1

בשם המבקש:                     עו"ד רביע אגבריה; עו"ד פאדי ח'ורי

1.       בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' קוטון), בעמ"ת 67738-10-18, מיום 11.11.2018, בגדרה נדחה עיקר עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ' פיקוס בוגדאנוב) במ"ת 36094-09-18, מיום 15.10.2018. במסגרת החלטה זו, קבע בית משפט השלום את התנאים לשחרורו של המבקש.

 רקע בקצרה

2.        ביום 20.9.2018 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות הסתה לטרור וגילוי הזדהות עם ארגון טרור לפי סעיפים 24(ב)(2) ו-24(א)(1) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור). על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, המבקש הוא דמות ציבורית ופוליטית, ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום פרסם בחשבון שניהל ברשת החברתית 'Facebook' שורה של פרסומים הכוללים גילויי הזדהות עם ארגון טרור וכן פרסומים העולים כדי הסתה לטרור.

2

 3.       בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה כנגד המבקש בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 15.10.2018 הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בפיקוח, למעט יציאה לצורך התייצבות בבית המשפט בליווי אחד המפקחים; הפקדת סך של 10,000 ש"ח; הפקדת ערבות עצמית בסך 5,000 ש"ח; חתימת המפקחים על ערבויות צד ג' בסך של 3,000 ש"ח כל אחד; ניתוק מוחלט מאמצעי תקשורת, לרבות אינטרנט וטלפון סלולארי; איסור להתראיין לכלי התקשורת ולקיים הרצאות; איסור יציאה מהארץ; והפקדת דרכון (להלן: תנאי השחרור).

4.        כנגד החלטתו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערר על תנאי השחרור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו נטען, בעיקרו של דבר, כי לא מתקיימת עילת מעצר, ולחלופין נטען כי ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמבקש באמצעות חלופה מידתית יותר מזו שנקבעה על-ידי בית משפט השלום. עוד טען המבקש כי המשיבה אינה נוהגת להגיש בקשות למעצר עד תום הליכים כנגד יהודים המואשמים בעבירות דומות לאלה המיוחסות למבקש – ויש בכך משום הפליה (להלן: טענת ההפליה).

5.        בית המשפט המחוזי דחה את עיקר טענותיו של המבקש וקבע כי אף שהעבירות המיוחסות למבקש אינן מקימות עילת מעצר סטטוטורית, הרי שנוכח המעשים המיוחסים למבקש, זהותו ונסיבותיו האישיות, ובשים לב למעמדו – יש במעשיו כדי להוות סכנה לביטחון הציבור ומשכך קמה עילת מעצר בעניינו. עוד נקבע, כי תנאי השחרור שנקבעו למבקש, הכוללים פיקוח הדוק, יש בהם כדי לאזן נכונה בין עוצמת המסוכנות הנשקפת מהמבקש לבין ההגנה על זכויותיו. אשר לטענת ההפליה, נקבע כי זו לא בוססה די הצורך.

           יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי התחשב בתקופה שחלפה מעת שניתנה החלטתו של בית המשפט השלום, אשר במהלכה עמד המבקש בתנאי השחרור שנקבעו לו, והורה על הקלה בתנאי השחרור באופן שתתאפשר למבקש שעת התאווררות מחוץ לביתו, פעמיים ביום ובליווי מפקח. כן נקבע, כי המבקש רשאי לשוחח עם בתו באמצעות טלפון סלולארי.

3

6.        מכאן בקשת רשות הערר שלפניי, במסגרתה טוען המבקש, בין היתר, כי הבקשה מעלה סוגיה עקרונית אשר טרם נידונה בפסיקתו של בית משפט זה ונוגעת לשימוש הראוי בדיני המעצרים על רקע פרסומים ברשתות החברתיות. בנוסף, המבקש מלין על כך שבית המשפט המחוזי דחה את טענת ההפליה על-אף שהמבקש הציג בפניו שורה של מקרים המוכיחים, לשיטתו, את הטענה. עוד טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויותיו מעבר לנדרש, וזאת מכיוון שההגבלות שהוטלו עליו אינן מקיימות זיקה הכרחית לסכנה הנשקפת ממנו.

7.        דין הבקשה להידחות.

           כלל ידוע הוא כי לא תינתן רשות לערור על החלטה בנושא מעצר ב"גלגול שלישי", אלא במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעל חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך, או בהינתן נסיבות מיוחדות כדוגמת פגיעה שאיננה מידתית בזכויות המבקש או חשש לעיוות דין (ראו: בש"פ 5520/13 דיאב נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (20.8.2013); בש"פ 1269/18 מריסאת נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (20.2.2018)). עיון בטענות המבקש מעלה כי על-אף ניסיונו לשוות לבקשתו לבוש עקרוני, הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת השלכות רוחב. בית המשפט המחוזי התרשם מהמסוכנות הנשקפת מהמבקש נוכח המעשים המיוחסים לו, זהותו, נסיבותיו האישיות ומעמדו, וקבע כי יש באלה כדי להצדיק את התנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית משפט השלום. כאמור, אין בקביעות אלה כל השלכות רוחב עקרוניות, והן נטועות בדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי הנדון ונסיבותיו. הדברים יפים אף ביחס לקביעת בית המשפט המחוזי כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח את טענת ההפליה.

           די בכך כדי לדחות את הבקשה.

8.         סוף דבר: הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏ה' בטבת התשע"ט (‏13.12.2018).

_________________________

  18087640_R01.doc  יכ