1

1.        בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.1.2021 (השופט נ' סילמן) ב-עמ"ת 44666-01-21, בגדרה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בחדרה מאותו היום (השופטת פ' ארגמן, ס"נ) ב-מ"ת 37821-01-21.בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המבקש ועילות מעצר של מסוכנות וחשש משיבוש מהלכי משפט, ומשכך הורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי דחה כאמור ערר על החלטה זו.

2

2.        ביום 20.1.2021 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, לפי הוראות סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.1.2021 בשעות אחר הצהריים שהה המבקש תושב הרשות הפלסטינית בשטח מדינת ישראל, מבלי שהחזיק אשרת שהייה או היתר עיסוק בישראל כדין. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. בדיון שנערך בבקשה זו ביום 24.1.2021 טען בא-כוח המבקש כי לא קיימות נגדו ראיות לכאורה. נטען כי המבקש הודה אמנם בחקירתו כי לא היה בידיו במועד הרלוונטי לכתב האישום אישור שהייה בישראל כדין; אך בהתאם לסעיף 1יג לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים), קיים מסלול נוסף המכשיר שהיית אדם בישראל לצרכי עבודה מקום שבו המעסיק קיבל היתר להעסקת עובד זר. בא-כוח המבקש טעןכי המשטרה לא ביצעה כל חקירה בכיוון זה על אף שהמבקש ציין בחקירתו כי שהה בישראל לצרכי עבודה "בריצוף אצל מוחמד", ומדובר במחדלי חקירה שמאיינים את חומר הראיות בתיק. בנקודה זו יובהר כי סעיף 1יג לחוק עובדים זרים קובע כי העסקה של עובדים זרים מחויבת בקבלת היתר, והיתר כאמור "יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעסיק או לפי רשימה שמית".

           בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המבקש, בעיקר בהינתן הודאתו בחקירה כי אכן לא החזיק באשרת שהייה כדין. בנוגע לטענת המבקש לעניין חוק עובדים זרים קבע בית המשפט כי אין בהתנהלות המשטרה משום פגם שיש בו כדי לשנות מהמסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, בהינתן הפרטים המינימליים שסיפק המבקש על המעביד ובהיעדר מסמכים רלוונטיים בנדון. לצד האמור, קבע בית משפט השלום כי קיימת עילת מסוכנות ביחס למבקש לנוכח שתי הרשעות קודמות בגין עבירה זהה, שבגינן אף ריצה ימי מאסר ולחובתו מאסר על תנאי תלוי ועומד; וכן לנוכח חשש משיבוש חקירה במובן של אי התייצבות לדיונים. על יסוד כל אלה, בית משפט השלום הורה על מעצר המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

3.        המבקש מיאן להשלים עם החלטת בית משפט השלום בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, ובו ביום הגיש ערר לבית המשפט המחוזי, שם חזר על הטענה כי המשטרה לא בחנה כראוי את שהייתו בישראל לפי חוק עובדים זרים. בית המשפט המחוזי קיים דיון בערר באותו היום ולאחריו נתן החלטה שדחתה את הערר. בהחלטתו דחה בית המשפט את הפרשנות שאותה הציע המבקש לחוק עובדים זרים; וקבע כי סעיף 1יג לחוק עוסק בחובות המעסיק ולא בחובות העובד, והעובדה כי המעסיק מחזיק אישור להעסקת עובד זר בהתאם לסעיף אינה מאיינת את החובה כי לעובד יהיה אישור שהייה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אף אם טענת המבקש הייתה מתקבלת, ואין אלה פני הדברים כאמור, עדיין בנסיבות העניין התנהלות המשטרה אינה עולה כדי מחדלי חקירה המצדיקים העדפת חלופה על פני מעצר. זאת בהינתן הפרטים הדלים שסיפק המבקש על המעביד הנטען בחקירתו; וכן נקבע כי בשלב המקדמי של דיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, די בכך שלא נמצא בידי המבקש היתר שהייה בישראל על מנת להקים תשתית ראייתית לכאורית. מכאן בקשת הרשות לערור שלפניי.

3

4.        בבקשת הרשות לערור שב המבקש על טענתו לעניין חוק עובדים זרים ומחדלי החקירה; ומבקש לקבוע בהתאם כי לא קיימות בעניינו ראיות לכאורה. לגישת המבקש, שאלת "מסלולי" הכשרת השהייה בישראל וחובת המשטרה לבחון זאת היא שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטני ומצדיקה היענות לבקשה.

5.        לאחר עיון בבקשה למתן רשות לערור על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. ענייננו בבקשה "בגלגול שלישי", שהלכה היא כי זו תיבחן באמת מידה מצמצמת, כפי שהותווה בהלכת חניון חיפהוהוחל גם על הליכים פליליים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ8963/04יחיא נ' מדינת ישראל(3.3.2005)). הבקשה דנן אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים שבהם תינתן רשות לערור. על אף שהמבקש מנסה לשוות נופך עקרוני לבקשתו באמצעות טענה פרשנית של חוק עובדים זרים, זו אינה חורגת מעניינו הפרטי ומנסיבות המקרה. הן בית משפט השלום הן בית המשפט המחוזי בחנו את חומר הראיות בעניינו של המבקש, ומצאו כי די בכך שלא החזיק באשרת שהייה כדין לפי חוק הכניסה לישראל על מנת להקים תשתית ראייתית לכאורית מספקת לשלב זה של ההליך. לא עלה בידי המבקש להצביע בבקשה על נסיבות שמצדיקות כי ערכאה נוספת תידרש לשאלת קיומן של ראיות לכאורה בעניינו – ומשכך כאמור אין הצדקה ליתן רשות ערעור.

           למעלה מן הצורך, בית המשפט המחוזי בחן לגופה את טענת המבקש כי קיים מסלול חלופי להכשרת שהייה בישראל לפי חוק עובדים זרים, ומצא כי אין בה ממש. זאת עשה בהחלטה מנומקת כדבעי, תוך שהתבסס על חקיקה ופסיקה בנושא – וקבע את שקבע; וממילא נקבע כי אף אם היה בסיס לטענה, אין בכך כדי לשנות מהתוצאה – ואיני מוצאת מקום לשנות מקביעה זו.

           סוף דבר, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏י"ט בשבט התשפ"א (‏1.2.2021).

_________________________

  21006040_G01.docx  מג

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l