובהתייחס ל"גובה של אדם ממוצע, לא תמיד הנהג יראה אותו אם הוא עומד ממש בחזית המשאית ממרחק קרוב" (פרוט' עמ' 37 שורות 22-27).

העד ציין כי השחזור שבוצע על ידו (ת/22) מתייחס לשדה ראיה בנסיעה לאחור, וכי לא ערך בדיקות לגבי נסיעה קדימה.

העד אישר כי במצב בו המראות לא מקופלות, כאשר מסתכלים לאחור ניתן לראות "..את כל צידה הימני של המשאית" (פרוט' עמ' 38 שורות 15-16).

לדברי העד, הנאשם מסר לו כי נסע לאחור לאחר יציאתו מעמדת השטיפה, בכדי לפנות מקום למשאית אחרת שביקשה להיכנס לעמדות השטיפה. לשאלה בדבר מצב המראות לדברי הנאשם בזמן תמרוניו אלו, השיב העד: "עד כמה שזכור לי הוא אמר שכשהוא יצא מהשטיפה הכל היה פתוח כי הוא רצה לייבש אותם" (פרוט' עמ' 38 שורות 27-29).

העד אישר כי גם לצורך נסיעה קדימה וימינה יש משמעות למראה הימנית. במצב בו מישהו עומד מאחור ומימין למשאית, אם הנהג לא יסתכל במראה הימנית, יהיה לו יותר קשה לראותו גם בנסיעה קדימה. בהתייחסו לאפשרות על פיה "..נהג שנוסע קדימה וימינה שמראה ימנית שלו סגורה, יכול היה לעלות על מישהו שעמד באמצע המשאית כי הוא לא ראה אותו כי המראה סגורה", השיב העד: "קדימה ימינה כן, יש לו בעיה" (פרוט עמ' 39 שורות 1-16).

 

בחקירתו הנגדית, אישר העד כי המלצת המשטרה לפרקליטות הייתה לסגור את התיק. העד אישר כי לצורך שחזור תאונת דרכים עם הולך רגל, יש להביא בחשבון נתונים שונים ובכללם משך הזמן שהולך הרגל היה גלוי לעיני הנהג, כיוון הגעתו של הולך הרגל, מהירות הליכתו, והוסיף כי נדרש גם נתון של מהירות הרכב. העד אישר כי נתונים אלו לא היו בידיעתו הוודאית למעט "אולי מהיכן הגיע הולך הרגל וגם זה בספק רב", וזאת בהסתמך על המקום בו נמצאה משאיתו של המנוח לאחר האירוע. לדבריו "המשאית נמצאה ביציאה ממתחם חיריה. היה שם חור בצמחיה שממנו אפשר היה להיכנס חזרה לתוך השטיפה.. זה בעצם הדבר היחיד שיש לי זה שמבחינת הסבירות הוא הגיע משם" (פרוט עמ' 39 שורה 27 - עמ' 40 שורה 8).

10

העד אישר כי למעט החור בגדר, איזור השטיפה הינו מתחם סגור שהכניסה אליו למורשים בלבד. העד אישר כי על פי בדיקתו לא היו מצלמות אבטחה שתיעדו את המקום.

העד נשאל אם יש ביכולתו לקבוע על פי חקירתו את מנגנון ההיפגעות של המנוח, והשיב כי יש לבדוק זאת בדו"ח הנתיחה "אבל לפי מה שראינו, יש סימנים של רכב כבד שעלה על גבו". אין ביכולתו לקבוע אם "רכב הנאשם הוא הפוגע באדם מהלך או רץ" (פרוט עמ' 41 שורות 16-18).

משנשאל העד מדוע לא נבדקה הימצאות טביעות אצבע של המנוח ע"ג מראת ימין במשאית, בהיותו מודע לגרסת קיפול המראה על ידי המנוח כמעשה קונדס, השיב כי מידע זה לא היה תורם רבות, שכן מגע המנוח במראה יכול והיה במועד אחר, במסגרת עבודתם המשותפת של הנאשם והמנוח. (פרוט עמ' 41 שורות 19-28).

העד אישר כי משאית הנאשם הייתה אחרי שטיפה, להשערת ב"כ הנאשם כי במצב זה היו אמורים להיווצר סימני עליה של רגל המנוח, שעה שעלה על מדרגת המשאית לצורך קיפול המראה, השיב העד כי ישנה אפשרות שאדם רץ וקפץ מבלי לעלות על המדרגה. העד הוסיף וציין שצריך כוח רב לקפל למראה כזו, הגם שאישר כי לא ביצע ניסוי קיפול.

 

העד ציין כי הגם שמשטח השטיפה אינו בדיוק כביש אספלט יבש ותקין, להפתעתו כשהגיע למקום המשטח היה כהגדרתו "יחסית די נקי. אתה לא הולך ומחליק שם ישר". עם זאת לא שלל אפשרות שבוצעו פעולות ניקוי ושטיפה בין מועד התאונה להגעתו (פרוט עמ' 42 שורות 25-32).

העד לא שלל אפשרות לפיה מגע המשאית הייתה בגוף שוכב, להבדיל מאדם מהלך או רץ, אך תמה "אז מי סגר את המראה?". (פרוט' עמ' 43 שורות 16-20), וטען כי אין הוא יודע איזה חלק של המשאית יצר מגע ראשוני עם גוף המנוח.

העד אישר כי לא ערך ניסויי רדיוסים, או יציאה מעמדת השטיפה וניסויי התקדמות לעבר מקום הפגיעה, בציינו כי אינו יודע את מקום הפגיעה המדויק. )פרוט' עמ' 44 שורות 17-19).

העד תיאר כי ברגיל נהג משאית נכנס לתא השטיפה בנסיעה לאחור, והולך לביצוע השטיפה בחלקה האחורי של המשאית, למעט אם יש לו עוזר השוטף עבורו, ואז הוא נשאר בתא הנהג או "הולך לדבר עם חבריו" (פרוט' עמ' 44 שורה 29).

העד ציין כי על גופת המנוח נמצאו סימנים וביניהם "הטבעת צמיג גדול". בהתייחס לתרחיש בו המנוח רץ/הולך אל עבר רכב הנאשם לביצוע מעשה הקונדס, ציין העד כי פרק הזמן בו יהיה המנוח בשדה הראיה במראה פתוחה מימין מותנה במהירותו של המנוח, שהיא כמו גם כיוון הגעתו אינם ידועים. העד אישר כי בהיעדר מידע זה ומקום המפגש המדויק עם המשאית "אין יכולת לחשב כמה זמן הוא היה, אם בכלל בשדה ראייתו של הנהג במראה פתוחה", ו-"קל בחומר במראה סגורה" (פרוט' עמ' 45 שורות 18-30).

11

בהתייחס לתרחיש שעל פיו המנוח היה במצב שכוב עקב נפילה עצמונית, נשאל העד האם הנאשם היה יכול לראותו על ידי הסתכלות במראות פתוחות, השיב "יכול להיות שכן, לא בדקתי את זה. בתמונות רואים שניתן לראות. יש גם את המראה הצידית הקטנה שנועדה כדי לראות למטה". העד אישר כי במצב בו המראות הימניות סגורות, הנהג לא יכול לראות "את כל החלק האחורי ימני.. חוץ מהתמונה עם המסך שם הוא כן יכול לראות..", וכן כי אם המראות היו פתוחות "ואם הולך הרגל היה מגיע מצד ימין" הנהג "היה אמור לראותו" (פרוט' עמ' 46 שורות 13-26).

העד התבקש להתייחס לקיומה של תנועה רבה של מכוניות ואנשים במקום, והשיב כי התנועה הייתה פחותה מהרגיל בהיות האירוע בצהרי יום שישי.

 

ע"ת 8 - אחרק ישראל

העד הינו קצין בטיחות בתעבורה באגף התברואה בתל אביב, שהיה במועד האירוע הממונה על הנאשם. בהסכמת הצדדים הוגשו:

- הודעתו במשטרה מיום התאונה - (ת/34);

- הודעתו הנוספת במשטרה מיום 18.7.10 - (ת/35).

בהודעתו (ת/34), מסר העד כי ביום האירוע בשעה 10:30 לערך, קיבל דיווח אודות תאונה עם נפגעים ונסע למתחם. משיחות שניהל במקום הבין כי המנוח חזר רגלית לאיזור השטיפה מסיבה לא ברורה, ואין הוא יודע כיצד הגיע מתחת למשאית.

העד מסר בעדותו כי במתחם מבוצע פינוי אשפה מכלל משאיות האשפה בגוש דן, לא רק מעיריית תל אביב. העד ציין שבוצע תחקיר לגבי האירוע ביוזמת העיריה, בתחילה באמצעות ועדה ולאחר מכן מונה חוקר חיצוני. העד אמנם ערך בירור משלו אודות נסיבות התאונה, אך נאסר עליו להעלות על הכתב את תוכנו או למסור פרטים אודותיו לגורם חיצוני כלשהו. לעניין המסקנות האופרטיביות, מסר העד שנעשו שיחות הרגעה ותדרוך דגשי בטיחות עם הנהגים.

בחקירתו הנגדית נשאל העד על הידוע לו בהתייחס לגרסת קיפול המראה והשיב: "כשהייתי בשטח ראיתי אותה מקופלת. לפי מה שסיפרו לי שם המנוח עלה על המדרגה, נתלה או החזיק במראה ובגלל זה היא התקפלה" (פרוט' 51 שורות 29-31).

בחקירתו החוזרת ציין העד כי אינו זוכר מי אמר לו שהמנוח נתלה על המראה לדבריו "זה מה שנאמר בשטח", והוסיף כי המראה אינה חשמלית "אז מישהו חייב לקפל אותה, היא לא יכולה להתקפל אחרת". לשאלת ביהמ"ש האם המראה יכולה להתקפל תוך כדי הרחצה, השיב בשלילה, כיוון שהיא גבוהה מידי וכיוון שלחץ המים בהתזה לאחורי המשאית אינו חזק דיו לקפלה (פרוט' עמ' 52 שורות 3-9).

12

בסיום הדיון הוריתי לעיריית תל אביב למסור את כל חומר הראיות שנאסף על ידי ועדת הבדיקה והחקירה, לרבות בדיונים שנערכו בפנייה, וכן את המלצותיה. בסופו של יום לאחר שהחומר התקבל ונבדק על ידי שני הצדדים, הוחלט שלא להגישו מהטעם שאין בו כדי להוסיף לראיות התביעה או לפגוע בהגנת הנאשם.

 

ע"ת 9 - ד"ר נחמן ריקרדו

העד עובד במכון לרפואה משפטית, ביצע בדיקה חיצונית למנוח, בעקבותיה ערך חוות דעת מומחה שהוגשה באמצעותו - (ת/37).

בהתייחס לחוות דעתו, ציין העד כי הממצאים על חלקו האחורי של המנוח, מעידים על הטבעה שיכולה להתיישב עם צמיגים. בתמונת הגף התחתון השמאלי נמצא פצע קריעה, שיכול להתיישב עם תנועת גלגל רכב במגע עם עור. לדבריו גם ממצא זה וגם סימני הצמיג בגב המנוח אופייניים לדריסה.

העד ציין כי: "בסופו של דבר כל הממצאים בבטן ובגב אופייניים בצורה כזו שהחלק הקדמי של האדם היה על הרצפה" (פרוט' עמ' 53 שורות 5-7).

בהתייחס לסיכום ממצאיו, ציין העד כי הם מצביעים על "מעיכה בין 2 מישורים קשים במשקלים שזה יכול להיות ממשקל מסוים ומעלה. מכונית, משאית, מלגזה. כל דבר" (פרוט' עמ' 53 שורות 11-12).

בחקירתו הנגדית, נשאל העד האם יש ביכולתו לתאר לאור ממצאיו את מנגנון המוות. העד השיב כי מנגנון וסיבת מוות נקבעים דרך נתיחה, אולם באופן תיאורטי "זה מעיכה של כל הגוף עם נזקים באיברים פנימיים, אולי דימום מאסיבי, בעיה בנשימה" (פרוט' עמ' 53 שורות 15-19).

