1

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                  

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                          י"ט בכסלו התשע"ו (1.12.2015)

 

בשם העורר:                                עו"ד אכרם חליחל

 

בשם המשיבה:                            עו"ד חיים שוייצר

 

 

 

1.              לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר), במ"ת 35545-08-15, מיום 15.10.2015, בגדרה הוחלט להורות על מעצרו של העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

כתב האישום שהוגש נגד העורר

 

2.            נגד העורר ושלושה נאשמים נוספים (להלן ביחד: הנאשמים), הוגש כתב אישום מתוקן בשנית, על רקע קטטה אלימה בה הם, לכאורה, נטלו חלק, בין משפחתם לבין משפחה אחרת, במהלכה נהרג אחד המעורבים בקטטה, ונחבלו שלושה אחרים.

2

מעובדות כתב האישום עולה, כי בין משפחותיהם של בני הזוג עי' ו-סמ' התגלע סכסוך, שראשיתו בטענותיה של סמ' נגד עי', לפיהן הוא מכה אותה, משפיל אותה, ואינו דואג לפרנסת הבית; והמשכו במריבה שארעה בין בני משפחותיהם של בני הזוג. על רקע זה, החליטו נציגי שתי המשפחות להיפגש, ביום 23.7.2015, על מנת לסיים את הסכסוך.

 

ביום 23.7.2015, בשעה 22:00 או בסמוך לכך, הגיע עי' לדירת בני משפחתו, שם שהו, אותה עת, בין היתר, העורר, הנאשמים 2-1 בכתב האישום, אביהם של שני נאשמים אלה, ודודם, לו'. סמוך לשעה 23:00, הגיעו לדירה בני משפחתה של סמ', ובין היתר, המנוח, בני דודה של סמ', ני' ו-אי', אחיינה של סמ', עו', ואחֵיה של סמ', סא' ו-נא'. הצדדים ישבו בסלון הדירה, ושוחחו בנוגע לטענותיה של סמ' כלפי בעלה, עי'.

 

על-פי כתב האישום, בשלב מסויים, התגלע סכסוך קולני בין עי' ובני משפחתו לבין סמ' ובני משפחתה, אשר התפתח לכדי תגרה אלימה. במהלך הקטטה, כך נטען, חברו הנאשמים יחדיו, לפגוע בבני משפחתה של סמ', וזאת באמצעות סכינים בהן הצטיידו העורר והנאשמים 2-1 (להלן ביחד: הנאשמים 3-1), טרם פרוץ הקטטה. במהלך הקטטה, ניסה הנאשם 1 לדקור את אי' או את ני', אך דקר, בטעות, את דודו לו', בחזהו. בהמשך, תקפו הנאשמים את המנוח, באמצעות דחיפות ומשיכות, כאשר הנאשמים 3-1 דוקרים את המנוח באמצעות הסכין, פעם אחר פעם, בחזהו, כתפו, אוזניו וירכו. המנוח יצא במנוסה מן הדירה, ירד במדרגות, התמוטט ומת. בנוסף, ניסה הנאשם 1, פעמיים, לדקור את נא'; הנאשם 2 דקר את סא' בגב התחתון ובמותן שמאל; והעורר דקר את אי' מתחת לחזהו ובישבנו, וניסה לדקור גם את עו'.

 

במעשיהם המתוארים לעיל, כך עולה מכתב האישום, גרמו הנאשמים 3-1 למנוח פצעי דקירות בחזה, בעומק 4 ס"מ, אשר חדרו את שריר הלב, דבר שגרם למותו. עוד נגרמו למנוח, פצעי דקירה בכתף ימין, בירכו ובאוזניו. נוסף על כך, נגרמו פצעי דקירה ל-לו', ל-סא' ול-אי'.

 

3

כתב האישום ייחס, אפוא, לנאשמים 2-1 ולעורר, את העבירות שלהלן: הריגה, לפי סעיף 298 בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1)-(2) לחוק העונשין; וניסיון פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1)-(2) ובצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. בנוסף, ייחס כתב האישום לנאשם 1 עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין. עוד יוחסה בכתב האישום לנאשם 2 ולעורר עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1)-(2) לחוק העונשין. לנאשם 4, ייחס כתב האישום עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין.

