1

1.        לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ט' חיימוביץ) בע"ח 42842-08-20 מיום 26.8.2020, בגדרה התקבל ערר המשיבות 7-2 (להלן: המשיבות) על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מסראווה) במ"י 39121-08-20 מיום 19.8.2020 וניתן צו איסור פרסום על זהות המשיבות ופרטיהן וזאת עד ליום 10.9.2020, או עד להגשת כתב אישום נגדן, לפי המוקדם מבניהם.

2

2.        ביום 19.8.2020 הגישה מדינת ישראל, היא המשיבה 1, בקשה לבית משפט השלום לעצור את המשיבות בהיותן חשודות בביצוע עבירות של התעללות בחסרי ישע ותקיפת קטין על-ידי אחראי במסגרת עבודתן בגן ילדים. בו ביום קיים בית משפט השלום דיון בבקשה, ובתוך כך עתרו המשיבות לאסור את פרסום שמותיהן. בתום הדיון, הורה בית משפט השלום על מעצרן של המשיבות וכן דחה את בקשותיהן לאיסור פרסום. נקבע כי אין מקום לחרוג מעקרון פומביות הדיון נוכח האינטרס הציבורי שבפרסום שמותיהן של המשיבות. עוד נקבע כי על רקע התשתית הראייתית הברורה להתנהלות אלימה, אין לתת משקל במקרה הנדון לעברן הנקי של המשיבות כמו גם לפגיעה הפוטנציאלית בהן. כן הורה בית משפט השלום על עיכוב ביצוע החלטתו בעניין זה עד ליום 23.8.2020.

3.        ביום 20.8.2020 הגישה המשיבה 2 לבית המשפט המחוזי ערר על החלטת בית משפט השלום שלא לאסור את פרסום שמה ופרטים מזהים לגביה. ביום 23.8.2020 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בערר ובתוך כך טענה המשיבה 2 לעניין הפגיעה אשר צפויה לה באם יפורסמו פרטיה המזהים ולעניין עברה הנקי. במהלך הדיון הצטרפו יתר המשיבות לערר שהגישה המשיבה 2, וטענו לעניין הנזק שיסב להן הפרסום כמו גם לעניין עברן הנקי. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 24.8.2020 שוחררו המשיבות למעצר בית מלא.

4.        ביום 26.8.2020 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר בקבעו כי הצורך להגן על ביטחון המשיבות גובר בשלב זה על עקרון פומביות הדיון והאינטרס הציבורי. צוין כי האיומים שהמשיבות מקבלות ברשתות החבריות, כמו גם כתובות הנאצה נגדן – מחריפים וכי המשיבות אף נתונות לאיומים פרונטליים (דוגמת התגודדות סביבן עד כדי הטלת אימה עליהן ועל בני משפחותיהן). עוד צוין כי הנסיבות בבקשה הנוכחית שונות לחומרה מאלו שעמדו בפני בית משפט השלום, וזאת על רקע שחרור המשיבות למעצר בית. על רקע כל האמור, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו איסור פרסום על זהות המשיבות ופרטיהן, וזאת עד ליום 10.9.2020, או עד להגשת כתב אישום, לפי המוקדם מבניהם.

5.        על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת, היא הורה של פעוט בגן, בקשה לרשות לערור.

3

6.        המבקשת טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי איננה מנומקת כדבעי ואיננה מבססת מבחינה ראייתית קיומו של "נזק חמור". עוד מוסיפה המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הורה על איסור פרסום גורף ביחס לכל המשיבות, בשל כל אלה: כתובות הגרפיטי מתייחסות למשיבות 2 ו-5 בלבד; המשיבות 4-3 לא הציגו מסמך המלמד על נזק חמור ולא הניחו תשתית עובדתית לבקשה; המשיבה 6 אף לא טענה לקיומו של נזק חמור; והמשיבה 7 לא הסבירה כלל מה הוא אותו נזק חמור נטען. עוד נטען כי על רקע סוג החשדות העומד נגד המשיבות, גובר במקרה הנדון האינטרס הציבורי בדבר חשיפת זהות המשיבות.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

8.        הלכה היא כי רשות לערור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או כאשר נגרם למבקש עיוות דין. כוחה של הלכה זו יפה גם ביחס להחלטות שעניינן בהוצאת צו איסור פרסום מכוח סעיפים 70(ד) ו-(ה1)(1) לחוק בית המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו: בש"פ 1039/19 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' שופטת אלמונית, פסקה 6 (13.3.2019) וההפניות שם; בש"פ 641/20 עוואדה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (29.1.2020)).

           לא מצאתי כי הבקשה דנן באה בגדר מקרים חריגים אלה, שכן היא נטועה כל כולה בעניינם הפרטני של הצדדים ואינה מעוררת כל שאלה עקרונית שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערר "בגלגול שלישי". בנוסף, אדגיש כי אין בכך שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה שונה מהערכאה הדיונית, כשלעצמה, כדי להוות עילה למתן רשות לערור. לבסוף אציין כי לא מצאתי שדחיית הבקשה תגרום עיוות דין המצדיק מתן רשות לערור.

4

9.        סוף דבר: הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏י"א באלול התש"ף (‏31.8.2020).

_________________________

20060380_R01.docx  עכב

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l