בחקירתו הנגדית, משנשאל העד האם לאור הפגיעות דריסת המנוח הייתה חלקית בלבד, השיב כי אין סימני דריסה מהראש ועד הבוהן, אולם יש סימני דריסה בגב, בגפים ובעכוז שדי בהם כדי לגרום לנזק מוחלט, ובמובן זה הדריסה הייתה מושלמת ולא חלקית (פרוט' עמ' 54 שורות 19-22).

משנשאל העד ביחס לאפשרות שהמגע בין גלגלי המשאית למנוח, היה כשגופו של המנוח היה כבר בשכיבה על המשטח, והנפילה לא נגרמה עקב המשאית, השיב: "גם וגם. או שהוא נפל בעצמו או שהמשאית הפילה אותו בצורה כזו שהוא נופל פנים כלפי מטה והמשאית עוברת עליו. יש דריסה מבחינתי מושלמת" (פרוט' עמ' 55 שורות 9-12).

בהתייחס לאופן עלייתו של הצמיג האחורי על המנוח על פי הממצאים, ציין העד כי ברכב גדול משנוצר מגע בינו לגוף, אותו גוף נהדף לכיוון נסיעת הרכב ואז בהמשך הרכב עובר מעליו.

העד ציין כי אין ביכולתו לדעת איזה חלק של הרכב פגע במנוח, אך על פי ממצאיו, גוף המנוח נמחץ בין שני מישורים קשים, בצד האחורי - הטבעה של צמיג גדול, ובצד הקדמי - חיכוך של הגוף אל הקרקע.

בחקירתו החוזרת, אישר העד כי ממצאי בדיקתו מתאימים גם אם המשאית עברה חלק מהגוף בציינו "..זה דריסה שעוברת מצד לצד כל הגוף" (פרוט' עמ' 55 שורות 29-32),

העד נשאל אם לדבריו התמונה כוללת של ממצאיו, מתיישבת עם תאונה של דריסה על ידי משאית והשיב: "כן, על ידי משהו גדול" (פרוט' עמ' 56 שורות 4-6).

13

 

במהלך עדותו של העד, הצהיר בא כוח הנאשם לפרוטוקול כי הוא מסכים שהייתה דריסה אך לא מושלמת, כשלטענותו ההגנה חולקת על התנוחה שבה נוצר המגע בין גלגלי המשאית לגוף המנוח.

 

בנוסף הוגשו בהסכמה:

- דו"ח מז"פ - (ת/24)

- טופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית שנערך על ידי פקד רינת מיזנר - (ת/25).

- דו"ח ביקור מזירת העבירה שנערך על ידי רס"מ אלברט אברני - (ת/26).

- חוות דעת מומחה שנערכה על ידי ד"ר מיה פרוינד מהמרכז לרפואה משפטית בת"א - (ת/27)

- דיסק סרטון וידאו מיום התאונה צולם על ידי הבוחן בני פרידמן - (ת/28).

- דיסק סרטון וידאו שחזור התאונה צולם על ידי הבוחן בני פרידמן - (ת/29).

- 2 דיסקי תצלומים - (ת/30), ו- (ת/31).

- הודעתו של העד ישראל פישר, חובש מתנדב במד"א - (ת/32).

- דיסק תמונות - (ת/33).

- הודעתו במשטרה של זוהר גולן, ק. בטיחות בעיריית ת"א - (ת/36).

- דיסק הכולל תמונות ההטבעה של הצמיגים, בהקשר לעדות מומחה המז"פ רפ"ק שור (ת/38).

 

פרשת ההגנה:

 

פרשת ההגנה כללה את עדות הנאשם בלבד.

הנאשם תיאר את קורות האירוע, לדבריו ירד מאתר שפיכת הזבל לכיוון איזור השטיפה, ובדרך הבחין במנוח כשהוא מנגב את משאיתו שעמדה בדרך היציאה מאיזור השטיפה. הנאשם עבר על פניו ונכנס לעמדת שטיפה, שטף את רכבו ויצא מהעמדה כשמכולת המשאית בגובה 45%, כמנהגו להחנות את המשאית בצידה המערבי של הרחבה ממול למתקן השטיפה. בינתיים הגיעה משאית שרצתה להיכנס לעמדת שטיפה ועל מנת לפנות לה את הדרך הוא נסע לאחור, עמד ונתן לה להיכנס. הנאשם ציין כי "..לפני שנסעתי אחורה הסתכלתי במראות ימינה ושמאלה, למרות שבדרך כלל המקום סטרילי אבל אני מסתכל במראות מתוך הרגל.." בהתייחסו למונח "סטרילי" ציין הנאשם "חוץ מנהגים אף אחד לא מסתובב שם. גם נהגים לא מסתובבים. כל נהג שבעמדת השטיפה הוא מאחורי האוטו, לא בעמדת שטיפה. הנהג איפה שהברזים כך שהמקום פנוי כל הזמן" (פרוט' עמ' 60 שורות 27-31).

הנאשם תיאר את מתקן השטיפה כ"בוצי ומחליק" שניתן להחליק עליו הן בריצה והן בהליכה.

14

הנאשם המשיך ותיאר, כי המתין למשאית שתיכנס במקומו, כדי שיוכל לעמוד בצד ולסגור את המכולה. לדבריו: "בזמן שהסתכלתי אחורה במראות אף אחד לא היה ימינה או שמאלה. חיכיתי שהרכב ייכנס, שילבתי הילוך קדמי, הסתכלתי שוב במראות, התעכבתי כמה שניות שמאלה כדי שהמשאית תצא שאוכל לעמוד בצד ואז אחרי מטר וחצי אמרו לי "עצור עלית על בן אדם". אין שדה ראיה בכדי לראות את אותו אדם שנכנס לי מתחת לאוטו" (פרוט' עמ' 61 שורות 9-13).

הנאשם מסר כי ברדתו מהמשאית ראה שהמראה הימנית סגורה, והודה כי כשהתקדם מטר וחצי לא הסתכל במראה הימנית.

מששמע את הקריאות לעצור "עצרתי ישר. הייתי על הגוף שלו, אמרו לי לנסוע קצת אחורה בכדי לרדת ממנו למה אם אני ממשיך עוד קדימה אני עולה גם עם הגלגלים האחוריים. הם היו מורמים. נסעתי אחורה לרדת מאותו בן אדם." (פרוט' עמ' 61 שורות 18-20).

 

בחקירתו הנגדית התבקש הנאשם להתייחס לנראה בסרטוני החקירה. הנאשם הפנה לקטע בו נראות המשאיות כשהן בעמדות השטיפה "והנהגים עומדים מאחורי המשאיות כמו שאמרתי. אין נהגים שעומדים מקדימה למשאית אלא אם הם באים לשטוף את השמשה הקדמית" (פרוט' עמ' 62 שורות 15-17). וכן הסביר אודות קיר הבטון התוחם את אזור השטיפה מצפון, שמעבר לו נמצא נתיב היציאה מהמתחם לכיוון כביש 4.

הנאשם נשאל אודות "הפשפש הזה שרואים" בהתייחס לפתח הנראה בין קיר הבטון לצמחיה, בתחילה השיב כי זהו "מעבר להולכי רגל", אך בהמשך במענה לשאלה נוספת באשר לאותו מעבר השיב "נכון אבל זה לא מעבר להולכי רגל. אדם יכול לעבור שם" (פרוט' עמ' 62 שורה 31 - עמ' 63 שורה 7).

הנאשם הסביר כי במשאית "קדימה זה גלגל אחד מכל צד" (להלן - סרן קדמי). "מאחורה יש שני זוגות בכל צד.." (להלן - סרן אחורי קדמי, ו- סרן אחורי אחורי). הנאשם אישר כי "כשאומרים שהגלגל הקדמי הוא זה שדרס, הכוונה היא לקדמי מבין שני האחוריים" (פרוט' עמ' 64 שורות 4-7).

לשאלה: "הגלגל שגרם למוות זה האחורי-קדמי ימני. מה שהבנתי ממך זה שפחדת שאם תמשיך עוד קדימה אז גם הסרן אחורי-אחורי יעלה עליו, אז עצרת ונסעת לאחור". השיב הנאשם: "אני לא זוכר לגבי ההרמה של הגלגל אבל לדעתי אם הגלגל היה למטה אז גם הגלגל האחורי-אחורי היה נוגע בו. אני פשוט נסעתי אחור רק בכוונון של הנהגים האחרים". (פרוט' עמ' 64 שורות 16-19).

הנאשם הופנה לצילום המשטח ביום התאונה. לשאלה אם כך נראה המשטח ברגיל השיב: " הוא לא נראה ככה, בשוליים במשטחים האלה יש הרבה עיסות שאתה לא רואה, זה נראה יבש אבל זה עיסה של בוץ". (פרוט' עמ' 64 שורות 26-27).

15

בהמשך, הנאשם הסביר בעזרת התרשים (ת/21) את המקום בו ראה לאחרונה, עובר לתאונה, את המנוח (מסומן ע"ג התרשים ב-X), את המקום בו התכוון לעמוד ביציאתו מעמדת השטיפה (מסומן ע"ג התרשים ב-Y), לדבריו היה באחת מהעמדות המסומנות בספרה 9 ע"ג התרשים, השנייה או השלישית משמאל. לדבריו, כאשר הבחין במשאית שהגיעה מולו "אז נסעתי אחורה ועמדתי פה קרוב לקיר, זה איזה 3 מטר בכדי שהוא ייכנס פנימה. הוא נכנס פנימה. כשנסעתי אחורה הסתכלתי במראות, הכול תקין, עצרתי ועמדתי. לאחר מכן שילבתי הילוך קדמי, הסתכלתי שוב במראות, אין הולכי רגל, חיכיתי עוד כמה שניות שהוא יסגור את הכניסה שלו ואני אסע קדימה ואעצור בצד בנקודהY כדי לסגור את המכולה". (פרוט' עמ' 66 שורות 4-8).

הנאשם נשאל האם לטענתו בנקודת זמן זו, המנוח סגר לו את המראה כמעשה קונדס, והשיב: "יש מצב, לא ראיתי שהוא סגר את המראה אני שאני הסתכלתי במראות לפני שנסעתי קדימה המראה הייתה פתוחה". (פרוט' עמ' 68 שורות 1-2).

בהמשך נשאל הנאשם שוב אודות הזמן שקדם לנסיעתו קדימה, להלן השאלות ותשובותיו:

"ש: כשאתה שילבת קדימה עוד הבטת במראות. כשעצרת והסתכלת שמאלה וחיכית לבנאדם, כשהתחלת לנסוע קדימה את המטר, לא הבטת במראה כי התחלת לנסוע מידיעה שקודם עשית בדיקה של המראות? או שהמראה הייתה פתוחה.

ת: כשהסתכלתי במראה הימנית זה הכול עניין של שניות. אני לא מחכה דקה שהאוטו ייכנס, זה שניות. הסתכלתי בימנית, הכול תקין, הסתכלתי בשמאלית, התעכבתי עוד שניה או שתיים ואז התחלתי לנסוע.

ש: אבל לא הסתכלת שוב ימינה כשהתחלת את הנסיעה.

ת: הסתכלתי שניה לפני זה. אני לא מסתכל כל שניה, זה שטח סטרילי. לא קיים בנאדם שהולך

שם בשטח ללא מטרה.

ש: אז הסתכלת ימינה, משהו הסיח את תשומת ליבך אז הסתכלת שמאלה, התעכבת לרגע לראות שאתה יכול לצאת כך שהמשאית נכנסה במלואה לעמדת השטיפה והתחלת לנסוע. לא הסתכלת שוב במראה ימינה.

ת: הסתכלתי שניה לפני".

(פרוט' עמ' 69 שורות 14-26).

ובהמשך:

"ש: כששחררת רגל מהברקס והמשאית התדרדרה קדימה לא הסתכלת במראות שוב ולא ראית

שהמראות סגורות, נכון?

ת: לא יודע על מה אתה מדבר. כשהתחלתי לנסוע קדימה, שניה לפני שנסעתי קדימה, 2 שניות,

הסתכלתי במראה הימנית, חיכיתי עוד שניה או שתיים הסתכלתי בשמאלית ונסעתי.

