1

תאריך הישיבה:                  כ"ה באלול התשע"ט (25.9.2019)

בשם העורר:                       עו"ד איסלאם סרוג'י

בשם המשיבה:                    עו"ד בת שבע אבגז

1.             לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוקהמעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ'  סילמן) במ"ת 39911-07-19מיום 3.9.2019לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.             ביום 17.7.2019 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירות של הובלת נשק לפי סעיפים 144(ב) ו-29 לחוק; ועבירת ירי באזור מגורים לפי סעיפים 340א(ב)(1), 340א(ב)(2) ו-29 לחוק.

3.             ע לפי העובדות המתוארות בכתב האישום, לפנות בוקר יום ה-26.6.2019 הגיעו העורר ואדם נוסף רעולי פנים אל סמוך לביתו של המתלונן, בעוד העורר מצויד באקדח שבתוכו מחסנית ותחמושת.

2

העורר התקרב אל פתח הבית, דפק על הדלת, ומשהגיע המתלונן והבחין בעורר משך את הכיסוי אשר עטה העורר על פניו. בתגובה, ירה העורר לעבר רגלי המתלונן ופגע ברגלו השמאלית באופן שהסב לו שברים ברגלו והביא לאשפוזו למשך כשבועיים לשם קבלת טיפול רפואי.

בהמשך, נכנס העורר מבעד למפתן הדלת, ירה באקדחו שלוש יריות אל עבר חלל הבית– ונמלט מהמקום בריצה יחד עם האדם אשר התלווה אליו.

4.             בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בגדרה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר וכי קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים.

בכלל זה נטען כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות נגדו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים; כי נסיבות המעשים המיוחסים לעורר מלמדות על המסוכנות הנשקפת ממנו; וכי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא לשיבוש מהלכי משפט או להתחמקות מהליכי שפיטה.

5.             בהחלטתו מיום 25.7.2019, קבע בית המשפט המחוזי (השופט כ' סעב) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום.

בהקשר זה התייחס בית המשפט בין היתר להודעת אבי המתלונן במשטרה בגדרה ציין כי זיהה את העורר, שהינו קרוב משפחתו, נמלט מהמקום לאחר ששמע את הירי; וכן להודעות אשר מסר המתלונן למשטרה במסגרתן ציין כי לאחר שהסיר את הכיסוי שעטה היורה על פניו, זיהה כי מדובר בעורר המוכר לו עוד קודם לאירוע.

עוד נקבע כי בעניינו של העורר קיימת עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים מאחר שמיוחסות לו עבירות הכוללות שימוש בנשק חם, וכי בנסיבות המקרה לא ניתן לאיין את המסוכנות הנובעת ממנו באמצעות חלופת מעצר כלשהי.

בית המשפט המחוזי אף הוסיף וציין "מעבר לנדרש", כלשונו, כי חלופות המעצר שהוצעו בפניו אינן הולמות בשל קרבתן לזירת העבירה וקבע כי אין בהן כדי להפחית מהמסוכנות הנשקפת מהעורר.

3

משכך, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו – אולם ציין כי:

"היה והמשיב יבקש להציג חלופת מעצר אחרת הוא יוכל להגיש בקשה מתאימה וניתן להניח שהיא תבחן כמקובל".

6.             ביום 30.7.2019 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר על החלטה זו. בית המשפט המחוזי (השופט נ' סילמן) הורה בו ביום על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

7.             במסגרת תסקיר המעצר שהוגש ביום 2.9.2019 העריך שירות המבחן בין היתר כי בנסיבות מסוימות עלול העורר "להתנהל בצורה אימפולסיבית, ללא יכולת לוויסות דחפיו התוקפניים ומבלי להפעיל שיקול דעת", וכי "קיימת סבירות גבוהה להישנות התנהגות דומה בעתיד".

אשר לחלופת המעצר המוצעת בבית אחות העורר, בפיקוחה ובפיקוח גיסה וגיסתה, סבר שירות המבחן כי המפקחים המוצעים יתקשו "לעמוד במשימת הפיקוח"; וכי שהיית העורר בבית אחותו "עלולה לגרום להסלמה נוספת וליצור מצבי סיכון פוטנציאליים בשל האווירה המתלהמת" בין משפחתו לבין משפחת המתלונן.

