1

      ביום 7.11.2016 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור – כך, על פי כותרת הבקשה, על אף שהכותרת המתאימה היא "ערעור" – על החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ט' חיימוביץ) בעפ"א 6510-11-15 מיום 10.10.2016, במסגרתה נדחתה בקשתו לדחיית מועד התייצבותו למאסר ולביטול עיכוב יציאתו מהארץ.

      בבקשתו, המבקש עומד על מצבו הבריאותי הקשה – כמי שהשתתף במלחמת יום הכיפורים ונפצע בשירותו הצבאי, וכתוצאה טופל לשיפור מאור עיניו בבית החולים Bascom Palmer שבארצות הברית, שם נותח בעיניו מספר פעמים. המבקש מדגיש כי עליו לטוס באופן בהול לארצות הברית בכדי שיוכל לעבור ניתוח להשתלת אישון בעינו הימנית – ובכך להשלים את הטיפול הרפואי אותו החל עוד בשנת 1974, ומבהיר כי לשם כך הוא מבקש לדחות את מועד התייצבותו לעונש המאסר בפועל שהושת עליו כמו גם לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שעומד כנגדו.

2

      ביום 27.11.2016 הוגשה תגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור. לעמדתה של המשיבה, אין כל מקום לקבל את בקשתו של המבקש – באשר היא מהווה, לדידה, אך ניסיון נוסף מצדו לעשות שימוש ציני בפציעתו על מנת לדחות את הקץ ולא לרצות את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו. בהמשך לכך, המשיבה מצביעה על כך שבית המשפט המחוזי נעתר בעבר לבקשות רבות מעין אלה שהוגשו על ידי המבקש, כאשר בהחלטה מיום 10.10.2016 אף קבע בית המשפט כי: "למבקש ניתנו, לפנים משורת הדין, ארכות לצורך התייצבות למאסר, על מנת שיוכל לצאת לחו"ל לטיפולים רפואיים. המבקש ניצל לרעה את אורך הרוח של בית המשפט והרשה לעצמו שלא להתייצב למאסר, לאחר חזרתו לארץ. בנסיבות אלה [...] אני דוחה את בקשתו, ומורה לו להתייצב לאלתר למאסר". עוד מדגישה המשיבה כי, לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתו, הוא המשיך והגיש בקשות נוספות לבית המשפט המחוזי – אשר כולן נדחו, וכן כי מיד עם הגשת בקשה זו אף הגיש לרשם בית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 25.1.2016 – בגדרו נדחה ערעורו על העונש שהושת עליו.

      לאחר שעיינתי בטענותיו של המבקש, בנספחים שצירף לבקשתו ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לצורך שלו לקבל טיפולים בחו"ל עקב הפציעה בעינו. ועם זאת, מכלל הנספחים המצורפים לטענותיו עולה כי אין מדובר בניתוח דחוף או מצילי חיים – אלא בטיפול מתמשך, הנמשך מזה מספר שנים. כמו כן, וכפי שהטעימה המשיבה, למבקש ניתנו ארכות רבות, לפנים משורת הדין, באשר להתייצבותו למאסר, וסבורני כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש ניצל לרעה את אורך הרוח של בית המשפט, באשר הוא טרם התייצב לריצוי עונש המאסר שהוטל עליו – שהיה אמור כבר להתחיל ולהסתיים. במצב דברים זה, ומבלי להקל ראש בפציעתו של המבקש או בטיפולים שעליו לקבל, אין בידי לקבל את בקשתו.

      סוף דבר, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, לא יינתן צו להוצאות.

      ניתנה היום, י"ט בכסלו התשע"ז (19.12.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16086090_H04.doc  שצ