ש: אבל לא הסתכלת שוב בימנית.

16

ת: נכון. אל תשכח שהמקום סטרילי. זה לא מתחם להולכי רגל.

ש: בשנייה שהתחלת לנסוע ימינה וקדימה לא הסתכלת במראות ואתה לא יודע מה היה מצב

המראה הימנית שלך באותה שניה.

ת: נכון".

(פרוט' עמ' 70 שורות 23-31).

הנה כי כן, לאחר לא מעט התפתלויות, אישר הנאשם כי בתחילת נסיעתו קדימה וימינה לא הסתכל במראה הימנית.

 

משנשאל הנאשם: "אתה מסכים איתי שאם המראה היתה פתוחה והיית מסתכל ימינה והיה עומד שם בנאדם היית רואה אותו", השיב: "לא, תלוי באיזה זווית הוא ביחס למראה. למראות יש מגבלה. אני יכול לראות נגיד 1.5-2 מטר. כמה שאתה נוסע קדימה, טווח הנסיעה שלך יורד. בצד ימין יש לי שטח מת שאין לי סיכוי לראות אדם" (פרוט' עמ' 71 שורות 4-12).

הנאשם הופנה לקטע מסרט השחזור (ת/29), ונשאל על דבריו לפיהם במידה ואדם בא מאחור והמראות היו פתוחות היה ניתן לראותו, ובלשונו ניתן היה לראות "אפילו חתולה". השיב הנאשם: "במידה והוא בטווח ראיה שלי, כן. יש למראות מגבלות. כמה שאתה נוסע יותר קדימה, יש לך זווית יותר גדולה. תמדוד את המרחק בין המראה לקיר בטון, אולי מטר וחצי. אין לי זוית ראיה של 45 מעלות". (פרוט' עמ' 72 שורות 16-21).

הוצגה לנאשם הדגמת הבוחן מסרט השחזור, והנאשם נשאל: "אתה מסכים איתי שאפשר לראות לאורך כל המשאית את הבנאדם במראות?" והשיב: "אם אתה נצמד, כן. מאחורי הקבינה לא רואים כלום". (פרוט' עמ' 73 שורות 1-4).

 

הנאשם אישר כי המראה הימנית התחתונה מראה את הקרקע. לטענה שאם מראה זו הייתה פתוחה והוא היה מסתכל בה, היה יכול לראות את המנוח, השיב הנאשם: "אין מצב כי המראה הקטנה הזאת מראה לי קרוב לגלגל הקדמי. המראה הגדולה אין מצב שאתה יכול לראות אותו כי במשאיות יש שטח מת עד כמעט החלק האחורי". לטענה ש"רואים את אמצע המשאית והסרן האחורי כבר בתמונה", השיב הנאשם: "אם הוא עומד ליד הסרן האחורי-קדמי לא רואים אותו. בין הסרן הקדמי לאחורי-קדמי יש שטח מת. המראות שלנו לא מכוונות לרצפה, אני חייב לראות את החלק האחורי של הדחסנית ואת הכביש. אם אני אכוון את המראה לרצפה אני לא אראה כלום" . (פרוט' עמ' 73 שורות 10-24).

בהמשך, נשאל הנאשם שוב ביחס לאותו פתח שיש בו אפשרות מעבר להולכי רגל, האם זהו מעבר שכל מי שרוצה יכול להיכנס כי אין אף אחד שמונע זאת, השיב: "יש מצב, כן". (פרוט' עמ' 75 שורות 1-3).

17

 

השאלות הצריכות לענייננו:

 

האם המשאית בה נהג הנאשם היא שדרסה את המנוח:

להלן עיקרי העדויות הנוגעות לשאלה זו:

בדו"ח הפעולה שנרשם על ידי השוטר טיראן, שהגיע לזירת האירוע, צוינה טענת הנאשם כי המנוח ניגש למשאיתו ברגל הסיט לו את המראה הימנית "..וכשפנה ימינה בתוך המתחם לא ראה כי עולה עם הגלגלים האחוריים על המנוח". בהמשך הנאשם תוחקר כמה מטרים נסע והשיב: "כ-3 מ' קדימה ואז נהגים צעקו לו כי עלה על המנוח" (ת/3 עמ' שני). בהמשך דו"ח הפעולה נרשמה טענת הנאשם ביחס למיקום גופת המנוח "היא הייתה מתחת לגלגלי המשאית והנהגים שצעקו לו כי עלה על המנוח הם שהוציאו את הגופה מתחת למשאית לאחר שאמרו לו שיסע אחורנית" (ת/3 עמ' שלישי).

בהודעתו שנגבתה ביום האירוע מסר הנאשם: "..ואיך שאני מתחיל לנסוע קדימה ימינה צעקו לי אנשים עצור עצור עלית על אדם והספקתי לנסוע כ-3 מ' מקסימום אולי 2 מ' עצרתי ואמרו לי עלית על אדם סע אחורה" (ת/14 שורות 43-46).

בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם:

"בזמן שהסתכלתי אחורה במראות אף אחד לא היה ימינה או שמאלה. חיכיתי שהרכב ייכנס, שילבתי הילוך קדמי, הסתכלתי שוב במראות, התעכבתי כמה שניות שמאלה כדי שהמשאית תצא שאוכל לעמוד בצד ואז אחרי מטר וחצי אמרו לי "עצור עלית על בן אדם". (פרוט' עמ' 61 שורות 9-13).

מששמע הנאשם את הקריאות לעצור, ציין: "עצרתי ישר. הייתי על הגוף שלו, אמרו לי לנסוע קצת אחורה בכדי לרדת ממנו למה אם אני ממשיך עוד קדימה אני עולה גם עם הגלגלים האחוריים. הם היו מורמים. נסעתי אחורה לרדת מאותו בן אדם." (פרוט' עמ' 61 שורות 18-20).

בהודעתו במשטרה ציין ישראל פישר, חובש מד"א שהגיע לזירה: "..כשאני הגעתי למקום האדם היה מוטל מתחת למשאית וזה אני אומר בוודאות בין הסרנים האחוריים לסרן קדמי של המשאית. הקפאנו זירה, לא הוצאתי אותו משמה רק כאשר הגיעו צוות הנט"ן של מד"א ירקון אז הוצאנו את האדם מתחת למשאית כדי שהפרמדיקית תוכל לבצע את הטיפול וזהו" (ת/32 עמ' ראשון שורה 25 - עמ' שני שורה 4).

העד שמואל נתן, נהג משאית שהיה במתחם השטיפה בעת האירוע תיאר כלהלן:

"הייתי בשטיפה של המשאית ופתאום שמעתי צעקה. רצתי לכיוון הצעקה, ראיתי אותו מתחת לגלגלים.

18

ש:       מי זה אותו?

ת:        שוילי.

ש:       מה זה מתחת לגלגלים?

ת:        הגלגלים האחוריים, הוא היה שוכב ככה על הבטן ועלה עליו הגלגלים האחוריים. הראש שלו היה לכיוון הנהג. צעקתי לנהג לעצור, הוא עצר וכיוונתי אותו אחורה.

(פרוט' עמ' 19 שורות 19-27).

בחקירתו הנגדית נשאל העד האם ראה את האימפקט והשיב: "לא ראיתי שום דבר. ראיתי אותו רק כשהמשאית עליו". ובהמשך: "..אני רואה אותו כבר על חצי גוף שלו כשכבר היו גלגלים עד הגב שלו. לא זכור לי אם הנהג המשיך לנסוע או כבר עצר.." (פרוט' עמ' 23 שורה 29 - עמ' 24 שורה 2).

 

על פי חוות דעתו של מומחה המז"פ, ירון שור, אשר בדק את ממצאי סימני טביעות הצמיג שנמצאו על חולצתו של המנוח, תוך השוואתם לצמיגי משאית הנאשם: "..הצמיג האמצעי יכול היה, אפשרי שהותיר סימנים על החולצה כשהקדמי והאחורי נשללו ברמות קצת שונות של שלילה: הקדמי, שלילה מוחלטת. האחורי, ככל הנראה לא יכול היה להותיר את הסימנים" (פרוט' עמ' 27 שורות 12-14). בחקירתו הנגדית ציין העד כי לא נמצא מאפיין ייחודי של הצמיג האמצעי אלא נמצאו סימנים שיש להם אותם מאפיינים של צמיגים מאותו דגם וגודל, על כן רמת סבירות ההתאמה שנקבעה על ידו הינה "אפשרי". (פרוט' עמ' 28 שורות 22-27).

ממצאיו של עד זה מתיישבים עם עדויות אחרות בתיק לפיהם נדרס המנוח על ידי הגלגל הימני בסרן האחורי קדמי של המשאית, אשר העד כינה אותו "גלגל אמצעי".

על פי חוות דעתה של ד"ר מיה פרוינד מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית בת"א אשר בדקה דגימות חומר החשוד כדם שנאסף מצמיג משאיתו של הנאשם, והשוותה לדגימת בנו של המנוח, נקבע כי מקור הדנ"א בדגימה מהרכב מתאים להיות במנוח (ת/27 עמ' 5).

 

מכלל העדויות שבפני, עולה כי המשאית בה נהג הנאשם היא שדרסה את המנוח. האפשרות לפיה המנוח נדרס על ידי משאית אחרת כל שהיא, אליה כיוונה ההגנה במהלך החקירה הנגדית של חלק מהעדים, הינה אפשרות תיאורטית בלבד, העומדת בסתירה לעדויות בכלל ולעדותו של הנאשם בפרט.

 

האם קיים קשר סיבתי בין התאונה למותו של המנוח,

לשון אחר, האם מותו של המנוח נגרם כתוצאה מדריסתו.

19

ד"ר משה בלזר הרופא שנקרא לזירה, מסר בעדותו כי הגיע למקום עם ניידת טיפול נמרץ, אחרי שבוצע ניסיון החייאה שלא צלח על ידי צוות נט"ן אחר. העד מסר כי קביעת המוות הייתה "מסיבה של תאונת דרכים" (פרוט' עמ' 16 שורות 7-11).

באנמנזה שנרשמה בדו"ח מד"א (ת/5) צוין "ריסוק של כל בית החזה ועמוד השדרה כולל אגן" ובתעודת הפטירה נרשם כאבחנות לסיבת המוות שנקבעו ע"י הרופא: ROAD ACCIDENT TRAUMA.

ד"ר נחמן ריקרדו מהמכון לרפואה משפטית אשר ערך בדיקה חיצונית למנוח, ציין בסיכום חוות דעתו כי: "על סמך בדיקה חיצונית בלבד, לא ניתן לקבוע את סיבת המוות. בכדי לקבוע את סיבת המוות, היה צורך בביצוע נתיחה" (ת/37 עמ' 6), אולם בעדותו מסר כי באופן תיאורטי "זה מעיכה של כל הגוף עם נזקים באיברים פנימיים, אולי דימום מאסיבי, בעיה בנשימה" (פרוט' עמ' 53 שורות 15-19).

משנשאל העד בחקירתו הנגדית אם הדריסה הייתה מושלמת או חלקית בלבד, השיב כי הדריסה הייתה חלקית מספיק כדי לגרום לנזק מוחלט, כך שמבחינת התוצאה (גרם המוות), הדריסה הייתה מושלמת. הוא הוסיף כי או שהמנוח "נפל בעצמו או שהמשאית הפילה אותו בצורה כזו שהוא נופל פנים כלפי מטה והמשאית עוברת עליו, יש דריסה מבחינתי מושלמת" (פרוט' עמ' 55, שורות 11-12)

בחקירתו החוזרת, העד נשאל אם לדבריו התמונה כוללת של ממצאיו, מתיישבת עם תאונה של דריסה על ידי משאית, והשיב: "כן, על ידי משהו גדול" (פרוט' עמ' 56 שורות 4-6).

 

אין ספק כי לו נערכה נתיחה שלאחר המוות, היה בכך כדי לסייע בקביעת סיבת מותו של המנוח. יחד עם זאת גם אם לא קוימה נתיחה כאמור, אין בכך כדי לחסום להוכחת סיבת המוות בראיות אחרות ואף ללמוד אותה מן הנסיבות (ראה י. קדמי, על הדין בפלילים, חוק העונשין, חלק שלישי, עמ' 1054).