 

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

 

3.            בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לטענת המשיבה, קיימות ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום. עוד נטען, כי קמה בעניינו של העורר עילת מעצר, לפי סעיפים 21(א)(1)(א)-(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. עוד טענה המשיבה, כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר, באמצעות חלופת מעצר כלשהי.

 

ההליכים בפני בית משפט קמא

 

4.            ביום 15.10.2015, נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה, והורה על מעצרו של העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

לאחר שבחן את חומר הראיות, קבע בית משפט קמא כי מתקיימות בעניינו של העורר ראיות לכאוריות, להוכחת אשמתו. בית משפט קמא ציין, תחילה, כי מדובר באירוע רב משתתפים, אשר החל בסלון הדירה והתפתח אל עבר חדר המדרגות. לכן, כך הדגיש בית משפט קמא, באירועים כגון דא, "לא ניתן למצוא הומוגניות בין העדויות, כאשר כל עד עמד במקום אחר וקלט מה שקלט בתוך כל ההמולה". על-כן, לשיטתו של בית משפט קמא, קיומה של מחלוקת בין העדים השונים, בנוגע לשאלה מי מבין הנאשמים אחז בסכין בכל אחד משלבי האירוע, אינה יכול לשלול, באופן אוטומטי, עדויות מהן נובעת מסקנה הפוכה.

 

4

בהמשך, קבע בית משפט קמא כי המשיבה הניחה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום. בין יתר הראיות, נתן בית משפט קמא את דעתו לעדותו של סא', אשר, אמנם, חזר בו מדבריו, לפיהם ראה את העורר דוקר את אי', אך הבהיר כי הוא ראה את העורר מחזיק, במהלך האירוע, בסכין. לכך יש להוסיף, כך נקבע, את עדותה של סמ', אשר מסרה כי היתה בסלון בעת הקטטה, וראתה את הנאשמים 3-1 דוקרים את המנוח; ואת עדותה של אס', אשר סיפרה כי ראתה, במהלך הקטטה, את הנאשמים 3-1 נושאים ברשותם סכינים ודוקרים את המנוח.

 

בהמשך, ועל רקע עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר, קבע בית משפט קמא כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר כלשהי. ביתר שאת אמורים הדברים, כך נקבע, לנוכח הסכסוך שבין שתי המשפחות, אשר הוביל לאירוע הקטטה האלים, ואשר טרם בא אל קיצו.

 

יצויין, כי במסגרת החלטה זו, החליט בית משפט קמא להורות גם על מעצרם של הנאשמים 2-1 בכתב האישום. הנאשמים 2-1 הגישו ערר על החלטתו של בית משפט קמא, לבית משפט זה. בהחלטה, מיום 19.11.2015 (בש"פ 7189/15), קבעה השופטת ד' ברק-ארז, כי בדין נקבע כי קיימות בעניינם של הנאשמים 2-1 ראיות לכאוריות להוכחת אשמתם. בהמשך, קבעה השופטת ברק-ארז כי, לאור העובדה שהנאשם 1 הינו קטין, יש מקום לבחון את עניינו, פעם נוספת, על-ידי שירות המבחן, אשר יבדוק אפשרות לשחררו לחלופת מעצר במעון נעול. לצד זאת, החליטה השופטת ברק-ארז לדחות את עררו של הנאשם 2, ולהותיר על כנה את החלטתו של בית משפט קמא, בנוגע לנאשם זה.

 

הערר

 

5.            בערר שלפניי, טען העורר כי בית משפט קמא נפל לכלל שגגה, בקובעו כי קיימות בעניינו ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו. נטען, כי בית משפט קמא התבסס על עדויותיהם של עדים אשר אינם נטולי פניות, להם קיים אינטרס להפליל את העורר. לטענתו של העורר, לא היה בהודעתה של סמ' כדי לבסס את אחריותו של העורר, באשר היא כשלה לתאר את הסכין בה הוא, לכאורה, החזיק, במהלך האירוע. עוד טען העורר, בהקשר לכך, כי סמ' שינתה את עדותה מספר פעמים, בכך שמסרה, תחילה, כי לא ראתה מי דקר את המנוח, ואולם, בהמשך, חזרה בה מכך וטענה כי ראתה "בוודאות" את הנאשמים 3-1 דוקרים את המנוח. על-כן, כך סבור העורר, נפגעה אמינותה של סמ' ולא היה מקום ליתן משקל רב לעדותה, כלל ועיקר.

