1

1.    ענייננו בעתירה לגילוי ראיה והמסגרת הנורמטיבית היא סעיף 46 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, בנוסחו לאחר תיקון מס' 17, תשע"ו-2016.

      ככל שירדתי לסוף דעתו של העותר, ולא אכחד כי התקשיתי בכך, הוא טוען כי מלכתחילה לא היה מקום לחקור אותו על ידי השב"כ אלא כעבריין פלילי "רגיל" העוסק באמל"ח.

      זו הטענה ולצידה הבקשה המפורטת בסעיפים 13-12 לעתירה, ובין היתר, כי בית המשפט יסיר את החיסיון מעל זהות האנשים שמסרו את המידע המודיעיני כנגד העותר וכיוצ"ב.

2.    אומר בקצרה, כי יש להבחין בין טענות שעומדות לעותר במסגרת התיק העיקרי, כמו טענת זוטא, לבין הטענה להסרת חסיון.

2

      עיינתי בחלק מהחומר הסודי שהונח בפני, ודי לעורר להסתפק במה שנאמר בגלוי, כי לאור הקשרים של העורר עם אותו מאג'ד דאאעף, שנחשד בעבירות ביטחוניות חמורות, ברי כי היה זה מסמכותו ואף מחובתו של השב"כ לחקור את העורר באספקלריה של עבירות ביטחוניות.

3.    אשר לפרטים המתבקשים בסעיף 13 לבקשה, ברי כי מדובר במידע מודיעיני מסווג שאיני רואה כיצד יכול להועיל לעורר בהגנתו, ומשכך, אין מקום להיעתר לה.

      סוף דבר, העתירה נדחית.

      ניתנה היום, ‏כ"א בחשון התשע"ז (‏22.11.2016), בנוכחות הצדדים.

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16080440_E02.doc  עכב