 

לנסיבות המקרה שבפניי, יפים הדברים שנקבעו בבית המשפט המחוזי ב-ע"פ 4336/91 פואד חלבי נ' מדינת ישראל:

20

"באשר לטענה של אי קיום קשר סיבתי קבע בית משפט קמא שלא הובאה בפניו כל תחילת ראיה או נתון אחר לעניין 'מחלותיה' של המנוחה שניתן לייחס להם את עובדת מותה. גם אם נניח שהאשה היתה אשה חולנית, הרי שללא ספק הפגיעה בה מהווה את אחד הסיבות המשמעותיות לגרם המוות, ולא הובאה כל ראיה על ידי המערער המעלה יסוד לחשש שהמנוחה לקתה בהתקף לב פתאומי עוד בטרם נפגעה. נראה לנו שבנסיבות תאונה זו האשה הצועדת לפני הרכב נפגעת על ידי הרכב ונמצאה מוטלת ללא רוח חיים בין שני גלגליו הימניים מהווה ראיה מספקת שאינה מותירה ספק סביר למסקנה כי הפגיעה בה היא שגרמה למותה".

 

מחומר הראיות שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מדריסתו. האפשרות לפיה המנוח מצא את מותו מסיבה אחרת כל שהיא, דוגמת דום לב, הינה אפשרות תיאורטית בלבד שלא נמצאו לה כל סימוכין בחומר הראיות.

 

האם הנאשם התרשל בנהיגתו:

ההתרשלות הינה אחד מיסודות עבירת גרם מוות ברשלנות אשר יוחסה לנאשם. לצורך הוכחת ההתרשלות יש להוכיח כי הנאשם הפר, במעשה או במחדל, חובת זהירות שחב בה, משלא נקט באמצעי זהירות סבירים ובכך סטה מסטנדרט התנהגות סביר.

 

חובת זהירות מושגית

קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות, היינו האם אדם מן היישוב, בנסיבות העניין, יכול לצפות להתרחשות הנזק בשל סטייה מרמת הזהירות הנדרשת ממנו ואם צריך לצפות להתרחשות הנזק בשל כך.

 

על פי ההלכה הפסוקה, בין הנאשם בהיותו נהג, לבין המנוח בהיותו הולך רגל, קיימת חובת זהירות מושגית. ב-ד"נ 22/83 מדינת ישראל נ' אליהו בן עובדיה חדריה, נקבע מפי כב' הנשיא שמגר: "..אין חולק, כי בהיבט הכללי חב נהג חובת זהירות כלפי המשתמשים האחרים בדרך, ובכללם הולכי הרגל, אשר נמצאים בתחום הסיכון של נהיגתו, ולעניין זה אין, כמובן, נפקא מינה, אם הנהג נוסע קדימה או אחורה.."

(ראה גם: ע"פ 119/93 גייסון לורנס נ' מדינת ישראל המאזכר את ע"פ 212/72 דוד סימן-טוב נ' מדינת ישראל, וכן את ע"פ 584/76 מזרחי נ' מדינת ישראל).

 

 

חובת זהירות קונקרטית

קיומה של חובת זהירות מושגית אין די בה, לצורך קביעת אחריותו של פוגע כלפי נפגע יש לבחון האם בנסיבותיו הספציפיות של האירוע קיימת חובת זהירות על פי מבחן הצפיות.

21

במסגרת בחינת חובת הזהירות הקונקרטית, יש להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה. השאלה עליה יש להשיב הינה: האם אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות, במכלול נסיבותיו המיוחדות של המקרה, את קרות הנזק. וכפועל יוצא מכך, האם בנסיבות הקונקרטיות בהן פעל הנאשם, חרג הוא מרף התנהגות סביר וזהיר כפי שמצופה היה מנהג משאית סביר אחר בנעליו.

 

התאונה עליה נותן הנאשם את הדין בפניי, ארעה בשעה 10:30 לערך ביום שישי, ברחבת איזור השטיפה. איזור השטיפה הינו חלק ממתחם חיריה שהינו מתחם סגור, המיועד למורשים בלבד ומשמש נהגי משאיות המבקשים לפרוק את הזבל ולשטוף את רכביהם. בצד המזרחי של אזור השטיפה מותקנות מספר עמדות שטיפה צמודות זו לזו. יובהר כי אין מדובר בתאי שטיפה בנויים, הגם שעמדות השטיפה כונו על ידי חלק מהעדים כ"תאי שטיפה".

בצד הצפוני של איזור השטיפה ממוקמת גדר בטון (המתוארת בחלק מהעדויות גם כ"קיר" בטון) ובהמשכה גדר צמחיה, גדרות אלו חוצצות בין איזור השטיפה לבין כביש הכניסה למתחם חיריה, שהגישה אליו הינה מכביש מספר 4. עם זאת, לא הייתה חסימה מוחלטת של מעבר הולכי רגל מכביש הכניסה למתחם חיריה אל תוך איזור השטיפה, זאת נוכח קיומו של פתח בין גדר הבטון לגדר הצמחייה.

בקדמת עמדות השטיפה מצויה מעין רחבה, אשר כונתה "רחבת השטיפה." כוונתו של הנאשם הייתה להעמיד את המשאית בקצה המערבי של רחבת השטיפה, על מנת להוריד את המכולה ולנגב את המשאית. בטרם עלה בידו להגיע ליעדו, נכנסה לאיזור השטיפה משאית (להלן - משאית אחרת), אשר ביקשה להיכנס לעמדות השטיפה. על מנת לאפשר למשאית האחרת להיכנס לעמדות השטיפה, נסע הנאשם לאחור אל עבר גדר הבטון, ולדבריו עצר במרחק של כשלושה מטרים מהגדר. לאחר שהמשאית האחרת נכנסה לעמדות השטיפה, החל הנאשם בנסיעה קדימה וימינה לעבר הקצה המערבי של רחבת השטיפה, או אז ארעה התאונה.

 

הנאשם הגדיר את המקום במונח "סטרילי" ומשנשאל למה כוונתו במונח זה, השיב: "חוץ מנהגים אף אחד לא מסתובב שם. גם נהגים לא מסתובבים. כל נהג שבעמדת שטיפה הוא מאחוריי האוטו, לא בעמדת שטיפה. הנהג איפה שהברזים כך שהמקום פנוי כל הזמן." (פרוט' עמ' 60 שורות 29-31). עוד העיד לעניין זה ע"ת 5, שמואל נתן, נהג עמית בעריית ת"א:

"ש:     אני מבין שבמשטח הזה מסתובבים עוד אנשים חוץ מהנהגים?

ת:        רק המנקה של המשטח".

ובהמשך:

"ש:     אין מצב שנהג מסתובב שם? נגיד חבר קרא לו או משהו כזה?

ת:        זה משהו אחר, זה יכול להיות. אם אני קורא למישהו זה משהו אחר.

ש:       אז יכול להיות שאדם מסתובב שם על המשטח.

ת:       לא סתם, סתם לא מסתובבים. נגיד אם אדם בא, סתם דוגמא נהג חדש והוא לא מבין במשאית, אז אני אעזור לו. סתם לא מסתובבים שם."

22

(פרוט' עמ' 21 שורה 13-23).

ובחקירתו הנגדית:

ש:       בדרך כלל ב- 99.99% לנהג שבא לשטוף את המכונית, אין לו מה לחפש לפני קדמת הרכב שלו אלא בחלק האחורי. נכון?

ת:       נכון. הוא יורד וישר הולך לחלק האחורי.

(פרוט' עמ' 23 שורות 13-15).

 

כניסת רכבים לאיזור השטיפה אפשרית רק דרך כביש פנימי במתחם חיריה. הכביש הפנימי נמצא בצד הדרומי - מערבי של איזור השטיפה. אולם כאמור בין גדר הבטון לבין גדר הצמחייה התוחמים את המתחם בחלקו הצפוני, היה פתח ברוחב כ-1.2 מטרים (כמתואר בסקיצה ת/11). הנאשם לא טען בשום שלב כי לא היה מודע לקיומו של פתח זה. בהודעתו במשטרה התייחס אליו במונח "מעבר" באומרו "..וליד הקיר יש מעבר בין עצים לבטון" (ת/14 עמ' 1 שורה 31). בעדותו בבית במשפט, בתחילה הגדיר הנאשם פתח זה כ- "..מעבר להולכי רגל.." (פרוט' עמ' 63 שורה 1), אולם בהמשך, משנשאל אודות מיקום המעבר כפי שהוא נצפה בסרטון, השיב: "נכון אבל זה לא מעבר להולכי רגל" אולם הוסיף: "אדם יכול לעבור שם" (פרוט' עמ' 63 שורה 7). וכשנשאל: "במעבר הוא מקום שכל מי שרוצה יכול להיכנס כי אין אף אחד שמפריע לו". השיב: "יש מצב, כן". (פרוט' עמ' 75 שורות 2-3).

ובהמשך נשאל הנאשם והשיב:

"ש:  אבל תיאורטית אם אני עולה על אופניים ומחליט לראות מה קורה שם, אף אחד לא היה עוצר אותי.

ת: כן, אין שומר שם.

ש:    אז עקרונית יכול היה להיות מצב שכל אדם היה יכול להיכנס לרחבה הזו כי אין אף אחד שיעצור אותו.

ת: יש מצב, כן. אין שלט שאומר שאסור להיכנס."

(פרוט' עמ' 75 שורות 8-13).

 

מכל האמור לעיל, עולה כי ברגיל אין זו דרכם של נהגים לנוע רגלית על גבי רחבה השטיפה, ועל כן רמת הצפיות של נוכחות הולכי רגל על הרחבה שבקדמת עמדות השטיפה אינה גבוהה.

יחד עם זאת, מצב בו ימצא הולך רגל על הרחבה, בין אם זה מנקה המתחם או מי מהנהגים, שנמצאים במקום מתוקף פעילותם ובין אם זה אדם אחר כל שהוא, מורשה או בלתי מורשה, שנכנס דרך הפתח בגדר הצפונית, איננו בלתי אפשרי או בלתי צפוי, ואין לראות ברחבת השטיפה מקום "סטרילי".

23

יוטעם כי הנאשם עצמו התכוון להעמיד את המשאית על רחבת השטיפה, ולרדת ממנה על מנת לסגור את המכולה ולנגב את המשאית. כמו כן, הנאשם העיד כי חלק מהנהגים נוהגים לשטוף גם את חלקה הקידמי של המשאית, ולשם כך עליהם לעמוד על רחבת השטיפה או סמוך לה.

 

המסקנה היא כי הימצאותם של הולכי רגל על הרחבה הייתה בגדר הצפיות, בפרט שעה שמשאית הנאשם עמדה סמוך לפתח בגדר הצפונית, שהולכי רגל עשויים להיכנס דרכו לאיזור השטיפה.

 

כיצד נדרס המנוח

בכתב האישום נטען, כי התאונה אירעה בתוך כך ש"הנאשם נסע קדימה ופגע באמצעות המשאית בגבו של המנוח. המנוח נפל על הקרקע והנאשם המשיך בנסיעתו תוך שהוא עולה עם הגלגל האמצעי על חזהו של המנוח".

הנאשם עצמו מסר, הן בהודעתו במשטרה, הן בשחזור שנערך, והן בעדותו בבית המשפט כי התאונה אירעה בנסיעתו קדימה וימינה.

בעדותו של ע"ת 5, שמואל נתן, אשר ראה את המנוח מתחת לגלגלים, מתואר כי המנוח "היה שוכב ככה על הבטן ועלה עליו הגלגלים האחוריים. הראש שלו היה לכיוון הנהג. צעקתי לנהג לעצור, הוא עצר וכיוונתי אותו אחורה". ובהמשך: "אם היה נוסע עוד קדימה הוא היה נוסע לו על הראש". (פרוט' עמ' 19 שורות 26-30), תיאור ממנו עולה כי דריסתו של המנוח הייתה בנסיעת המשאית קדימה, מכיוון רגלי המנוח אל עבר ראשו.

