1

           לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום, במסגרתו בוטלה הרשעתו של המבקש בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הוחזר ההליך לבית משפט השלום לשם גזירת עונשו של המבקש.

           בבקשה נטען כי בשל חילופי כוח אדם במשרדו של בא-כוח המבקש נפלה טעות משרדית בחישוב המועד הנכון להגשת בקשת רשות ערעור. בתשובתה, המשיבה טענה כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור לא חלף, ואפילו לא הגיע. לשיטתה, על המבקש לאפשר לבית משפט השלום לגזור את דינו, ואז יוכל לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן יוכל לפנות לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור ובגדרה להעלות את טענותיו בנושא ההצדקה למתן רשות ערעור בשאלת הרשעתו או ביטולה.

2

           עיינתי בטענות הצדדים. מבלי להידרש לטענות לגופן, מקומן הטבעי של טענות המשיבה אינן בגדרי השלב המקדמי הנוכחי. אם וכאשר יוגש ההליך הערעוריתוכל המשיבה להעלות את טענותיה, לרבות בשאלה אם יש למבקש זכות להגיש הליך ערעורי בשלב זה, או רק לאחר סיום ההליך הפלילי כולו.

           על כן, והואיל והמשיבה לא העלתה טענות נוספות לגופה של הבקשה, מצאתי להיעתר לבקשה להארכת מועד. משכך, המועד להגשת הליך ערעורי על החלטתו של בית המשפט המחוזי בע"פ 28379-06-22 מיום 15.9.2022 (כב' השופטים ע' שחם, א' רוביןו-נ' פלקס) מוארך עד ליום 21.11.2022.

           כאמור, מובהר כי אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה כלשהי ביחס לזכותו של המבקש להגיש הליך ערעורי בשלב זה, וכל טענות הצדדים שמורות להם.

           ניתנה היום, ‏כ"ג בחשון התשפ"ג (‏17.11.2022).

_________________________

22075250_T02.docx  אב

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,