8.             בהחלטתו מיום 3.9.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי העורר ייוותר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת אף מבלי לדון בחלופת המעצר המוצעת.

במסגרת זאת הודגש כי "נקודת המוצא בעבירת נשק כי מדובר בעבירת ביטחון המצדיקה מעצר עד לתום ההליכים", ואולם בעניינו של העורר "לא נמצאו כל טעמים מיוחדים או נסיבות חריגות" לשחרורו לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני.

זאת, בין היתר לנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהעורר; הסכסוך המשפחתי המתמשך בין משפחתו לבין משפחת המתלונן המצוי ברקע למעשים המיוחסים לו אשר יש בו "כדי להגביר מסוכנות"; ובפרט לנוכח העובדה כי הנשק אשר שימש על פי החשד לביצוע הירי, כמו גם האדם הנוסף אשר התלווה אליו על פי החשד לביצוע המעשים, טרם נתפסו –עובדה אשר יש בה כדי "להעצים הן המסוכנות והן חשש השיבוש".

4

9.             על החלטה זו הוגש הערר שלפניי, בגדרו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין לשחררו לחלופת מעצר אף מבלי לבחון את חלופת המעצר המוצעת לגופה.

לטענת העורר, מאז מעצרו לא דווח על אירוע חריג כלשהו מצדו או מצד מי מבני משפחתו כלפי משפחת המתלונן. משכך אין בסכסוך המשפחתי בין משפחתו לבין משפחת המתלונן כדי להעצים את המסוכנות הנשקפת ממנו.

עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא העניק משקל מספק לנסיבותיו האישיות של העורר, ובכלל זה גילו הצעיר והיעדרו של עבר פלילי לחובתו.

לבסוף, טוען העורר כי "התסקיר אשר הוגש בעניינו אינו שלילי גרידא", כהגדרתו, ואף עולה ממנו כי המפקחים המוצעים "רציניים ומבינים את מלאכת הפיקוח".

10.         מנגד, בדיון אשר נערך לפניי התנגדה באת-כוח המשיבה לבקשה.

נטען כי לנוכח סוג העבירות המיוחסות לעורר; השתלשלות העניינים הנטענת בכתב האישום; תסקיר המעצר השלילי; והעובדה שהאקדח והאדם אשר על פי הנטען התלווה לעורר במעשיו לא נתפסו – אין מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר. בפרט נטען כי אין לשחררו לחלופת המעצר המוצעת הסמוכה למקום מגוריו.

11.         משעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

12.         כידוע, עבירותבנשקמקימותחזקתמסוכנותמובניתלשלוםהציבוראותהלאניתןלהפיגבאמצעותחלופתמעצר, אלאבמקריםחריגים (ראו למשל: בש"פ 4198/19 מרג'יה נ' מדינת ישראל, בפסקה 13 (26.6.2019)).

לנוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעורר, אני סבור כי עניינואינונמנה עםמקרים חריגיםאלו, אף בשים לב לנסיבותיו האישיות.

5

לטעמי, מסוכנות זו נלמדת בין היתר מנסיבות האירוע החמורותהנטענות בכתב האישום, בגדרן הגיע העורר חמוש באקדח ורעול פנים בליווי אדם נוסף לביתו של המתלונן בשעת בוקר מוקדמת וירהברגליו.

זאת ועוד, האקדח באמצעותו על פי הנטען בוצע הירי טרם נמצא, וזהות האדם האחר אשר נטען כי התלווה לעורר אינה ידועה. בנסיבות אלה גובר החשש כי העורר יפעל לשיבוש הליכי משפט, ואף לא מן הנמנע כי ינסה לעשות שימוש נוסף באקדחבהמשך.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף לנוכח האמור בתסקיר המעצר, כי העורר עלול בנסיבות מסוימות לפעול באופן "אימפולסיבי" ואלים מבלי להפעיל שיקול דעת.

13.         אשר על כן, הערר נדחה.

         ניתנה היום, ‏כ"ה באלול התשע"ט (‏25.9.2019).

_________________________

19061680_J01.docx  עע