ע"ת 6, מומחה המז"פ, ציין כי אין ביכולתו ובתחום מומחיותו להסיק מהחומר שהיה בפניו על אופן התרחשות התאונה, עם זאת על פי בדיקת סימני טביעות הצמיגים, נמצאה התאמה ברמת סבירות "אפשרי" לצמיג הימני בסרן האמצעי, שהוא בפועל הסרן האחורי-קדמי, בעוד שההתאמה לצמיגים נשללה ברמות שלילה שונות.

יצוין כי סרן הגלגלים הקדמי ממוקם בקדמת המשאית, ואילו שני הסרנים האחוריים ממוקמים בחלקה האחורי של המשאית כשהם סמוכים מאד זה לזה.

על פי מצב דברים זה, עולה כי המנוח לא היה יכול להידרס בנסיעה לאחור, שכן לא ייתכן שבמקרה כזה היה נדרס על ידי צמיג הסרן האחורי-קדמי (הסרן האמצעי), מבלי שפגע בו, קודם לכך, צמיג הסרן האחורי-אחורי. מכאן שאפשרות ההיפגעות היחידה מצמיג הסרן האמצעי בלבד הינה בנסיעת המשאית קדימה. על כך יש להוסיף את אמרתו של ע"ת 9, רופא המכון לרפואה משפטית, כי אם הפגיעה הייתה בנסיעתה של המשאית לאחור היה ניפוץ גולגולת. הוא הסביר כי כאשר גלגל הרכב מנסה להתקדם ונתקע בדבר אלסטי, כמו עור, נוצר פצע קריעה. במקרה דנן נמצא פצע קרע עם שסיעה בגף השמאלי תחתון וכן שבר פריקה של מפרק הקרסול.

 

24

פרט לכך, על פי העולה מעדותו של מומחה המז"פ וכן מעדותו של ע"ת 9, רופא המכון לרפואה משפטית, לא ניתן לקבוע את מנגנון ההיפגעות, ובכלל זה: האם המשאית פגעה במנוח בהיותו במצב סטטי או תוך כדי הליכה/ריצה, האם המנוח היה במצב עמידה, הופל על ידי המשאית ואז נדרס, או שהיה במצב שכיבה עקב נפילה מסיבה כל שהיא, טרם שנדרס.

 

אמצעי הזהירות שנקט הנאשם

על פי גרסת הנאשם, לפני הנסיעה קדימה, שבמהלכה אירעה התאונה, הוא נסע לאחור על מנת לפנות מקום למשאית שביקשה להיכנס לעמדות השטיפה. על פי תיאורו בהודעתו במשטרה: "כאשר אני נוסע לאחור כדי לפנות דרך למשאית שתיכנס מראת ימין הייתה בסדר וכאשר הסתכלתי במראת ימין הכל היה בסדר ואז הסתכלתי במראה שמאל בנסיעה לאחור כדי לראות שאני לא פוגע בקיר" (ת/14 דף 2 שורות 22-27).

בהתייחס לתחילת נסיעתו קדימה וימינה, בתום נסיעתו לאחור, תיאר הנאשם בהודעתו במשטרה: "..ובחור שהפריע לי לצאת נכנס לעמדת שטיפה לידי כלומר שניה או שלישית משמאל ואני רוצה לעמוד בצד ונסעתי ישר ימינה והסתכלתי שמאלה למשאית שנכנסה לשטיפה במקומי". בשלב זה הציג הנאשם את השערתו, לפיה בנקודת זמן זו המנוח עצר את משאיתו בכביש היציאה ממתחם חיריה, "ובא ברגל וסגר לי את המראה הימנית.." בציינו כי "לא ראיתי אותו סוגר את המראות אך אני מסיק זאת כי לא נתתי מכה לשום רכב", ואז, "ואיך שאני מתחיל לנסוע קדימה ימינה צעקו לי אנשים עצור עצור עלית על אדם.." (ת/14 דף 1 שורות 34-44).

הנה כי כן, בהודעתו במשטרה שנגבתה כ - 4 שעות לאחר התאונה, הנאשם נמנע מלציין כי הסתכל ימינה דרך המראה הימנית, לפני שהחל את נסיעתו ישר וימינה. זאת בשונה מהתייחסות מפורשת להסתכלות ימינה דרך המראה הימנית לפני תחילת נסיעתו לאחור. זאת ועוד, מהודעתו של הנאשם עולה כי תשומת ליבו הייתה מופנית שמאלה למשאית שנכנסה לעמדת השטיפה במקומו, וכי הוא נסע קדימה וישר כשהוא מסתכל שמאלה לעברה של אותה משאית, וכלל לא הסתכל ימינה ולאחור.

בעדותו בבית המשפט, חזר הנאשם על התיאור לפיו לפני הנסיעה לאחור הסתכל הן במראה הימנית והן במראה השמאלית, ובלשונו: "..לפני שנסעתי אחורה הסתכלתי במראות ימינה ושמאלה, למרות שבדרך כלל המקום סטרילי אבל אני מסתכל במראות מתוך הרגל דרך המראות" (פרוט' עמ' 60 שורות 27-28).

25

בהמשך עדותו תיאר: "עמדתי אחורה, חיכיתי לרכב שייכנס במקומי כדי שאעמוד בצד לסגור את המכולה. בזמן שהסתכלתי אחורה במראות אף אחד לא היה ימינה או שמאלה. חיכיתי שהרכב ייכנס, שילבתי הילוך קדמי, הסתכלתי שוב במראות, התעכבתי כמה שניות שמאלה כדי שהמשאית תצא שאוכל לעמוד בצד ואז אחרי מטר וחצי אמרו לי "עצור עלית על בנאדם"" (פרוט' עמ' 61 שורות 9-12).

בהמשך מסר "..אבל שהתקדמתי מטר וחצי אחרי זה לא הסתכלתי במראה הימנית" (פרוט' עמ' 61 שורה 16).

 

מתיאורו של הנאשם בעדותו, עולה כי בהתייחס לפעולות שנקט לפני נסיעתו קדימה, הוא הביט במראות לאחר ששילב להילוך קדמי, אך לא החל מיד בנסיעה, אלא המתין מספר שניות בעודו מביט שמאלה, ואז החל בנסיעתו קדימה וימינה מבלי שהסתכל במראה הימנית.

די בעדות זו כדי להצביע על התרשלות של הנאשם.

 

בהודעתו במשטרה מסר הנאשם כי הביט במראות בעת נסיעתו לאחור. בעדותו טען כי בנוסף לכך, הביט במראות בעת ששילב להילוך קדמי, זמן קצר ביותר לפני שהחל בנסיעה קדימה וימינה. התביעה טענה כי גרסה זו אינה מעשית, שכן אם אמנם כך היה, לא היה סיפק בידי המנוח לקפל את המראה הימנית של המשאית.

בעדותו הייתה לנאשם גרסא מתפתחת, "כבושה", אשר לא מצאה ביטוי בהודעתו במשטרה.

לפיכך, אני סבורה כי נכון יהיה לאמץ את גרסתו של הנאשם בהודעתו במשטרה, על פיה הסתפק בנקיטת אמצעי זהירות בעת נסיעתו לאחור, אך לא הביט במראות ונמנע מלנקוט באמצעי זהירות טרם החל בנסיעתו קדימה וימינה. אי נקיטת אמצעי זהירות כאמור, מתיישבת אף עם הסברו של הנאשם בהודעתו במשטרה, כי תשומת ליבו הייתה ממוקדת שמאלה, לכיוון המשאית שנסעה על מנת להיכנס לעמדות השטיפה, וכדבריו שם: "נסעתי ישר ימינה והסתכלתי שמאלה למשאית שנכנסה לשטיפה במקומי. היינו, הנאשם היה ממוקד במשאית האחרת שנסעה על מנת להיכנס לעמדות השטיפה, על מנת לוודא שאותה משאית פינתה את רחבת השטיפה, ועתה "הגיע תורו" להתחיל בנסיעה.

בהימנעותו של הנאשם מלהסתכל ימינה ממועד בו השלים נסיעתו לאחור ועד לאירוע הדריסה, יש משום התרשלות, בפרט נוכח נהיגתו בכלי רכב כבד, אשר לגביו נדרשת נקיטת משנה זהירות.

 

סוגיית המראה המקופלת (הסגורה)

על פי גרסת הנאשם בהודעתו במשטרה, לאחר שהשלים את נסיעתו לאחור על מנת לפנות את הדרך למשאית האחרת שבאה מולו וביקשה להיכנס לעמדות השטיפה, המנוח "בא ברגל וסגר לי את המראה הימנית". הנאשם ציין במפורש כי גרסתו זו מושתתת על מסקנתו בלבד כיוון ש"לא נתתי מכה לשום רכב", בציינו כי "לא ראיתי אותו סוגר את המראות" (ת/14 דף 1 שורות 34-42).

26

בהמשך מסר: "אני לא ראיתי אף אחד סוגר לי מראה ימין אך בעבר דוד עשה כבר מעשים של בדיחה השפריץ מים וכו'.. לכן אני חושב שהוא סגר מראה" בציינו: "כאשר אני נוסע לאחור כדי לפנות דרך למשאית שתיכנס מראה ימין הייתה בסדר וכאשר הסתכלתי במראה ימין הכול היה בסדר" (ת/14 דף 2 שורות 16-24).

בסוף הודעתו משנשאל על הידוע לו כיצד נסגרה מראת ימין השיב: "אני לא יודע בוודאות איך נסגרה מראה" (ת/14 דף 2 שורות 59-60).

בעדותו בבית המשפט, שב הנאשם על גרסתו כי בנסיעתו לאחור הסתכל במראות, ואז נשאל והשיב:

"ש:     ובזמן ששילבת להילוך קדמי עם הכוונה לעצור ולסגור את המכולה, בזמן הזה לטענתך שוילי מתוך צחוקים סגר לך את המראה. זה מה שאתה אומר?

ת:   יש מצב, לא ראיתי שהוא סגר את המראה אני שאני הסתכלתי במראות לפני שנסעתי קדימה המראה היתה פתוחה".

כמתואר לעיל, בהמשך עדותו אישר הנאשם כי בתחילת נסיעתו קדימה וימינה, לא הסתכל במראה הימנית. כתוצאה מאי הסתכלות זו הנאשם לא יכול היה להבחין אם המראה מקופלת.

 

בסרטון השחזור, שב הנאשם על דבריו לפיו אינו יודע מתי וכיצד קופלה המראה, אך כשנשאל במפורש על ידי הבוחן המשטרתי, האם כשירד מהמשאית אחרי "שצעקו לך להזיז את הרכב .. המראה הייתה מקופלת?" השיב הנאשם: "לא זוכר" (ת/29).

 

ע.ת. 2 השוטר טירן שהגיע ראשון לזירת התאונה רשם בדו"ח הפעולה "..לציין כי ראיתי כשהגעתי את המראה הימנית מקופלת.." (ת/3 עמ' שני). בעדותו אישר כי רישום גרסת קיפול המראה כמעשה קונדס נעשה על פי דברי הנאשם (פרוט' עמ' 15 שורות 16-17).

 

בצילומים שערך הבוחן המשטרתי, בני פרידמן, נראית המראה הימנית כשהיא מקופלת (ת/18ו' תצלום 11). משנשאל הבוחן בעדותו אודות הידוע לו על מצב המראות, השיב: "לפי מה שהנהג אמר, הוא לא ראה בדיוק מי סגר לו אבל הוא חושד שכנראה המנוח סגר לו" (פרוט' עמ' 34 שורות 25-26).

בהמשך נשאל והשיב:

"ש: תסכים איתי שאם היו נבדקות טביעות אצבע על גבי המראה בכללה, ניתן היה לראות אם זה

מעשה ידיו של המנוח?

ת: כן אבל זה לא היה נותן לנו הרבה מכיוון שמדובר על חברים לעבודה והם בעלי גישה חופשית.

אני לא יכול לדעת אם הוא נגע שבועיים לפני או אם למשל הנאשם ביקש ממנו לכוון לו את

המראה.

27

ש: הנאשם לא נחקר בנקודה זו.

ת: לא שזכור לי."

(פרוט' עמ' 41 שורות 22-28).

