1

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' ליפשיץ) מיום 16.9.2015, בגדרה הורה על הארכת מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת וכי הדיון בהמשך הבקשה למעצר עד תום ההליכים יתקיים ביום 12.10.2015 לאחר שיוגש תסקיר מעצר בעניינו.

2.        אומר בקצרה, כי ענייננו בעבירות אלימות במשפחה, שעל פי הנטען בכתב האישום בוצעו על ידי העורר ואחיו כנגד אחותם.

           בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר, וכאמור הדיון בעניינו נדחה אך ורק לצורך הגשת תסקיר מעצר, על מנת לבחון אפשרות לחלופת מעצר בנסיבותיו של התיק ובנסיבותיו של העורר. מכאן, שענייננו ב"מעצר ביניים" עד להחלטה סופית. אכן, קיימת בהחלט זכות ערר על החלטה מעין זו ואף צודקת ב"כ המלומדת של העורר, כי קשה להלום דחיה כה ארוכה אך ורק מחמת העומס על שירות המבחן. בהקשר זה הפנתה להחלטתי בבש"פ 27/15 עלי יונס נ' מדינת ישראל (15.1.2015), לפיה בית המשפט של מעצרים אינו חייב לקבל תסקיר מבחן.

2

3.        איני רואה לסטות מהכלל לפיו, ברגיל, ראוי לערכאת הערעור משיקולים מעשיים של יעילות הדיון וחסכון במשאבי שיפוט שלא להיעתר לעררים מעין אלה (ראו, לדוגמה, החלטתי בבש"פ 5518/13 חמזה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (12/08/13)).

           אך לאחרונה עמדה השופטת ברק-ארז על כך שקיימים טעמים רבים שלא להידרש לערר טרם הושלם הדיון בבית המשפט המחוזי, אם כי באותו מקרה דנה בערר לגופו (בש"פ 5833/15 צוברה נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (10/09/15)). אלא שבאותו מקרה, הערר הוגש על החלטה כי קיימות ראיות לכאורה, בעוד שבמקרה שבפנינו כבר נקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב וכל שנותר הוא להמתין לתסקיר.

4.        כפי שציינתי בבש"פ 27/15 הנ"ל, הרי שקיימת קטגוריה של מקרים בהם ראוי להזמין תסקיר מעצר. חזקה על בית משפט קמא כי נוכח נסיבות התיק, מצא כי ראוי להידרש לתסקיר מעצר על מנת שתפרש בפניו התמונה המלאה שתאפשר לו ליתן החלטה מושכלת בעניינו של העורר. לכן, אף שיש להצר על הדחיה הארוכה יחסית, איני רואה להתערב בהחלטה זו.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"א בתשרי התשע"ו (24.9.2015), בנוכחות הצדדים.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15063470_E01.doc  עכב