 

5

העורר הוסיף וטען, כי לא היה מקום להתבסס, לצורך בחינת הראיות הלכאוריות נגדו, על עדותה של אס', עדות אשר רצופה, אף היא, בסתירות מהותיות. בין יתר הסתירות הנטענות, הצביע העורר על העובדה ש-אס' מסרה כי היא ראתה את הנאשמים 3-1 דוקרים את המנוח, ואולם בהמשך נסוגה מעדות זו ומסרה כי, לכל היותר, ראתה כי הם נשאו ברשותם סכינים.

 

עוד טען העורר, כי קיימות סתירות דומות גם בנוגע לעדויותיהם של עדים נוספים לאירוע, ובין היתר, עדותה של נו', בתה של סמ', אשר מסרה, תחילה, כי ראתה רק את הנאשם 1 עם סכין, אך בהמשך מסרה גרסה שונה, לפיה ראתה את הנאשמים 3-1 עם סכינים.

 

בהמשך, הצביע המערער על עדויות של עדים "נייטראליים", אשר יש בהן כדי להצביע דווקא על כי העורר לא היה מעורב בדקירת המנוח. כך, טען העורר כי נמ', בתה של סמ', מסרה, כי הנאשמים 3-1 יצאו מן הסלון בעת שארעה הקטטה, ובכך יש ללמד על כי עדה זו לא ראתה מי מהם כמי שהשתתף בקטטה. לכך יש להוסיף, לגישתו של העורר, את עדותו של סא', המדובב אשר שהה ביחד עם הנאשם 2 בתא בתחנת המשטרה, אשר העיד כי שמו של העורר כלל לא עלה בשיחות שקיים עם הנאשם 2, בנוגע לאירוע זה.

 

אשר לדקירתו של אי', טען העורר כי לא ניתן להשתית ממצא לכאורי כלשהו על עדותו של אי' בנוגע לזהות הדוקר. זאת, על אף ש-אי' הצביע על העורר כמי שדקר אותו. העורר הדגיש, בהקשר זה, כי אי' אישר בהודעתו, מיום 2.8.2015, כי לא היתה בינו לבין העורר כל היכרות מוקדמת, אשר היה בה כדי לבסס את תחושתו כי העורר הוא שדקר אותו.

 

6

בדיון שנערך בפניי, ביום 1.12.2015, הוסיף בא-כוחו של העורר, עו"ד אכרם חליחל, כי ביטוי נוסף לחולשת עדותה של סמ', נעוץ בראיות המדעיות הנוגעות לדגימות הדם שניטלו מסלון הדירה, מן המבואה ומחדר המדרגות. עו"ד חליחל טען, בהקשר זה, כי המקום היחידי בו אוּתרה דגימת דם של המנוח, הוא מחוץ לבניין. זאת, בניגוד לדבריה של סמ', אשר מסרה כי אירוע הדקירות התרחש בסלון, בסמוך לדלת הדירה. אשר להחלטתה של השופטת ברק-ארז (בבש"פ 7189/15), לעניין קיומן של ראיות לכאוריות להוכחת אשמתם של הנאשמים 2-1, טען עו"ד חליחל, כי אין מקום לערוך השוואה בין שני המקרים. זאת, כך נטען, לאור העובדה כי הנאשם 2 היה זה שהתחיל בסכסוך; מכך שקיימות עדויות, על-פיהן לא היה ברשותו של העורר סכין במהלך האירוע; ולאור עדותם של עדים נוספים, לפיהם הנאשם 2 הגיע, לאחר מותו של המנוח, למקום אחר, כשידיו מגואלות בדם, והוא התוודא על כי הוא דקר את המנוח.

 

לאור האמור, טען העורר כי חל כרסום ממשי בחומר הראיות הקושר אותו למעשים המיוחסים לו, ועל-כן, למצער, יש לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. לעניין מסוכנותו, טען העורר כי ניתן להפיגה באמצעות חלופת המעצר המוצעת על-ידו.