 

ק. הבטיחות אחרק, ע.ת. 8, נשאל בעדותו בביהמ"ש אודות הידוע לו ביחס לגרסת קיפול המראה והשיב: "כשהייתי בשטח ראיתי אותה מקופלת. לפי מה שסיפרו לנו שם שהמנוח עלה על המדרגה, נתלה או החזיק במראה ובגלל זה היא התקפלה".

בחקירתו החוזרת נשאל לעניין זה והשיב כלהלן:

"ש: זה משהו שאמרו לך, אתה זוכר מי אמר לך שהוא נתלה על המראה?

ת: לא, לא זוכר מי אמר. זה מה שנאמר בשטח.

ש: זה שמועה.

ת: זה מה שנאמר בשטח, תקרא לזה שמועה. היא לא חשמלית אז מישהו חייב לקפל אותה, היא לא יכולה להתקפל אחרת.

ש: שאלת בימ"ש תוך הרחצה היא יכולה להתקפל?

ת: לא. היא גבוהה מדי והמים אם משפריצים עליה לא יקפלו אותה. חוץ מזה שמשפריצים לאחורי המשאית. הלחץ של המים לא חזק מספיק לקפל אותה."

(פרוט' עמ' 51 שורה 29 - עמ' 52 שורה 9).

 

הנה כי כן, מחומר הראיות עולה כי לא ניתן לקבוע כעובדה, באיזה שלב ועל ידי מי קופלה המראה. ישנה השערה שהועלתה על ידי הנאשם כי המראה קופלה על ידי המנוח, בנקודת זמן כל שהיא שלאחר השלמת נסיעתו לאחור, אולם זו השערה בלבד.

עצם כך שהנאשם לא ידע לומר מתי קופלה המראה מעידה על התרשלות מצדו. אילו הנאשם היה מסתכל אל עבר המראה הימנית בשלב בו החל בנסיעתו קדימה, היה ביכולתו לראות האם המראה במצב מקופל באופן הפוגע בשדה הראיה העומד לרשותו.

 

על פי תקנה 27 לתקנות התעבורה:

"27.     (א)      לא ינהג אדם רכב כשהרכב נמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך.

            (ב)       לא ינהג אדם רכב אלא אם מבנהו של הרכב, ציודו, אבזריו, סימונו ונשיאת מטענו

הם בהתאם להוראות הפקודה או תקנות אלה, לרבות תנאים בהיתר וברשיון.

            (ג)       ..

            (ד)       לא ינהג אדם רכב שבו הוגבלה בכל אופן שהוא, למעט הגבלה זניחה, יכולתו

28

לראות את הדרך והתנועה בה מן השמשה הקדמית של הרכב או האחורית או זו שלצד הנהג או זו שלצד הנוסע במושב הקדמי".

 

על פי סעיפי המשנה של תקנה זו, אין לנסוע במשאית במצב בו המראה מקופלת. בנתוני האירוע הספציפי שבפניי, עולה כי נסיעה במצב זה מהווה הפרת חובת הזהירות המעוגנת בתקנה זו.

 

תקנה 21 לתקנות התעבורה מגדירה חובות זהירות של עובר דרך וקובעת כי:

 

"21.     (א)      כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.

            (ב)       כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא -

(1)        ..

(2)        יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמור;

(3)        ..

(4)        יסכן חיי אדם.

(ג)       לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.

 

תקנה 41 לתקנות התעבורה מתייחסת לחובת הזהירות החלה על נהג בבואו לבצע פניה, תוך כדי או בתחילת נסיעה, וקובעת כי:

"41.  נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

 

תחילת נסיעתו של הנאשם קדימה וימינה, בלא להסתכל אל עבר המראה הימנית, עולה כדי התרשלות, בהיותה הפרה של חובת הזהירות החלה על הנאשם, הן מכוח תקנה 21 והן מכוח תקנה 41 לתקנות התעבורה.

 

האם התביעה הוכיחה כי בנסיבות המקרה הספציפיות התנהגות הנאשם הייתה רשלנית

על פי חומר הראיות, המנוח נדרס בעת נסיעתו של הנאשם קדימה.

29

התביעה מייחסת לנאשם רשלנות בנסיעתו זו, בכך שבין היתר, הוא לא הסתכל במראה הימנית לפני תחילת נסיעתו קדימה, נסע כשהמראה הימנית מקופלת וארגז המכולה מורם.

ב"כ הנאשם טען בסיכומיו, כי אין בחומר הראיות מענה לשאלות עובדתיות יסודיות, ובהיעדר מידע זה לא הוכח שהמדובר בתאונה נמנעת מבחינת הנאשם.

 

בחקירתו הנגדית של ע.ת. 7, הבוחן בני פרידמן, הוא נשאל והשיב:

ש:  כדי לשחזר תאונת דרכים עם הולך רגל, עלינו להביא בחשבון את משך הזמן שהולך הרגל גלוי לעיני הנהג, כיוון הגעתו, מהירות חצייתו. נכון?

ת: כמעט. צריך גם את מהירות הרכב.

ש: האם מי מהנתונים האלה מצוי בצורה ודאית בידיעתך?

ת: לא. דבר אחד אולי כן, אולי מהיכן הולך הרגל הגיע וגם זה בספק רב.

 

השערת הנאשם הייתה כי המנוח הגיע דרך הפתח בגדר הצפונית. להשערה זו יש להוסיף את העובדה כי משאיתו של המנוח נמצאה על ידי ע.ת. 7, הבוחן בני פרידמן, מעבר לגדר התוחמת את משטח השטיפה, בסמוך מאד לפתח זה (כפי שניתן לראות לוח התצלומים ת/18 צילומים 26 ו- 27), כשמנועה, למיטב זכרונו, פועל.

לעניין זה הסביר העד:

"המשאית נמצאה ביציאה ממתחם חיריה. היה שם חור בצמחייה שמשם אפשר היה להיכנס חזרה לתוך השטיפה. עד כמה שזכור לי הם תיקנו את זה. זה בעצם הדבר היחיד שיש לי זה שמבחינת הסבירות הוא הגיע משם."

 

הנני סבורה כי ניתוח כלל הנתונים מביא למסקנה כי המנוח נכנס למתחם דרך הפתח שבגדר הצפונית התוחמת את איזור השטיפה. בכלל זה יש למנות את העובדה שהתאונה ארעה בסמוך לגדר זו, וכן את הימצאות משאיתו של המנוח כשמנועה פועל בצמוד לפתח בגדר. יובהר כי משאית המנוח עמדה מחוץ למתחם חיריה, בדרך היציאה מחיריה לעבר כביש 4, כשידוע כי המנוח סיים את שטיפת משאיתו עוד קודם לכן. הנאשם המכיר את המתחם היטב, העריך כי כניסתו של המנוח הייתה דרך הפתח בגדר הצפונית. אף המנוח הכיר את המתחם היטב מתוקף עבודתו, ועמידת משאית המנוח סמוך לפתח בגדר, הותרתה מונעת וכניסתו של המנוח לאיזור השטיפה, יש בהם כדי להצביע על כוונתו להיכנס למתחם דרך הפתח בגדר.

30

אפשרות הכניסה היחידה הנוספת לאזור השטיפה, שלא דרך הפתח האמור, הינה באמצעות כביש הגישה הפנימי המגיע לאזור השטיפה מצידו הדרום מערבי. אולם האפשרות שהמנוח נכנס לאזור השטיפה בדרך זו אינה הגיונית, שכן היא הייתה מאלצת אותו לבצע איגוף הכרוך בהליכת כברת דרך, שעה שכאמור הותיר את משאיתו בצמוד לפתח האמור. זאת ועוד, הגעתו של המנוח מכיוון כביש הגישה הפנימי הייתה מאפשרת לנאשם להבחין בו, שכן הינה בשדה ראייתו הקדמי. דבר שהנאשם עצמו עמד עליו בשחזור, כאשר נשאל על ידי הבוחן על האפשרות שהמנוח הגיע בדרך זו, השיב בשלילה באומרו: "מפה לא, הייתי רואה אותו" (ת/29).

עם זאת, אין באמירה כי המנוח נכנס לאיזור השטיפה דרך הפתח בגדר, כדי לפתור שורה ארוכה של נתונים אשר נותרו בלתי מפוענחים, בהיעדר עדות ישירה כלשהי באשר לתנועת המנוח עד לדריסתו.

 

אין כל מידע באשר לזווית תנועת המנוח, קרי האם הוא התקרב למשאית בתנועה בקו ישר מאחור או בתנועת איגוף מהצד.

אין כל מידע על פיו ניתן לקבוע מה היתה מהירות הליכתו של המנוח, ובפרט האם רץ באופן פתאומי לעבר המשאית, ולא היה צמוד או קרוב אליה עד סמוך מאד לתאונה.

אין מידע באשר לנקודת הזמן המדויקת של תנועת המנוח, על ציר הזמן של תמרוני הנאשם בנסיעותיו אחורה וקדימה.

אין כל מידע באשר לזמן השהייה האפשרי של הולך הרגל בשדה ראייתו של נהג המשאית.

אין מידע באשר לאופן בו נדרס המנוח, האם נפגע המנוח על ידי המשאית בעודו עומד/מהלך/רץ, באופן בו המנוח נהדף והופל על ידי המשאית ורק אחר כך נדרס, או שהמנוח מעד בתנועתו או נפל מסיבה כל שהיא אל מתחת למשאית, וכאשר המשאית פגעה בו, היה במצב שכיבה.

אם המנוח נפל עובר לתאונה, אין כל מידע מה הייתה מנח גופו, והאם היה בגדר שדה הראיה של הנאשם מהמראות הימניות.

אין מידע באשר למהירות נסיעתו של הנאשם.

 

לשאלות אלו חשיבות מכרעת, שכן בהן תלויה הקביעה האם אלמלא ההתרשלות המיוחסת לנאשם התאונה הייתה נמנעת. קרי, אילו הנאשם היה מסתכל במראה הימנית כשהיא פתוחה, האם בוודאות היה ביכולתו לראות את המנוח עובר לדריסתו, ובכך למנוע את התאונה.

האם בהיעדרו של המידע המפורט לעיל הרימה התביעה את הנטל הראייתי המוטל עליה. האם חוסרי מידע אלו הינם חוסרים בראיות, שבעטיים אין די כדי להגיע למסקנה כלשהי בדבר אשמתו של הנאשם, או למצער די בהם כדי להעלות ספק בדבר אשמתו, ספק ממנו הוא זכאי ליהנות.

 

ב-עפת (נצ') 28434-05-13 איתי ברזל נ' מדינת ישראל, אליו הפנה ב"כ הנאשם, נדון ערעורו של נאשם שהורשע בגרימת מותה של הולכת רגל על מעבר חצייה. בית המשפט המחוזי קבע, בין השאר:

 

31

"על המשיבה להוכיח אפוא, כי הפגיעה במנוחה הייתה יכולה להימנע ולהוכיח באופן פוזיטיבי כיצד הייתה יכולה התאונה להימנע. רק אם מגיעים למסקנה חישובית ולפיה, התאונה הייתה יכולה להימנע ובאילו תנאים יכולה הייתה להימנע, כי אז היה ניתן לקבוע, כי המערער חרג מתנאי ההתנהגות הנדרשים וכי התגבשו בעניינו יסודות עבירת ה"רשלנות" ולפיכך, יש להרשיעו בפלילים".

ובהמשך:

"אין בידינו נתונים כדי לקבוע האם התאונה הייתה, מבחינת הנהג, נמנעת או בלתי נמנעת, שכן אחד הנתונים החשוב לעניין זה הוא באיזה מהירות הייתה התאונה נמנעת, כך, לפחות לעמדת הבוחן, אלא שבחקירתו הנגדית לא יכול היה להעיד באיזה מהירות התאונה הייתה נמנעת. משכך, ושעה שגם חסר הנתון המדויק של מהירות הנהג, עובר לתאונה, אזי חסרים הנתונים מרכזיים, שעל פיהם, ניתן לקבוע, אם בכלל, את רשלנות המערער!"

