1

1.        ביום 4.5.2017 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 ועבירת אינוס, וביום 24.5.2017 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ערר שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה על-ידִי ביום 25.7.2017. כשנה לאחר מכן, ביום 26.6.2018, הגיש המבקש את הבקשה שלפנַי – 'בקשה דחופה לאיסור פרסום פרטים מזהים'. לטענת המבקש, "ככל הנראה בשל טעות וחרף העובדה שההליך ופרטיו חסויים – נכתב שמו של המבקש בראש ההחלטה וכך פורסמה ההחלטה באתרים המשפטיים השונים" (סעיף 4 לבקשה). כמו כן ציין המבקש, כי בהחלטה נוספת שניתנה על-ידִי בעניינו (בש"פ 742/18) נאסר על פרסום פרטיו.

2

2.        אתמול הוגשה תגובת המדינה לבקשה. לטענת המדינה, דין הבקשה להידחות נוכח עקרון פומביות הדיון, המחייב את פרסום שמו של נאשם בפלילים, גם טרם הרשעתו. סמכותו של בית המשפט להורות על איסור פרסום פרטים מזהים נועדה למנוע את זיהויין של המתלוננות, אך לא את זיהויו של המבקש. אדרבה, משיקולים של שמירה על ביטחון הציבור ומתוך מטרה לעודד נפגעות נוספות – ככל שישנן כאלה – להתלונן, סבורה המדינה כי קיימת חשיבות רבה דווקא בפרסום שמו של המבקש. המתלוננות בענייננו אינן קרובות משפחה של המבקש, וממילא אין בזיהויו כדי להביא לזיהויין. אם נפלה טעות, היה זה דווקא בבש"פ 742/18. כמו כן מציינת המדינה, כי המבקש הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני בדירה בעכו, ובנסיבות אלו ברי כי קיים אינטרס ברור לגלות את שמו של המבקש, למען ידע הציבור וייזהר.

3.        דין הבקשה להידחות. כפי שפירטה המדינה בתגובתה, פומביות הדיון היא הכלל; איסור הפרסום – חריג לו. עניינו של איסור הפרסום להגן על המתלוננות, לא על המבקש. ממילא אין הצדקה לאסור על פרסום שמו של המבקש.

           הבקשה נדחית.

 ניתנה היום, י"ט בתמוז התשע"ח (‏2.7.2018).

_________________________

  17055790_O03.doc  שצ