 

תגובת המשיבה

 

6.            במענה לטענותיו של העורר, סבורה המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. בא-כוחה של המשיבה, עו"ד חיים שוייצר, טען בדיון, כי הראיות המוכיחות את אשמתו הלכאורית של העורר במיוחס לו נבחנו, כדבעי, על-ידי בית משפט קמא. לאור זאת, לעמדתו של עו"ד שוייצר אין מקום לבחון קיומן של סתירות כאלה ואחרות בעדויות העדים לאירוע, אלא בהליך העיקרי. אשר לטענתו של העורר, לפיה אינטרסים זרים הם שהניעו את העדים להצביע עליו כאחד מהמעורבים בדקירת המנוח, נטען כי "היכולת של העורר לטעון לאינטרס זר היא פחותה מהנאשמים האחרים". זאת שכן, אף לגישתו של העורר עצמו, ניתן להשתית ממצאים על בסיס עדותה של סמ', בכל הנוגע לנאשמים 2-1, ואולם לא ניתן לעשות כן בנוגע לעורר. משכך, סבור עו"ד שוייצר, כי בנסיבות אלה נדרש העורר לספק הסבר המניח את הדעת, לטענתו כי סמ' החליטה להפליל דווקא אותו.

 

בהתייחס למקום בו בוצעו הדקירות הקטלניות, טען עו"ד שוייצר כי המשטרה לא נטלה דגימות מכל כתמי הדם שנמצאו בדירה, אך "ללא ספק דקירת המנוח היתה למעלה" (כלומר בדירה – א.ש.). חיזוק לכך, מצא עו"ד שוייצר בעדותו של אחד השכנים, אשר מסר כי הוא ראה את המנוח יורד במדרגות ומתמוטט ברחוב.

 

אשר לבחינתה של חלופת המעצר, הדגיש עו"ד שוייצר את מסוכנותו הרבה של העורר, וטען כי, כפי שקבעה השופטת ברק-ארז בנוגע לנאשם 2, אין כל הצדקה לשחרר גם העורר שלפנינו לחלופת מעצר כלשהי.

 

 

 

דיון והכרעה

7

 

7.            לאחר שבחנתי את הערר שלפניי על נספחיו, נתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון שנערך בפניי, ובחנתי את חומר החקירה בעניינו של העורר, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערר להידחות. כפי שיפורט להלן, סבורני כי החלטתו של בית משפט קמא, לפיה קיימות ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של העורר, בדין יסודה. כמו-כן, נחה דעתי כי לא ניתן להפיג או לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר כלשהי.

 

8.            הלכה היא, כי על מנת להיעתר לבקשה להאריך את מעצרו של נאשם, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, על בית המשפט להשתכנע כי מתקיימים בעניינו של אותו נאשם שלושה תנאים מצטברים, הקבועים בסעיף 21 לחוק המעצרים, והם: קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם; קיומה של עילת מעצר; והיעדר חלופת מעצר אחרת, באמצעותה ניתן להגשים את מטרות המעצר, בדרך פוגענית פחות בחירותו של הנאשם (בש"פ 7465/15 אבו עסב נ' מדינת ישראל; בש"פ 5109/15 ביטון נ' מדינת ישראל (30.7.2015); בש"פ 3341/15 אוזנה נ' מדינת ישראל (20.5.2015)).

 

9.            הערר שלפנינו מתמקד, בעיקרו של דבר, בתנאי הראשון, הנוגע לקיומן של ראיות לכאוריות, המבססות את אשמתו במיוחס לו בכתב האישום. לטעמי, אכן מתקיימות, במקרה דנא, ראיות מעין אלו. כך, למשל, עולה מהודעתה של סמ', מיום 24.7.2015, כי היא ראתה כי חלק מבני משפחתו של עי' היו חמושים בסכינים, בעוד שבני משפחתה לא היו מצוידים בסכינים. בהמשך מסרה סמ', כי היא ראתה ארבעה"קרובי משפחה של בעלי אשר דקרו את אחי", ונקבה בשמו של העורר כאחד מבין ארבעת הדוקרים (עמ' 2, שו' 19). סמ' הוסיפה עוד, כי אותם ארבעה בני משפחה דקרו את אחיה "בכל חלקי גופו" (שם, שו' 22). סמ' חזרה על דברים אלה, גם בהמשך חקירתה, בציינה כי היא משוכנעת כי היה ברשותם של לפחות שלושה מאותם אנשים סכין, וכי הם אלו שדקרו את אחיה:

 

"שאלה:     האם את ראית את הארבעה שהזכרת בוודאות דוקרים את אחיך [המנוח]?