 

ב-עפ (נצ') 1321/03 יניב חיים נ' מדינת ישראל, התקבל, בדעת רוב, ערעורו של נאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ואי האטה בהתקרבו למעבר חצייה. נקבע שם כי:

"לא הוכחו בפני בית משפט קמא הנתונים העובדתיים הצריכים להרשעה.

ראשית עלינו לזכור כי נמצאים אנו בגדרה של הגדרת הרשלנות לפי ס' 21 לחוק העונשין ולפיה עלינו לבחון האם אדם מן הישוב יכול היה להיות מודע בנסיבות העניין, בין השאר לאפשרות גרימת התוצאות וכן כי אפשרות גרימת התוצאות לא הייתה בגדר הסיכון הסביר.

לפיכך, בבואנו לקבוע אשמתו של אדם בגרימת מותו של אדם אחר ברשלנותו, בנסיבות שבפנינו, היינו בתאונת דרכים, עלינו לבחון האם הוכחו בפני בית המשפט מספר נתונים חיוניים לקביעת הרשלנות..

מכאן נגזר גם הצורך להוכיח נתונים נוספים.. כמו למשל:

- מה היה מיקומו של הולך הרגל עת נצפה לראשונה על ידי הנהג?

- באיזה מרחק היה הנהג באותה עת?

- מה הייתה מהירות נסיעתו של הנהג עובר לתאונה?

- באיזה מקום נפגע הולך הרגל בתוך מעבר החצייה?

- מה המרחק אותו עבר הולך הרגל מעת שנצפה לראשונה עד שנפגע?.."

 

32

כאמור, במקרה שבפניי לא הוכחה גרסה עובדתית באשר לכיוון וזווית תנועתו של המנוח, עיתוי תנועתו ומהירותה. נתונים אלו הכרחיים לצורך הקביעה האם ולמשך כמה זמן היה המנוח בשדה הראייה הפוטנציאלי של הנאשם, גם לו היה מסתכל במראה הימנית כשהיא פתוחה.

לא למותר לציין כי במסגרת השחזור, נעשתה בדיקת שדה ראיה בהתייחס לנסיעה לאחור. בהינתן כי המנוח נדרס בנסיעת המשאית קדימה וימינה, שדה הראיה העומד לרשות הנאשם בעת נסיעתו קדימה וימינה לא נבדק, באופן ממנו ניתן ללמוד כי בעת שהחל באותה נסיעה גורלית היה ביכולתו לראות, לרבות דרך המראה הימנית, את המנוח, בין בעמדו ובין בשכבו.

 

בדיקה שדה ראיה נוספת נערכה במסגרת השחזור, בעת עמידתה של המשאית סמוך לגדר. בסרטון השחזור ניתן להבחין באמצעות המראות, בשוטר העומד סמוך לחלקה הימני האחורי של המשאית, אך כשהשוטר התרחק מספר צעדים ימינה, לא ניתן היה עוד לראותו באמצעות המראות. יוטעם כי לא בוצעו במהלך השחזור מדידות כלשהן, היינו מה המרחק בו עמד השוטר מהמשאית בכל אחת מנקודות הזמן שנבדקו, והיכן היה מיקומו ביחס לציר האורך של המשאית. אין ספק כי מדובר בנתונים מהותיים, אשר לו היו נמדדים, ואם אף היה ידוע מיקומו של המנוח בעת שהמשאית החלה בנסיעה, היה בהם כדי להכריע בשאלת אחריותו של הנאשם לגרימת המוות.

 

בנוסף, בוחן התנועה ערך ניסוי שדה ראיה לאחור במצב בו מראות המשאית פתוחות. במסגרת הניסוי בוצעו מדידות כמפורט בתרשים שבדוח הבוחן. עם זאת, אין די בנתונים שצוינו בתרשים, כדי להכריע בשאלת אחריותו של הנאשם לגרימת המוות, שכן כפי שהבהיר הבוחן בעדותו, פרק הזמן בו היה המנוח בשדה הראיה של הנאשם, בהנחה שהמראה הימנית הייתה פתוחה, מותנה במהירותו של המנוח, שהיא כמו גם כיוון הגעתו אינם ידועים. הבוחן הוסיף כי בהיעדר מידע זה ומקום המפגש המדויק עם המשאית "אין יכולת לחשב כמה זמן הוא היה, אם בכלל בשדה ראייתו של הנהג במראה פתוחה", ו-"קל בחומר במראה סגורה" (פרוט' עמ' 45 שורות 18-30).

 

נסיעת הנאשם לאחור

ברשלנות המיוחסת לנאשם על פי כתב האישום נכללת גם נסיעה לאחור ללא סיוע מכוון ואי נקיטה באמצעי זהירות המתאימים כדי למנוע סיכון או פגיעה בעוברי אורח.

תקנה 45(1) לתקנות התעבורה קובעת:

45. נסיעה אחורנית [תיקון: תש"ל (3)]
נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע -
(1)  סיכון או פגיעה;
(2)   הטרדה או הפרעה.

33

 

על פי עובדות כתב האישום וכעולה מחומר הראיות המנוח נדרס בעת נסיעת הנאשם קדימה. על כן ברור כי הפגיעה במנוח לא נעשתה בעת נסיעת הנאשם לאחור.

עם זאת, מסיכומי המאשימה עולה הטענה כי "החטא הקדמון" נעוץ בכך שהנאשם לא הבחין במנוח בעת הגעתו מאחור אל עבר המשאית. אם היה הנאשם נוקט באמצעי זהירות נאותים טרם נסיעתו, בעת שהמשאית עמדה סמוך לגדר, היה ביכולתו להבחין במנוח בהתקרבו אל עבר המשאית, וכתוצאה מכך להימנע מדריסתו בעת שהחל בנסיעה קדימה.

התביעה הסתמכה בטיעונה זה על כך שבמהלך השחזור, בעת שהמשאית עמדה סמוך לגדר והמראות פתוחות, נשאל הנאשם אם היה באפשרותו להבחין במנוח אם הלה היה מגיע מאחור, והשיב כי "אפילו חתולה" ניתן לראות. בה בעת טען הנאשם כי במועד האירוע עמדה המשאית לא באותו מקום אלא ימינה יותר, סמוך לפתח בגדר, ובעדותו שב וטען "בגלל האוטו של המשטרה הייתי קצת יותר רחוק מהגדר, ככה אני נצמד לגדר." (פרוטוקול עמ' 72, שורה 24).

אף אם נניח כי היה לנאשם שדה ראיה לעבר הפתח בגדר בעת עמידת המשאית כאמור, או לעבר אדם המתקרב אל עבר המשאית מאחור בהליכה בסמוך לה, הרי אין בפניי כל מידע על פיו ניתן לקבוע מהו העיתוי בו נכנס המנוח למתחם, מהו העיתוי בו התקרב למשאית, מה היה כיוון תנועתו, ומהירותה. אמנם, סביר להניח כי המנוח נכנס למתחם והגיע מאחור המשאית בעת עמידתה סמוך לגדר, אך בהיעדר גרסא עובדתית מוכחת, לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי היה ביכולתו של הנאשם להבחין במנוח עוד בעת עמידתה של המשאית, ובטרם החל בנסיעתו.

 

ניתוק קשר סיבתי משפטי בעבירות של רשלנות, גורם זר מתערב.

משנקבע קיומו של קשר סיבתי עובדתי, קרי כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מדריסתו על ידי משאית הנאשם, יש לבחון האם אין בהתנהגותו של המנוח כדי לנתק את הקשר סיבתי משפטי בין הנזק שנגרם לבין התרשלות הנאשם.

 

השאלה הנדרשת הינה: "האם אדם סביר בנעלי העבריין, יכול היה וחייב היה לצפות מראש, הן את התרחשות התאונה.. והן את הדרך שבה התרחשה" (ראה י. קדמי, על הדין בפלילים, חוק העונשין, חלק ראשון, מהדורה מעודכנת, תשס"ה - 2004 [להלן: "על הדין בפלילים"] עמ' 93).

 

הלכה היא שמעשה רשלנות של אחר אין בו, כשלעצמו, כדי לשחרר מאחריות פלילית את הגורם הרשלני הראשון כאשר חייב היה לצפות את מעשה הרשלנות של האחר.

 

ב-ע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סעיד, נקבע על ידי כבוד הנשיא שמגר:

34

"מעשה רשלנות של אחר אין בו, כשלעצמו, כדי לשחרר מאחריות פלילית את מי שעושה מעשה של הפרת חובת זהירות, אשר כתוצאה ממנו נגרם נזק כאשר חייב היה לחזות מראש, כי המעשה או המחדל עשויים להזיק, וכי אדם אחר עלול להיפגע ולסבול נזק. מעשה רשלנות, ותהיה זו אך רשלנות בדרגה גבוהה של מאן - דהוא אחר, אין בו, כשלעצמו, בשל חומרתו, כדי לשחרר מאחריות אם הגורם הרשלני הראשוני חייב היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות כאמור" .

 

ב- ע"פ 8827/01         שטרייזנט נ' מדינת ישראל נקבע מפי כב' השופט חשין:

"התנהגות הנפגע - לרבות התאבדות - וכמותה התערבותו של גורם שלישי במערכת, גם זו גם זו אינן שוללות, באשר הן, קשר סיבתי-משפטי בין מעשה או מחדל של הפוגע לבין תוצאה פוגעת, והוא - שעה שהפוגע כאדם מן היישוב היה יכול - נורמטיבית - לצפות מראש את שאירע בפועל.. הנה-כי-כן, רשלנות חמורה מצדו של הנפגע, ואפילו מעשה התאבדות - באשר הם - אין בהם כדי לנתק קשר סיבתי-משפטי שבין מעשה לבין תוצאה. השאלה היא - לעולם - שאלת הצפיות הראויה, וביתר דיוק: קביעת גדריה של חובת הצפיות הראויה."

 

 

ב-ע"א 3379/01          ידיד נ' מדינת ישראל, המשרד לביטחון פנים, קבע כב' השופט מצא:

 

"ניתוק הקשר הסיבתי מותנה בכך כי מי שנשאו בחובת זהירות כלפי המתאבד לא יכלו לצפות מראש את מעשהו, שאם יכלו לצפותו מראש וחדלו מלעשות את הדרוש כדי למונעו, יישאו באחריות לתוצאות המעשה, ואין בהיותו מעשה רצוני-מכוון כדי לגרוע משורת אחריותם"

 

בספרו על הדין בפלילים, התייחס השופט קדמי בעמ' 98 לעניין זה;

על פי קדמי, מבחן ה"ניתוק" הוא "צפיות סבירה": "..תנאי לניתוק קשר סיבתי מכוחה של 'התערבות זרה', בין התנהגותו של עבריין 'מקורי' שהכשירה את הקרקע ל'פעולתה' של אותה התערבות - לבין התוצאה שהתרחשה בסופו של דבר 'כתוצאה' מהתערבות, היא שההתערבות הזרה תהיה בבחינת אירוע ש'מחוץ - לצפיות - סבירה'" ("על הדין בפלילים" עמ' 98).

 

הנה כי כן, השאלה לענייננו היא: האם התנהגות המנוח הייתה מחוץ לצפיות הסבירה של נהג סביר בנעלי הנאשם?

35

נסיעתו של הנאשם הייתה בגדר גורם הכרחי לתאונה, במובן זה נסיעתו הייתה "הגורם בלעדיו אין" לקרות הנזק, ככל שייקבע כי נסיעתו זו נעשתה תוך הפרת חובת הזהירות הקונקרטית, השאלה היא האם התנהגותו של המנוח הייתה מחוץ לתחום ציפיותיו של נהג סביר בנעלי הנאשם.

בחומר הראיות אין מידע עובדתי מוכח באשר להתנהגות המנוח עובר לתאונה. המידע לעניין זה נסמך על הערכות והסתברות.

הגרסה היחידה שבפניי לעניין התנהגותו של המנוח, הינה גרסתו של הנאשם, לפיה המנוח במעשה של לצון קיפל את המראה הימנית של המשאית. על פי השערת הנאשם המנוח הגיע אל המשאית מאותו פתח צפוני.

