1

בשם המבקש:                     עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן

בשם המשיבה:                    עו"ד נורית הרצמן

1.       בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ח' טרסי), בע"ח 4168-12-18, מיום 10.12.2018, בגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ע' מיכלס) בפע"מ 48772-11-18, מיום 1.12.2018. במסגרת החלטה זו, האריך בית משפט השלום באופן זמני את תוקפו של צו הפיקוח שהושת על המבקש (להלן: צו הפיקוח).

 רקע בקצרה

2

2.        המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בקטינה ונגזר עליו עונש של מאסר לריצוי בפועל לתקופה של עשרה חודשים. ביום 31.5.2016 הושת על המבקש צו פיקוח לפי חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן החוק) למשך 18 חודשים. ביום 11.1.2018 הוארך צו הפיקוח עד ליום 1.12.2018. ביום 22.11.2018 הוגשה על-ידי המשיבה בקשה להארכת צו הפיקוח לשנה נוספת. לאור התנגדותו של המבקש להארכת הצו, נקבע דיון דחוף בבקשה במעמד הצדדים ליום 28.11.2018. באת כוח המבקש קיבלה באיחור את ההודעה בדבר הדיון האמור ועל רקע זה נבצר ממנה להתייצב לדיון שנקבע והיא ביקשה כי הדיון יידחה. בית משפט השלום הורה על דחיית הדיון ליום 18.12.2018, ובמקביל האריך את תוקפו של צו הפיקוח, בהיעדר התייצבות המבקש, עד להחלטה אחרת.

3.        על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי, במסגרתו נטען, בעיקרו של דבר, כי תוקף הצו הוארך על-ידי בית משפט השלום בהיעדר סמכות משום שלפי הוראת סעיף 12 לחוק רשאי בית המשפט להוציא צו פיקוח רק לאחר קיום דיון בנוכחות הצדדים – תנאי אשר לא התקיים בעניינו של המבקש, כאמור.

           בית המשפט המחוזי דחה את הערר וקבע כי לפי הוראת סעיף 14 לחוק, הארכת תוקפו של צו פיקוח אינה מותנית בקיום דיון. בית המשפט המחוזי העיר אמנם כי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו באופן זהיר ומידתי, ואולם בשים לב לכך שהדיון בבקשה במעמד הצדדים עתיד להתקיים בתוך מספר ימים, נדחה הערר.

4.        מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוען המבקש, בין היתר, כי בקשתו מעוררת סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני ונוגעת לשאלה – האם מוסמך בית המשפט להטיל צו פיקוח זמני בהיעדר הצדדים? עוד טוען המבקש, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי פוגעת באופן ממשי בזכות הטיעון העומדת לו. לגופם של דברים, המבקש מלין על הארכת תוקפו של צו הפיקוח שהושת עליו לתקופה של 20 ימים, וזאת חרף אי זימונו לדיון.

5.        המשיבה בתגובתה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וסבורה כי דין הבקשה להידחות.

6.         דין הבקשה להידחות.

3

           הלכה היא כי לא תינתן רשות לערור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעל חשיבות עקרונית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בהינתן נסיבות מיוחדות כדוגמת פגיעה שאיננה מידתית בזכויות המבקש או חשש לעיוות דין (ראו: בש"פ 6043/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (10.9.2013); בש"פ 8764/18 אגבאריה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.12.2018)). בענייננו, על-אף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו לבוש עקרוני – לא שוכנעתי כי טענותיו מעוררות סוגיה החורגת מעניינו הקונקרטי של המבקש או כי זכויותיו נפגעות באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. בית המשפט המחוזי קבע, ונימוקיו מקובלים עליי – כי לפי סעיף 14 לחוק, בית המשפט רשאי להאריך את צו הפיקוח לתקופה שאינה עולה על התקופה המרבית אף מבלי לקיים דיון בעניינו של המבקש (להבדיל מהחלטה בדבר מתן צו הפיקוח). משכך, ובשים לב לכך שהדיון בעניינו של המבקש צפוי להיערך בתוך זמן קצר – נקבע כי אין לשנות מהחלטתו של בית משפט השלום. כאמור, אין בקביעה זו כל השלכת רוחב עקרונית, והיא נטועה בדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי ונסיבותיו. עוד ראוי להדגיש כי בעוד יומיים (18.12.2018) צפוי ממילא להיערך דיון במעמד הצדדים בבקשת המשיבה להארכת תוקפו של צו הפיקוח, ויש בכך כדי להשליך על מידת הפגיעה במבקש ועל היעדר ההצדקה לבחון את עניינו בהליך שיפוטי נוסף – שלישי במספר.

7.        סוף דבר: הבקשה נדחית.

 16.12.2018

_________________________

  18087570_R03.doc  גד