תשובה:    ראיתי אותם דוקרים אותו ובאמצע בינינו היו עוד אנשים שהתקוטטו ולא יכולתי להגיע לאחי [המנוח].

שאלה:      האם ראית את כל הארבעה שהזכרת בעדותך מרימים סכינים ועושים תנועות של דקירה?

8

תשובה:    אני אומרת שוב שארבעה תקפו את אחי [...] שלושה מהם ראיתי בוודאות שהיה להם סכינים ודקרו את אחי.

(עמ' 3, שו' 74-70)

 

          בהודעתה, מיום 3.8.2015, ציינה סמ' כי לאורך אירוע הדקירות, היא עמדה בסמוך:

 

"אני הייתה קרובה לכל הקטטה, עמדתי בדלת הכניסה לסלון ליד בעלי [...] וראיתי את כל המתרחש".

 

          עדות נוספת, הקושרת את אותם ארבעה תוקפים, וממילא גם את העורר שלפנינו, לאירוע דקירתו של המנוח, נמסרה מפי אס', אשר העידה בחקירתה במשטרה, מיום 7.8.2015, כי היא לא ראתה, אמנם, את אירוע הדקירה עצמו, ואולם היא הבחינה ב"כל הארבעה שהזכרתי מתנפלים על [המנוח]" (עמ' 3, שו' 61-60).

 

          אם כן, מעדויותיהן של סמ' ו-אס' עולה, לכאורה, כי העורר היה אחד משלושת האנשים שדקרו את המנוח. משכך, ולנוכח העובדה שקיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת למעצרו של העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, אין כל צורך לבחון, בשלב זה, את הראיות הנוגעות גם לאירוע דקירתו של אי', ולניסיון דקירתו של עו'.

 

10.         אציין, כי לא מצאתי בסתירות הנטענות לגבי עדויותיהן של סמ' ואס', עליהן הצביע העורר, כדי להחליש, במידה ניכרת, את עוצמתן הלכאורית של הממצאים הנובעים מעדויות אלה. ודוקו: גם אם סמ' שינתה את גרסתה, כטענת העורר, בין הודעתה הראשונה, מיום 24.7.2015, לבין הודעתה השניה, מיום 3.8.2015, הרי שגרעין עדותה עודנו קושר, לכאורה, את העורר לאירוע דקירת המנוח. מכל מקום, כידוע, המקום הראוי לבחון סתירות ופגמים בעדויותיהם של עדי המאשימה, הוא במסגרת ההליך העיקרי, ולא בשלב הארכת המעצר, כשאז נבחנות הראיות ברמה הלכאורית בלבד. יפים, בהקשר לכך, הדברים שנאמרו בבש"פ 6523/15 מדאח נ' מדינת ישראל (12.10.2015):

 

"הצבעה על קשיים ופגמים בעדויות אין בה, כשלעצמה, כדי לשלול את הפוטנציאל האמור. מקומן של טענות אלה בדבר מהימנות ומשקל עדי התביעה הוא בהליך העיקרי, אלא אם כן מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, המחלישות באופן משמעותי את התשתית הראייתית לכאורה".

9

11.         עתה לבחינתה של חלופת המעצר. אקדים תוצאה להנמקה ואומר, כי אינני סבור שניתן לאיין את מסוכנותו של העורר, באמצעות חלופת מעצר כלשהי. בעניינו של העורר קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. מסוכנותו הרבה של העורר נלמדת גם מכתב האישום, אשר מייחס לו מעשים חמורים ביותר. על-פי כתב האישום, העורר היה מעורב בקטטה אלימה, כשהוא מצוייד, מבעוד מועד, בנשק קר, ובמהלכה הוא דקר את המנוח, בצוותא חדא עם נאשמים נוספים, דקירות רבות ועמוקות. לכך יש להוסיף, כי העורר דקר, לכאורה, גם את אי', באיזור חזהו ובישבנו, וניסה לדקור אדם נוסף. לפיכך, לטעמי, לא תסכון כל חלופת מעצר על מנת לאיין את מסוכנותו של העורר, והנני תמים דעים, בהקשר זה, עם קביעתה של השופטת ברק-ארז, בנוגע לנאשם 2.

 

12.         אשר על כן, דין הערר להידחות.

 

          

           ניתנה היום, ‏י"ט בכסלו התשע"ו (‏1.12.2015).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15073620_I03.doc  יא