על פי גרסת "מעשה קונדס" זו, עולה ממעשיו של המנוח התנהגות מסוכנת, רשלנית ובלתי אחראית.

בתוקף תפקידו של המנוח כנהג מכונית אשפה, היה עליו לדעת כי הציפיות להימצאות הולכי רגל על גבי משטח השטיפה אינה גבוהה, היה עליו להיות מודע לנחיצות המראות ומגבלותיהן במשאית, וכי אותו "מעשה קונדס", יגרום לכך שיימנע מהנאשם להבחין בו באמצעות המראות. מכאן שהמנוח נטל על עצמו סיכון משמעותי בהליכתו או עמידתו סמוך למשאית.

 

בה בעת, אין להתעלם מכך שהנאשם היה מודע להתנהגויות דומות של המנוח בעבר, וזו הסיבה שהעלה כנימוק לסברתו כי המנוח קיפל את המראה. בהודעתו במשטרה נשאל הנאשם "האם יש לך הסבר מהיכן דוד הגיע וכיצד הגיע" והשיב: "..אני לא ראיתי אף אחד סוגר לי מראות ימין אך בעבר דוד עשה כבר מעשים של בדיחה.." (ת/ 14 שורות 13-18). גם בסרטון השחזור מתאר הנאשם את נוהגו של המנוח לבצע מעשי קונדס שונים (ת/29).

 

האם זירת התאונה הינה "דרך" כהגדרתה בפק' התעבורה

אין חולק כי התאונה אירעה ברחבת השטיפה, שמצויה בתוך מתחם חיריה, המשמש לשפיכת והובלת אשפה.

ההגנה טענה כי בהיותה של זירת התאונה בתוך מתחם סגור, אשר אליו לא כל אחד יכול להיכנס, אלא רק משאיות אשפה המשלמות אגרה מסוימת, אין היא בגדר "דרך", כמשמעות מונח זה בפקודת התעבורה.

בהתאם לסעיף 1 בפקודת התעבורה:

".."דרך" - לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם;.."

בהתאם לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]: ".. "רחוב" או "דרך" - לרבות כביש, שדרה סמטה, משעול לרוכבים או לרגלים, ככר, חצר, טיילת, מבוי, מפלש וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו, או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו;.."

36

 

הנה כי כן, הגדרת המונח "דרך" הן בפקודת הפרשנות והן בפקודת התעבורה, מונה דוגמאות של מה ייחשב לדרך, אולם על פי הסיפא בהגדרה אין מדובר ב"רשימה סגורה" ובכלל דרך יש לראות כל מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בו.

הרישא בהגדרה בשני החיקוקים, הינה בלשון ריבוי, כך שהאמור בהגדרת ה"דרך" בא לרבות ולא לצמצם את המקומות המוגדרים כ"דרך",

 

ההגדרה אינה מבארת מהו "ציבור"

על פי "מילון חדש", מאת אברהם אבן שושן, כרך שלישי: צִבּוּר - 2. קהל, עדה, חבורה, חברה, כלל: "אל תפרוש מן הצִבּוּר" (אבות ב.ד). תפלה בצִבּוּר. צִבּוּר הפועלים במדינה.

על פי הגדרה זו ניתן ללמוד כי "ציבור" כולל מספר של פרטים בעלי מאפיין משותף, דוגמת ציבור מתפללים, ציבור עובדים, וכדומה. אין הקביעה ציבור, לא על פי הגדרתה המילונית ולא על פי לשון הפקודה, מחייבת ערך כמותי, ציבור יכול שיהיה גדול ורב ויכול שיהיה קטן, ועדיין ציבור הוא.

במקרה שבפניי, אין כל מניעה לראות בציבור נהגי המשאיות כעונה להגדרת ציבור על פי לשון הפקודה. העובדה כי הזכות להימנות על ציבור זה כרוכה בתשלום אגרה, אינה מעלה ואינה מורידה לעצם ההגדרה. אמור מעתה, גם ציבור נהגי משאיות משלמי האגרה הינו ציבור.

על פי עדותו של העד אחרק, "כל המשאיות של גוש דן מרוקנות שם ורוחצות שם" (פרוט' עמ' 50 שורה 20).

במקרה שלפניי, לא למותר לציין כי גם הנאשם וגם המנוח, שהו במקום מכוח הימנותם על אותו ציבור של נהגי משאיות האשפה משלמי האגרה.

אין חולק כי מתחם חיריה מצריך תשלום אגרה לצורך הרשאת כניסה למשאיות, במובן זה זכות הציבור לעבור במקום זה הינה זכות מותנית. אולם בלשון התקנה אין כל סייג לפיו על זכות הציבור להיות בלתי מותנית בתנאי כל שהוא, דוגמת תשלום. כלום יעלה על הדעת שמשתמשי כבישי האגרה, כגון כביש 6, יהיו פטורים מהחובות החלות על משתמשי ה"דרך" על פי פקודת התעבורה, רק משום שהכניסה לכביש 6 כרוכה בתשלום אגרת נסיעה?.

 

ב- תת (חד') 6553/02 מדינת ישראל נ' רוטמן איתמר הועלתה טענה שחניון אינו בגדר "דרך". נקבע כי "בין ששטח החניון הוא פרטי ובין שלא, המדובר באיזור שיש לציבור הרחב רשות להיכנס אליו, ועל כן, המקום הינו בגדר "דרך". פס"ד זה אף הפנה ל- ע"פ 201/61 גדעון שוורץ (לא פורסם) בו הודגש, שאף חצר פרטית של בית חרושת מהווה דרך, כמשמעותה בסעיף 1 לפקודת התעבורה.

37

ב- ערעור פלילי מס׳ 169/57 אברהם ברגר נגד היועץ המשפטי לממשלה, נדונה שאלת המונח "דרך" לאור טענה שהועלתה לפיה שטח הנמל אינו ממלא אחרי דרישת ההגדרה, שתהיה לציבור זכות המעבר בו, היות והכניסה לשטח הנמל כולו היא רק על פי רישיון.

וכך נאמר על ידי כב' השופט לנדוי:

"אנו תמימי דעים עם שופטי השלום ועם בית המשפט המחוזי שהצורך בהשגת רשיון לנמל, אינו שולל מקהל המשתמשים בנמל את תכונת ״הציבור", כמשמעותו בסעיף 2 לפקודת התעבורה, הנמל עצמו אינו שטח פרטי, אלא מיתקן המתנהל על ידי רשות ציבורית בשביל הציבור כולו. ..במקומות, כמו המקום הנדון כאן, המשמשים בפועל למעבר של כלי רכב או של הולכי רגל, אפשר לומר שזכות זו קיימת בידי כלל הציבור; על כל פנים היא קיימת בידי חוג רחב כזה, שגם הוא יכול להיחשב כ״הציבור״ לצורך הסעיף 2 לפקודת התעבורה. ואשר למטרות שהיו לנגד עיני המחוקק, שעה שהטיל פיקוח על התעבורה בדרכים, מובן מאליו שפיקוח זה דרוש גם על סדרי התעבורה בשטח הנמל, בו רבה תנועת כלי-רכב".

 

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי המקום בו אירעה התאונה הינו אכן "דרך" כמשמעות מונח זה בפקודת התעבורה.

 

 

 

 

 

סוף דבר

 

מכלל הראיות שבפניי, עולה כי המשאית בה נהג הנאשם היא שדרסה את הנאשם, בתאונה שנגרמה בעת נסיעת הנאשם קדימה, במהלך תמרונים שביצע לצורך מתן אפשרות למשאית אחרת להיכנס לשטיפה, תאונה שתוצאתה המצערת הישירה הייתה מותו של המנוח.

 

עוד עולה כי הנאשם, שחב חובת זהירות, מושגית וקונקרטית, התרשל בכך שלא הביט ימינה לפני שהחל בנסיעתו הגורלית קדימה, זאת על פי הודאתו שלו, ובעצם כך שלא הבחין ואין ביכולתו לומר מתי קופלה מראת הצד הימנית במשאיתו.

 

נחה דעתי כי מקום התאונה עונה להגדרה "דרך" כמשמעה בפקודת התעבורה.

 

38

אמנם הנאשם התרשל בכך שלא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים טרם החל בנסיעתו קדימה, וזאת בפרט שעה שהסיע כלי רכב כבד שהיה עליו להיות מודע למגבלותיו, אך בה בעת אין להתעלם מכך שהצפיות להמצאות הולך רגל ברחבת השטיפה לא הייתה גבוהה, שכן דרכם של הנהגים הייתה להמצא מאחורי משאיותיהם, ואין מדובר ברחבה שהיה מקובל לנוע בה באופן רגלי. העובדה שהצפיות להמצאות הולך רגל לא הייתה גבוהה, יש בה כדי ללמד כי רמת התרשלותו של הנאשם לא הייתה גבוהה אף היא.

זאת ועוד, אין טענה כי נהיגת הנאשם בוצעה במהירות, או בפראות, שהיה בהם כדי להעצים את התרשלותו.

אין אף להתעלם מכך שהמנוח, כמי שעסק אף הוא כנהג משאית אשפה, היה אמור להיות מודע לצפיות הנמוכה להמצאות הולכי רגל על רחבת השטיפה, וכן למגבלות שדה הראיה בכלי רכב כבד הנושא מכולת אשפה. בחזרתו הרגלית מהפתח בגדר, נטל על עצמו המנוח סיכון, וזאת אף מבלי להידרש לשאלה מתי ועל ידי מי קופלה מראת הצד הימנית.

 

על אף ההתרשלות שנכרכה בנהיגתו של הנאשם, נותרה שורה ארוכה של נתונים, כפי שפורטו לעיל, החיוניים לקביעת רשלנותו של הנאשם ברף הנדרש לצורך הרשעה במשפט פלילי, כשהם בלתי נודעים, זאת בהיעדר עדות ישירה כל שהיא באשר לתנועת המנוח עובר לתאונה. לנתונים עובדתיים אלו חשיבות מכרעת, שכן בהם תלויה הקביעה האם אלמלא ההתרשלות הנאשם במחדלו, היה ביכולתו להבחין במנוח עובר לדריסתו ולמנוע את התאונה.

 

נתתי דעתי לעובדה שהנאשם נהג מרחק קצר ביותר עד לדריסה, כמטר וחצי עד שלושה מטרים, וכשקראו לעברו, המשאית כבר הייתה מצויה על גופו של המנוח. מצב זה יכול ללמד כי עם תחילת נסיעה זו, המנוח אכן היה בסמוך מאד למשאית ובטווח ראייתו של הנאשם.

סברתי כי עמדתה של התביעה, לפיה המנוח הגיח דרך הפתח בגדר במרחב שמאחורי משאית הנאשם ונע לעברה, מתיישבת עם השכל הישר, ואף עם טענת ההגנה באשר לכך שהמנוח הוא שקיפל את מראת המשאית, עם זאת. לא היו בפניי הנתונים העובדתיים הנדרשים להוכיח עמדה זו;

כך למשל, אין כל מידע באשר למועד בו חזר המנוח לאזור השטיפה דרך הפתח, מה היה מיקום משאית הנאשם באותו זמן, האם המנוח הלך לעבר המשאית בקו ישר ובסמוך אליה, או שמא רץ באופן פתאומי בתנועת ניצב למשאית זמן קצר טרם החל הנאשם בנסיעתו קדימה או אף לאחר שהחל בה.

בהכרעת הדין צויינו חוסרים נוספים, אך די במפורט לעיל כדי להצביע על הקושי בהגעה למסקנה מרשיעה.

 

בהינתן כך, אין מנוס מלקבוע כי חוסרים אלו הינם חוסרים בראיות, ובהתקיימם, לא הרימה התביעה את הנטל הראייתי המוטל עליה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. אני סבורה כי די בכך כדי להעלות ספק בדבר אשמתו, ספק ממנו הוא זכאי להינות. זאת מבלי להידרש להכרעה בשאלת ניתוק הקשר הסיבתי בגין התנהגותו של המנוח.

 

 

משכך, אזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום מחמת הספק.

 

 

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ד , 08 יולי 2014, במעמד הנאשם, עו"ד בש מטעם התביעה, ועו"ד ארבל מטעם הנאשם.